סרט המדע-בדיוני החדש והמדובר של דניס וילנב ("סיקאריו") הוא יצירת מופת מרגשת, שאפתנית ומעוררת מחשבה. או במילים אחרות: קלאסיקה מיידית.
לא במקרה עלה "המפגש" לאקרנים בארץ ובעולם בצמוד כל-כך לתום המירוץ לנשיאות בארצות-הברית. דרמת המדע-בדיוני החדשה, בבימויו של דניס וילנב, עוסקת בין השאר ובאופן רחב בתקשורת – לא רק בתקשורת המונים כתובה, מצולמת או אינטרנטית – אלא תקשורת קטנה יותר, בין-אישית. בין אדם לחברו, ובמקרה הזה – גם בין אדם ליצורים חיים ותבונתיים אחרים, שהגיעו ממקום זר, לא ידוע ולא מוכר. דבר שכמובן משפיע על היחס לו הם זוכים מתושבי העולם.
בהיבט זה, "המפגש" לא דומה לאף סרט מדע-מדיוני הכולל חייזרים, שאי-פעם ראיתם. ברעיון אולי כן, "קונטקט" מ-1997 הציג כיוון מעט דומה, אך בגוון הריאליסטי והאמין כל-כך שהקנה וילנב לסרטו החדש – לחלוטין לא. בעוד רוב סרטי הז'אנר מציגים את החוצנים כגורמים עוינים ומחרחרי מלחמה, "המפגש" מנסה קודם כל לעסוק בשאלת הקומוניקציה בינינו, בני האדם, לביניהם: איך בכלל נצליח לתקשר כשאין לנו את אותה השפה? הפחד הזה, מחסום השפה, יוצר פאניקה עצומה ברחבי העולם, כי מטרת הגעתם של החייזרים אל כדור הארץ פשוט לא מובנת לתושביו המודאגים. אולם, דבר אחד ברור – יש מטרה וקריטי להבין אותה כמה שיותר מהר.
לשם כך, צבא ארצות-הברית אובד העצות, שוכר את שירותיהם של חוקרת השפות המבריקה לואיז בנקס (איימי אדמס) ושל המתמטיקאי המדופלם איאן דונלי (ג'רמי רנר). יחד עם קבוצת מדענים, הם נשלחים אל אחת מספינות החלל של החוצנים המסתוריים, כדי לנסות לתקשר איתם ולפענח את שפתם. המשימה כמובן רחוקה מלהיות פשוטה ובעוד סבלנותו של העולם פוקעת, בנקס ודונלי ימצאו עצמם במירוץ נגד הזמן, כשמלחמה גרעינית כוללת עלולה לפרוץ כל רגע.
אך כאמור, המלחמה, השואו, האקסטרווגנזה – אלו אינם האלמנטים העיקריים כאן. "המפגש" הוא לפני הכל ויותר מכל סרט שפונה לרגשות ולמחשבות. רוצה לומר, ללב ולמוח. סרטים איכותיים לרוב יתנו דגש על אחד מהשניים: יגרמו לקהל להרגיש בעוצמות חזקות או יעוררו מחשבה ויסרבו לתת מנוחה גם זמן רב אחרי הצפייה. "המפגש", באופן יוצא דופן, עושה את שניהם גם יחד. ובשל כך, הוא כל-כך מיוחד ומבריק.
לכך מצטרפת גם עבודת הבימוי הפנומנלית כתמיד של וילנב. הבמאי המוכשר כבר הבהיר בצורה מובהקת מספר פעמים בעבר, שיצירת עולם אותנטי וריאליסטי, אפילו אכזרי, היא עבודה פשוטה עבורו. ב"סיקאריו" היה זה עולם הפשע והברחות הסמים הקטלני וקשה היום על גבול ארצות-הברית ומקסיקו. ועל-ידי אפיון מטריד של המקום ויצירת אווירה מותחת לכל האורך, חשף וילנב בתבונה רבה את הצופה התמים, יחד עם הדמות הראשית, לזוועות ותהפוכות שמתרחשות בו. ב"אסירים", הציג וילנב עולם קודר וחסר-רחמים והוציא מיו ג'קמן ומג'ייק ג'ילנהול את אחת מהופעות המשחק הטובות בקריירה שלהם.
