אילו פסקולים עזרו לעצב את הטעם המוזיקלי שלכם?
בתור ילד חמוד ביסודי העולם המוזיקלי שלי היה מצומצם לגמרי. לא הייתי יכול לשמוע מוזיקה מבחירה, אלא רק את אלו שהיו בסביבה שלי. בין אם זה היה לשמוע את הפסקול של טיטניק עם אמא שלי בנסיעות, או לראות בערוץ תשע בשבת בבוקר את מצעד הלהיטים ולנסות לשחזר את צעדי הריקוד של להקות בנים עם חברים, לא באמת היה לי כוח ממש בידיים. כמובן שבתור ילד המחשבה שהייתה לי בראש שלא קיימת מוזיקה נוספת חוץ ממה שאני שומע, גם לא היה לי את הרצון ללכת ולהגדיר לעצמי טעם מוזיקלי. אך למזלי, אחד התחביבים הגדולים שלי הצליח ללמד אותי דבר או שניים על העולם המוזיקלי הרחב. אז ברשותכם אספר לכם על כמה פסקולים של משחקי מחשב ששינו לי את הילדות ועזרו לי להתפתח מבחינה מוזיקלית.
2 Tony Hawks Pro Skater
2 Tony Hawks Pro Skater הוא ללא ספק אחד המשחקים שהעברתי איתם הכי הרבה זמן בתור ילד קטן. המשחק שיצא בשנת 2000 היה מאפשר לי להיכנס לנעליהם של הסקייטרים הטובים ביותר ולנסות לגעת בתהילה ולו לרגע אחד, כשאני זוכה לזריקת אנדרנלין בכל פעם שאני נוחת מקומבואים מוגזמים ששום אדם אמיתי לא היה חולם לבצע.
אך מעבר לברגינג הטבעי שהייתי מקבל מכך שהייתי מרגיש כמו סקייטר מקצועי, למשחק פשוט היה את אחד הפסקולים הכי טובים ומתאימים לאווירת משחק סקט שהייתי יכול לדמיין. הפסקול שהיה ברובו מבוסס על מוזיקת פאנק והיפ הופ של שנות התשעים, עזר לי להבין כי יש בעולם מוזיקה רועשת וקצבית, ושהיא נשמעת מעולה. בתור ילד בכיתה ד' לא הייתי יכול לבקש כניסה יותר קלה אל העולם הזה. עם להקות כמו Bad Religion, Dub Pistols, Naughty by Nature, Heavy Metal Winner ו-Mellincollin לא הייתי מסוגל להישאר אדיש. בין אם הייתי שומע מקצבי פאנק מהירים שהיו מלווים אותי להתרסקויות אגדיות, או מוצא את עצמי גולש לי באלגנטיות מוחלטת לביטים מתוקים של היפ הופ תמים, לראשונה הרגשתי שהמוזיקה חודרת אלי ומתחילה להשפיע על מצב הרוח שלי.
GTA: San Andreas
סדרת משחקי GTA תמיד הייתה ידועה בשני דברים: מוסר זה עניין של נקודת מבט ושתמיד אפשר לסמוך על תחנות הרדיו של המשחק שיציבו מראה מול התרבות האמריקאית. מעבר לשדרנים שהיו מבקרים את ההתנהלות של האדם המודרני בכל הזדמנות שהייתה להם, היו שירים מעולים שנבחרו בדקדקנות. אך בניגוד ל-Tony Hawks Pro Skater 2, שהפך אותי מתלמיד יסודי תמים ומתוק לאנרכיסט בהתהוות, GTA: San Andreas גילה לי את הצד המלטף והמקפיץ של ה-Fאנק, ולמרות שהיו חבויים במשחק שירים מעולים כמו How I Could Just Kill A Man של Cypress Hill ו-I Know You Got Soul של Eric B & Rakim, הלב והגוף שלי לא יכל להוציא את המקצבים הפאנקיים מהראש.
