הרשמה

דעה: על "תסמונת באטמן" וגיבורים גרועים במשחקים

לדניאל רצ'קובסקי נמאס לראות את אותה דמות בכל המשחקים שלו. מה צריך להשתנות בתעשיה ומה הופך את רוב הדמויות לגנריות ומשעממות?

שמתם לב שכמעט כל הגיבורים במשחקי AAA מתנהגים בדיוק אותו דבר? דניאל מנסה להסביר את התופעה

כולנו מכירים ואוהבים את הדמות המפורסמת של DC – באטמן. גבר קשוח, אמביוולנטי בנוגע לטוב ורע, הורים מתים, קלאסיקה של אנטי גיבור. אין ספק שבאטמן מהווה השראה ובסיס להמון סוגי גיבורים אחרים, ואין ספק שהוא עצמו דמות מורכבת שאפשר לחקור מזוויות רבות מאוד. נעשו עליו אינספור סרטים (14, למי שבכל זאת מתעקש לספור), נובלות גרפיות ולא מעט משחקים. הוא מותג משגשג ששווה מיליוני דולרים ל-DC. אז איך יכול להיות שאחרי כל זה, כמעט כל משחק AAA שיצא בשנים האחרונות משתמש בו כדמות ראשית בלי לשלם שקל ל-DC? הוא מופיע ב-Fallout 4, Call Of Duty, Watch Dogs והרשימה עוד ארוכה. חושבים שאולי פספסתם אותו? אני אסביר.

כמות הדמויות הראשיות במשחקי וידיאו שהאישיות שלהן זהה ומועתקת לזו של באטמן היא גדולה בצורה מעוררת דאגה. ברוב משחקי AAA הדמות הראשית היא אדם קשוח, שעושה מה שצריך בשביל הצדק, אבל יש לו גבולות מוסריים. הוא מתלבט בנוגע למעשים שלו, האם הוא באמת פועל בשביל טוב ובלה בלה בלה. זה הכל באטמן. מעבר לכך שהיחס של הדמויות האלה לכל דבר זהה לשל באטמן, יש משחקים שאפילו מחקים את הקול שלו. כמה דמויות אתם מכירים עם קול מחוספס ודיבור איטי? כנראה שיותר מדי.


בתמונה: באטמ... אה רגע... איידן פירס מ-Watch Dogs

יש מספר מצומצם מדי של סוגי דמויות ראשיות בעולם הגיימינג, ובסופו של דבר הן כולן טוויסט על אותן 4 דמויות, פחות או יותר. אם רוצים לעשות משחק AAA שמכוון לקהל יעד מבוגר יחסית, הדמות הראשית תהיה באטמן. הבעיה במצב הזה, מעבר לחוסר הגיוון המציק והשימוש השגוי של התעשייה באנטי גיבורים, היא שזאת דמות שהיא לא באמת בוגרת. דמויות מהסוג הזה הן בדרך כלל פנטזיות כוח לא מציאותיות שלא מאפשרות למשחק לחקור נושאים בצורה בוגרת ומעניינת. בין אם מדובר על סמים, סקס או אלמנטים אחרים שמוצאים את עצמם יותר ויותר לתוך עולם המשחקים ה"מבוגר", הגישה לנושאים הללו נוטה להיות שטחית וילדותית לא פעם. הסיבה לכך היא שהגיבור האדיש והקשוח הזה היא לא הדמות המתאימה לחקור את כל הנושאים אי פעם, אף דמות היא לא כזו. בשביל לחקור נושאים שכאלה, שימוש בדמויות יותר פגיעות ויותר אנושיות יכול לתת מבט מעמיק ואותנטי יותר.

דוגמה נהדרת לשימוש נכון בדמות פגיעה היא הארי פוטר. בסך הכל, הוא נער מתבגר עם מעט ביטחון עצמי שמוצא את עצמו במצב מורכב. אין לו תמיד את הפתרון ואין לו את האמצעים להתמודד עם כל מצב, אבל זה מה שהופך אותו לדמות שניתן להזדהות איתה הרבה יותר מאשר אדם עשיר וקר רוח. ובאמת, המותג זכה להצלחה אדירה לא רק בקרב בני נוער בריטים, אלא ילדים ומבוגרים בכל העולם.

המיומנות והכוח שעושות את באטמן לדמות שכיף לשחק במשחקים מסויימים הן בדיוק התכונות שעושות אותו ל-לא מתאים במשחקים אחרים. אי אפשר באמת להזדהות עם האדם הזה, שכל כך מנותק מהמגבלות האמיתיות שלנו כבני אדם, ובגלל זה לא ניתן לחקור בעיות אמיתיות שאנחנו כבני אדם נתקלים בהן. משחק בו באטמן מתלבט בנוגע למיניות שלו למשל, או צריך לבחור בין קריירה לחיי משפחה, כנראה יהיה פחות מוצלח. הדמויות הללו עושות עבודה טובה במשחקים מסויימים, כמו קרייטוס ב-GoW. המשחק הזה מתעמק באישיות של אדם שאיבד הכל, ואיך זה השפיע עליו אחרי זה. אדם שהגבולות המוסריים שלו אבדו באופן חסר תקנה, והוא עושה הכל בשביל כוח. במשחק שהוא כולו טרגדיה יוונית ארוכה ומתמשכת, הדמות הזו מוודאת שחטא ההיבריס (הגאווה), מפלתן של דמויות רבות בטרגדיות יווניות, מורגש ומודגש באופן מחושב לאורך כל הדרך.