וכך גם כאן, איימי אדמס ("איש הפלדה", "חלום אמריקאי") אנושית ומחשמלת מאי-פעם בתפקידה. האופן בו אנו מתקדמים ומבינים את המתרחש יחד איתה, מעניק ליצירה הנפלאה הזאת גוון חם, רגיש ומחבק. ההזדהות עמה כמעט מיידית ומועמדותה לאוסקר על תפקידה כאן אפשרית בהחלט. לפני הכל – גם בפן הסנטימנטלי - זה ללא ספק הסרט שלה. מעבר לכך, אפילו שנאלץ לעבוד ללא רוג'ר דיקינס ("ארץ קשוחה", "סקייפול") הסינמטוגרף הקבוע שלו, וילנב שומר על הרמה הגבוהה ולוכד גם הפעם את המורא מפני הגדול והבלתי-מוכר. סצנת וואן-שוט (צילום רציף) מסוימת, מצולמת מהאוויר ויורדת אל פני הקרקע באופן מצמרר ולופת ובאלגנטיות יוצרת פחד והתפעלות מהמוצג בה.
סצנה אחרת לוכדת באופן ממגנט ומורט-עצבים את הדרך לקראת המפגש הראשון עם החייזרים. ובאיטיות, תוך שמירה על צילום מאוד נקי וברור, ניכר שהיא שואבת השראה רבה מ-"2001: אודיסאה בחלל". ובכלל, בשל מגוון הרעיונות העצום והחכם, וגם העתידני והקשה לתפישה, שהיצירה הזאת מציגה – קשה שלא להשוות אותה לסרטו הבלתי-נשכח של קובריק. שתיהן, נדמות כיצירות קולנועיות שפשוט הקדימו את זמנן. גם ההשוואה ל"בין כוכבים" בלתי-נמנעת, אך בעוד סרטו הזה של נולאן הסתבך מעט בשילוב בין הלוגי לקוסמי – "המפגש" משלב בין השניים בנונשלנטיות, בלי שבכלל שמים-לב.
לא משנה אילו מילים יכתבו כאן, בלתי-אפשרי יהיה לתאר את החוויה השלמה ש"המפגש" יוצר. סרט עם נשמה ענקית, עם בימוי שנע בשלמות בין השקט ועדין לגרנדיוזי ועוצר הנשימה. יצירה קולנועית סוחפת, מצמררת, מענגת, שמוכיחה כי הקולנוע עדיין חי, בועט ונושם. ואפילו גורמת לתהייה איך יראה הקולנוע בעוד עשר או עשרים שנים מהיום. איך יראה העתיד.
סרט שמוכיח שאפשר לקחת סיפור קצר ולא מאוד מוכר – בשם "סיפור חייך" – אותו כתב סופר בשם טד צ'יאנג, ולהנגיש אותו לקהל רחב, באמצעות תסריט נפלא, בימוי מהודק ומשחק נהדר. וכל זה, תוך שמירה על השנינויות, החוכמה והתיאוריות המרתקות שהוא מציג. אם לא היה ברור עד עכשיו, "המפגש" הוא פנינה קולנועית של ממש. יצירת מופת אמיתית. ולא רק בקנה מידה שנתי, אלא בכל ההיסטוריה הקולנועית לתולדותיה.
תגובות
1
11:43 10.11.2016 |
WarFox89
ביקורת מצוינת תודה. נשמע סרט פצצה מת לראות אותו ...
כל כך הרבה דברים טובים לראות ואני לא מוצא זמן ללכת לקולנוע :,(
2
12:01 10.11.2016 |
אחד שצפה (אורח)
צודק בכל מילה. סרט נהדר וחכם ומרגש.
3
12:25 10.11.2016 |
li0r (אורח)
ביקורת מעולה ומושקעת, עשית לי חשק לראות בקולנוע!