GTA: San Andreas ריכך את ליבי ושחרר את אגני עם שירים מעולים כמו: Hollywood Swinging של Kool & The Gang, West Coast Pop Lock האגדי של רוני האדסון ו-Runnimg Away של רוי איירס וגרם לי להבין שהקשת המוזיקלית שעליה מבוססת המוזיקה השחורה שאני כה אוהב, רחבה בהרבה יותר ממה שחשבתי, ובשכדי להיות G אמיתי לא תמיד צריך להיות קשוח, ומדי פעם קצת מגע מלטף ומתוק יכול לעשות את העבודה בצורה הרבה יותר טובה.
Fallout 3 ו-Fallout: New Vegas
סדרת משחקי Fallout מתרחשת בארה"ב הפוסט אפוקליפטית שאדמתה נצרבה בקרינה בעקבות מלחמה גרעינית ובכך דרדרה את החברה התרבותית אל עולם המבוסס על הישרדות. סדרת המשחקים הזו אולי לא שינתה את התפיסה שלי כל כך לגבי מוזיקה, אך ללא ספק עזרה לי למצוא את האהבה שלי למוזיקה אמריקאית קלאסית.
היופי של הפקסול של המשחקים הללו הוא שהוא פשוט עושה בדיוק את מה שהוא צריך לעשות. הפסקול המצוין שכלל שירים של The Ink Spots, אלה פיצג'רלד, גרהאט טריד, בוב קרוסבי והבובקאטס, שלח אותי לעולם בו הזמן נעצר ואינו מסוגל להתקדם הלאה. האפשרות להסתובב בעולם מלא הריסות, סכנות ותרבות אנושית שאינה מקצה את משאביה לשום דבר מלבד הישרדות יום יומית, קיבלה גוון אמיתי מאוד בזכות אותם שירים ישנים.
התמימות שאותם שירים היו מביאים עימם הייתה יוצרת קונפליקט ענק בתוך המשחק. מצד אחד אני מטייל בעולם נוראי, מוכה קרינה, חסר תקווה, שכל פניה לא נכונה בו יכולה להציב אותי מול סכנה חדשה, אך מצד שני אני מלווה לאורך המשחק כולו בפסקול אופטימי וקצת עצוב של "העולם הישן והטוב", שאותו שואפת הדמות שלי להחזיר במסעותיה. אולי השעות הארוכות של המשחק עשו את שלהן, אבל קשה לי דמיין איך החיים שלי היו נראים בלי שרים כמו: Civilization של דני קיי או Crazy He Calls Me של בילי הולידיי.
Ni No Kuni
עם השנים האהבה שלי למשחקי מחשב גלשה לה לאט לאט אל מציאת עולם המנגה והאנימה. מה שהתחיל מאהבה פשוטה לפוקימון נדד לו לעולמות מצוירים קסומים בדמות Ghost In A Shell ו-Akira. אך עם כל האהבה שלי לעולם רחב זה, תמיד ידעתי שיש שליט עליון לעולם המצוייר והנפלא הזה - האיאו מיאזאקי, האנימטור ובמאי הסרטים העומד מאחורי יצירות מופת מדהימות כמו: Princess Mononoke, Spirited Away, My Neighbor Totoro ועוד רבים אחרים הצליח לעשות משהו שמעטים הצליחו לעשות לפניו בעולם האנימציה וזה לגשר בין עולם הרגשות של המזרח לבין זה של המערב, כשהוא יוצר סצנות מרהיבות ומלאות חיים אותן הוא מצליח לדקור בדיוק במקום שמצליח לשחרר מהן רגש טהור וטבעי.
אז כששמעתי כי הסטודיו של מיאזקי - ג'יבלי, הולך לשתף פעולה יחד עם חברת משחקים ידועה ועם הפילהרמונית של טוקיו כדי ליצור משחק שאמור להביא את העולם של מיאזקי אל המגרש הביתי שלי, הרגשתי כאילו המשחק נעשה בשבילי. Ni No Kuni הוא לא רק משחק וידאו הדורש ממני להתקדם הלאה כדי להגיע אל השלב הבא, אלא יצירת מופת שנועדה לטשטש את הגבולות בין קולנוע לעולם אינטרקטיבי.