בתמונה: קרייטוס מ-God of War, טרגדיה יוונית מהלכת

אבל במשחקי ההמשך, משהו מתפספס. הדמות והסיפורים המעניינים פחות או יותר נעלמים, וכל בעיה נפתרת פשוט בכוח. ככה גם היה במשחק הראשון, אבל מתוך מטרה להדגיש אדם שאין לו מה להפסיד. משחקי ההמשך הופכים למשעממים בהקשר הזה, גם אם הם כיפיים מבחינת המשחקיות. המשחק Arkham Knight הוא דוגמה טובה לניסיון יצירתי להתמקד בחוויה פגיעה יותר. הקרב של באטמן במשחק עם עצמו, והשיגעון שהוא לוקה בו, הם ניסיונות להפוך את הדמות לאנושית יותר. בעיניי מדובר בכישלון, באטמן לרגע לא מאבד באמת מדמותו המצ'ואיסטית, גם השיגעון שלו "קשוח". לא מדובר בדמות באמת רכה, באמת אנושית. בנוסף לכל, והנה מגיע ספוילר למשחק אז עצרו כאן אם עוד לא שיחקתם, השיגעון שלו הוא בכלל תוצר של וירוס הג'וקר ולא משהו שהגיע מבפנים. זה שגעון מלאכותי, כי הרי באטמן לעולם לא יאבד מדעתו גם אחרי שנים של חיכוך עם הפסיכופטים הכי גדולים של גות'האם.

באופן מצחיק, הדמות האנושית ביותר שאני מסוגל לחשוב עליה היא אייב, מ-Oddworld, שהוא כמובן בכלל לא אנושי. אבל המשחק מספר בצורה נוגעת ללב על דמות פשוטה שנכלאת למצב לא אפשרי. אין לו את כל היכולות להציל את בני מינו ולהפיל את אימפריית הרשע שהפכה אותם לצאן, אז הוא, פחות או יותר, פשוט מבקש עזרה. לאורך כל המשחק, ניתנת לשחקן האפשרות לנטוש את בני מינך ולברוח לבד, או לנסות ולהציל את כולם. לשתי האפשרויות יש השלכות על עלילת המשחק, אבל גם על הדמות. בקלות אפשר להבין מישהו שיברח מעבדות וממוות בטוח בלי לנסות ולהתחשב בשאר האנשים שנמצאים במצבו, בטח כשאין לו יכולות פיזיות יוצאות דופן. האופציה השניה, להציל את כולם, דורשת הרבה יותר תכנון, הרבה יותר מחשבה והשקעה. בפועל, הדרך היחידה לסיים את המשחק היא בעזרת העזרה של שאר בני מינך. זאת דוגמה טובה לדמות פגיעה לא רק במובן הכתיבה שלה, אלא גם בצורת המשחק.


בתמונה: אייב חסר הישע מ-Oddworld

המבנה האישיותי הקבוע הזה לא רק מונע מהתעשייה לגשת לנושאים הללו, אלא גם מונע ממנה לגשת בכיוון יצירתי יותר (או פשוט שונה) לנושאים בהם דמויות באטמן כן מתאימות. הייתי רוצה דמות בסגנון של הארי פוטר שתתקע בעולם פוסט אפוקליפטי, ולראות איך הדמות הזאת תגיב לדברים שהיא רואה. דמות שעלולה להזדעזע מהאלימות שהיא עצמה נדרשת אליה, ולאו דווקא תראה בה בתור רוע הכרחי ותמשיך הלאה באדישות. הייתי רוצה לראות דמויות אנושיות יותר, פחות חזקות נפשית ופיזית, שיצטרכו להתמודד עם האתגרים הללו כמו אדם אמתי, ולא כמו גיבור העל הכי טוב אי פעם.

תגובות

  1. 1

    18:10 15.02.2016 | meh meh (אורח)

    מה, חסר משחקים עם דמות ראשית אנושית ולא מאצ'ו?

  2. 2

    19:46 15.02.2016 | עזרא עזרא (אורח)

    יש את GTA. אין לדמות הורים, אין התלבטויות ומיותר לציין שאין להם מוסר בכלל ( הורגים כל מה שזז)

  3. 3

    14:01 07.03.2016 | Itay169 Itay169 (אורח)

    כתבה מעניינת מאוד ונכונה, אבל בנוגע לזה שבאטמן לא משתגע בArkham knight, מה שקורה תואם יותר לאישיות של באטמן, כוח נפשי חזק שלא נכנע לשיגעון בקלות. נכון, זה לא תואם למה שהיה קורה לאדם רגיל, אבל זה לא אדם רגיל, זה באטמן.

  4. 4

    14:41 19.05.2016 | יאיר יאיר (אורח)

    מסכים עם כול
    מילה

  5. 5

       | פורסם ע"י  

     

יש להתחבר כדי להגיב בדיון