4
18:58 10.11.2016 |
פלפל חריף (אורח)
עזוב את הסרט, רותם זאת הביקורת הכי טובה שלך עד היום!!!!
וזה לא שבאופן כללי אתה לא כותב בצורה קולחת ומהנה מאוד לקריאה. ממש מת כבר לראות את הסרט הזה.
5
15:01 11.11.2016 |
רותם סופר
וואו. תודה רבה. מרגש לקרוא את התגובות האלו, באמת :)
6
20:36 11.11.2016 |
עדי (אורח)
ביקורת מעולה ומסקרנת! הצלחת לשכנע גם את חברה שלי
7
06:11 12.11.2016 |
אחד שצפה (אורח)
כתבה מצוינת, אך הסרט לצערי אכזבה מוחלטת, מרגישים שאין שום פואנטה, ההתקדמות בסרט נורא איטית, אין שום בנייה של הדמויות,הסרט יוצר איזשהו הייפ לסצנה שלעולם לא תגיע. לאחר שצפיתי בסרט הרגשתי מרומה ציפיתי לראות הצגה מעניית של רעיון אך בסופו של דבר הבנתי שזמני בוזבז על סצנות לא רלוונטיות שבאמת לא נותנות שום תוספת לעלילה.
שורה תחתונה:
הסרט לא מתאים לכל אחד, ומי שמצפה לראות סיפור סוחף שישאיר אותו על קוצים עד דקותיו האחרונות של הסרט מצפה אכזבה גדולה
8
10:05 12.11.2016 |
ראשלצי (אורח)
הסרט בא עם רעיון טוב מאוד לגבי הלינגוויסטיקה אבל נכשל בתוצאה הסופית.
בפועל הסרט גרם לי ולעוד מספר אנשים בקולנוע לתפוס תנומה לכמה דקות טובות
רגעים ארוכים של שקט ומוסיקה רגועה גורמים לסרט להיות מרדים.
עם זאת.. כדאי לראות את הסרט בקולנוע בשביל האיכות.
9
05:24 13.11.2016 |
Watcher (אורח)
בהחלט כתבה טובה!
אבל- אני חייב להסכים עם חלק מהתגובות למטה. הסרט בהחלט לא מתאים לכל אחד!
יש בהחלט הרגשה, במהלך הסרט, שמורחים אותו, ומנסים בכוח ליצור מחדש מתח וסקרנות מדברים שכבר חווינו מהם, במהלך הסרט, מתח וסקרנות (לא נפרט כי זה ספויילרים...).
למרות הטענות האלה שלי (וחלק מהכותבים) עדיין היו פה ושם סיצנות בהחלט מהפנטות ועדיין אמליץ, לכאלה שמסוגלים לראות סרט שלם שנשען על רעיון (יפה) ומורח אותו לכל אורכו, לראות אותו!
נ.ב. חברה שלי מאוד אהבה אותו, במיוחד בגלל החיבור של הרגעים המרגשים למיניהם.
10
11:17 13.11.2016 |
SEXYDOG
כתוב מעולה הצלחת לעניין ממש!
11
21:08 14.11.2016 |
ירון (אורח)
אני מצטער לאכזב , אבל הביקורת מפספסת לחלוטין את הסרט ובסה"כ מדובר פה על העתקה של סרטים אחרים מהג'אנרים, סרט בינוני במקרה הטוב.
לפי הכתיבה, אני מבין שמדובר בכותב צעיר, כי ללא זה, ללא ספק היה מזכיר את סרטו עטור השבחים של סטיבן שפילברג, מפגשים מסוג השלישי שמדבר על אותו דבר בדיוק, מפגש עם חייזרים בעלי תבונה - והקושי זהה לייצר שפה משותפת. בהקשר הזה מדובר באותו סרט רק שהמקור עולה עשרות מונים על העתק. בדומה לסצנת הסיום ב- Interstellar שהיא מאוד מזכירה את יצירת המופת 2001 של קובריק.