הסיפור של Ni No Kuni עוקב אחר ילד צעיר שמאבד את אימו ונבחר בעל כורחו להיות האדם שיציל את העולם מהשתלטות של כוחות אופל שמעוניינים להביא אל סוף האנושות. העלילה של המשחק מלאת טוויסטים ותגליות מרגשות ותובנות פילוסופיות, משחקת כבסיס לדבר גדול בהרבה. תשומת הלב לפרטים הקטנים הממלאים את העולם והסגנון האומנותי והמוזיקלי שלו מצליחים ליצור לו חותם שכמעט ואינו קיים במשחקי מחשב, ובכך להפוך אותו למשהו ראוי לציון.
הפסקול של המשחק אינו כל כך עוצמתי לבד, אך חלק בלתי נפרד מיצירה מלאה. הוא היה נכנס ברגעים הנכונים יחד עם סצנות מרהיבות וטקסטים מדויקים והיה מצליח להכווין לי את הרגשות למקומות שהוא בוחר בלי שהייתה לי שום מילה בדבר.
בניגוד למשחקים אחרים שאני לא חושב שאנשים צריכים לשחק אם אין להם זיקה למשחקי מחשב, אני חושב שכל חובב אנימציה בעולם צריך לתת הזדמנות ל-Ni No Kuni.
למילות פרידה אומר כי אני לעולם לא אפנה למשחקי מחשב כדי להתעדכן בכל מה שנוגע למוזיקה חדשה, אך אני אסיר תודה על כך שהם עזרו לי לבנות את עמודי התווך המוזיקליים שלי.
תגובות
1
16:04 17.01.2017 |
Big Danny K
אם לא נכלול את Ni No Kuni אני הייתי חושב שאני כתבתי את הכתבה הזו
-
אצלי סדרת GTA, ו-GTA VICE CITY במיוחד, עיצבו את פסקול הנעורים המוקדמים שלי (גיל 11-12). בזמן שהחברים שלי בבית הספר 'נדלקו' על פיפטי סנט וכל מיני זמרים ישראלים ואמריקאים די פופיים ובואו נודה, די גרועים, אני שמעתי את אוזי אוזבורן, איירון מיידן, ג'ודאס פריסט ועוד להקות מטאל ב-VROCK, שירי פופ 'קלאסיים' ב-FLASH FM, WAVE 103 ובלדות רוק ב-EMOTION 98.3, ולא נשכח את הראפ המוקדם של ה-80s בתחנת הרדיו ה-'פיראטית' WILDSTYLE, שבהתחלה די שנאתי, אבל לאט-לאט למדתי לאהוב גם אותה.
-
ב-יוני 2005 GTA SAN ANDREAS סוף סוף הגיע למחשב האישי והכיר לי עוד ז'אנרים כמו קאנטרי קלאסי (K ROSE), פאנק (FUNK, עם BOUNCE FM ו-MASTER SOUNDS), ראפ (RADIO LOS SANTOS, PLAYBACK FM)
2
16:09 17.01.2017 |
Big Danny K
וגם לא נשכח את מאפיה 2 שהכיר לי את חלוצי הרוקנרול משנות ה-50: באדי הולי, צ'אק ברי, ריצ'י ואלנס ועוד רבים וטובים
3
16:22 17.01.2017 |
MDK (אורח)
האמת, אני מאוד אהבתי את הפסקולים של sonic adventure dx. לכל דמות נכתב שיר במיוחד וגם המנגינות של השלבים היו מאוד קליטות. וגם שיר הפתיחה של dbz budokai 3 גרם לי להקרע מצחוק בפעם הראשונה ששמעתי אותו. כנראה בגלל שהוא היה ביפנית.
4
18:09 17.01.2017 |
MDK (אורח)
ושכחתי להזכיר את driven to destruction מ-2004 שהכיר לי את השיר "american rock and roll" שאותו אני אוהב לשמוע עד היום.
5
14:00 19.01.2017 |
איתי (אורח)
אני אישית חושב שגם NEED FOR SPEED MOST WANTED היה בעל מוזיקה מצויינת (2005)
6
23:54 19.01.2017 |
Big Danny K
NFS MW המקורי מ-2005, איך אפשר לשכוח??
ו-NFSU2!
7
15:28 06.05.2018 |
50smet
וואו!! בNeed for speed most wanted!
hand of blood
מדהים שהמשחק עדיין עובד חלק בW10
8
| פורסם ע"י