לגבי הצילומים והפסקול של הסרט - שוב אנחנו רואים את הנוסחה של כריסטופר נולן שהצליחה כל כך ב- Interstellar , סרט חשוך, מוברידי, צילומים דומים, ואת העוגב המפורסם מחליף סט של כינורות. והקשר המיוחד והחזק בין דמות המפתח לבת שלה. דומה ל - Interstellar לגבי דבר אחד אני מסכים, איימי אדמאס אכן משדרגת את משחקה.
לסיכום, מדובר בסרט בינוני לעוס וארוך, שמחקה נוסחה שעבדה בסרטים קודמים ובכך מנסה לשחזר את הצלחת הסרטים ואת איכותם, ייזכר כסרט בינוני כלא יותר מחיקוי
12
14:40 15.11.2016 |
איתי (אורח)
לירון - מצטער לאכזב, אבל לפי התגובה שלך אני מבין שמדובר באדם חצוף, מתנשא ויהיר. כנראה שאתה פספסת לחלוטין את הסרט או בכלל את עיקרון הפלורליזם. תלמד לקבל דעות שונות משלך. הסרט הזה יזכר כקלאסיקה.
13
00:31 16.11.2016 |
ירון (אורח)
לאיתי -אם נשמעתי יהיר ושחצן זאת לא הייתה הכוונה, בפעם הבאה אני מקווה שתענה עניינית לטענות עצמן ופחות למה שמסביב
לננשא עצמו, אם כבר מזכירים סרטים מהג'אנר, חייביים להזכיר את מפגשים מהסוג השלישי, שמתעסק באותו נושא, ולכן לא ברור לי מדוע הכותב בחר להתעלם. ניחוש הוא לא הכיר את הסרט.
לגבי היותו קלאסיקה או לא רק הזמן יוכיח עם מי הצדק , היות וכבר עכשיו נשמעות ביקורות מעורובות אני מעריך בסבירות גבוהה שעם הזמן הסרט יגיע לסטאטוס המקסמאלי מבחינתו וייקבע כסרט בינוני.
מחפשים בנרות להכתיר סרטים כאיכותיים ולפעמים בוחרים סרטים לא נכונים
14
06:17 19.11.2016 |
Mike (אורח)
ביקורת מצויינת,אלך לראות את הסרט בקרוב
15
08:30 22.11.2016 |
ב (אורח)
איזה סרט משעמם וממוצע. מי ישמע, כאילו מדובר בהברקת המאה, פסגה קולנועית - בסך הכל קונספט מרוח עם כמה רגעים מרגשים פה ושם (כאבא טרי, נרשמה רטיבות קלילה בעיניים מפעם לפעם) אבל באופן כללי מדובר ב-Dora the Explorer למבוגרים שנמשך שעתיים בלי שום פואנטה של ממש. גרוע מזה, אין בו אפילו אפקטים (מלבד יצירי המחשב שאמנם נראים טוב, אבל לא "לרוץ-עכשיו-לקולנוע" טוב), סאונד או חוויה שנותנת ערך מוסף כלשהו בצפייה קולנועית, כמעט כולו מתרחש בתוך חדרים חשוכים עם אור בקצה השני. זה סרט שאפשר בקלות לחכות לראות בסלון. פשוט בזבוז של 40 ש"ח. אני גם ממש מתעב
*ספויילר*
*ספויילר*
משחקים עם זמן. זה לא עבד בשבילי ב-Interstellar (הרס לי לגמרי את הסרט המעניין עד אותו רגע) וזה גם לא עובד פה. זה הפאנץ' הכי מרגיז שנכנס לאחרונה לסרטי מד"ב, בבקשה תפסיקו עם המקגאפין הנוראי הזה, תודה.
16
22:43 07.03.2017 |
WarFox89
חזרתי לביקורת הזאת בדיוק אחרי שסוף סוף יצא לי לראות את הסרט (קצת באיחור אבל עדיין) רק בכדי לקרוא שוב את הביקורת המדהימה הזאת על הסרט הזה. פשוט אין מילים - עוצר נשימה.
17
| פורסם ע"י