הרשמה

ביקורת סרט: "ספליט" – מופע האימים של ג'יימס מקאבוי

עשרים ושלושה גוונים של פסיכופת: מ. נייט שאמאלאן ("החוש השישי") חזר לעצמו עם סרטו הטוב ביותר מזה חמש עשרה שנים. הנה מה שחשבנו על "ספליט".

זה לקח למעלה מעשור, אך אחרי שנים של קולנוע רע, שאמאלאן סוף-סוף התעשת: סרטו החדש הוא מותחן חכם, מטריד ואפילו משעשע. הרבה מכך הודות לג'יימס מקאבוי שגונב את ההצגה.

זה קרה. זה באמת קרה. מ. נייט שאמאלאן, שנודע בשנים האחרונות בשל כישלונותיו – בהם: "נערה במים", "ביום שזה יקרה", "איירבנדר: כשף האוויר האחרון" ו"העולם אחרי" – סוף כל סוף ביים מותחן טוב. לא סתם בידור טורד-שלווה, אך כיפי וקליל להעביר עמו את הזמן, כשם שעשה בשנה שעברה עם "הביקור" המוצלח למדי, אלא באמת מותחן איכותי ובנוי היטב.

בשלהי שנות התשעים, שאמאלאן נחשב בפי רבים לדבר הבא בעולם הקולנוע. לפני קרוב לעשרים שנה, אז ביים את "החוש השישי", הוא הסתמן כיוצר מוכשר ופורץ דרך. כקולנוען בעל גוון מיוחד, שיצירתו הקולנועית הכל-כך זכורה לטובה הזו, הוכיחה שניתן להפיק תוצר קולנועי מבדר, אנרגטי וצבעוני, אך בה בעת להקנות לו ערך מוסף גבוה, השזור באיכויות חכמות, מפותלות ומפתיעות. כל זאת, בשילוב טוויסט סופי שישנה את הפרספקטיבה על הסרט – מוטיב חוזר בעבודותיו לאורך השנים.

כעת הגיע סרטו השניים-עשר של שאמאלאן, "ספליט", שמהווה נקודת מפנה חשובה בקריירה של הבמאי. עם תקציב זעום במונחים הוליוודים – תשעה מליון דולר בלבד – יצר הקולנוען הותיק מותחן מקורי וייחודי, שלדבריו התסריט שלו התרוצץ במוחו כבר שנים רבות. במרכז הסיפור ניצב קווין (ג'יימס מקאבוי, "אקס מן: ההתחלה") - אדם מסתורי בעל פיצול אישיות חמור: עשרים ושלוש זהויות שונות מאכלסות את מוחו. ביום לא-בהיר-בכלל אחד, חוטף קווין שלוש נערות בגיל תיכון וכולא אותן במרתף שלו. כדי לברוח, ייאלצו עתה הבנות לנסות ולנצל את זהויותיו השונות של הפסיכופת – בעוד הזמן לקראת פריצתה של הזהות העשרים וארבע, המפלצתית והרצחנית מכולן, הולך וקרב.

סרטי אימה או מתח שבמרכזם נסיון בריחה ממקום מסוים, הם לא בשורה חדשה בעולם הקולנוע. בעבר כבר נעשו בז'אנר סרטים שבוחנים את הנושא באופן כזה או אחר, בהם: "המסור", "קיוב", "בקתת הפחד", "קבור", "החדר" או "לא לנשום" שהוקרן בארץ ממש בקיץ האחרון. אלא שהייחוד של "ספליט" מקורו לאו דווקא בחידוש רעיונות קיימים, כי אם בביצוע מרענן וספציפי שלהם, שעיקרו בשני תחומים בולטים: הראשון הוא הופעות המשחק המצוינות, והשני, שהולך עמו יד ביד הוא הענקת נפח מסקרן לכמה מהדמויות ואף העברת מסר באמצעותן.

כך למשל, דמות הפסיכופת בעל פיצול האישיות, אותה מגלם מקאבוי, מעוררת עניין בה גם משום שהשחקן הבריטי המוכשר יוצק לתוכה הרבה ממנו, מאופיו המגוון והתיאטרלי כשחקן. כל רגע שלו על המסך מעמיד אותו הישר מתחת לאור הזרקורים. הכישרון והורסטיליות שלו מורגשים לחלוטין – וקשה לדמיין כל אחד אחר מבצע תפקיד כזה. להישג המרשים הזה תורמת גם עבודת הצילום המעולה, שמתמקדת לעילא על הבעותיו השונות של מקאבוי ואף יוצרת אווירה מקפיאה וקודרת, גם אם לא תמיד מותחת, לכל אורך הסרט.

קרדיט גדול לכך מגיע כמובן לשאמאלאן, אך גם למייק גיולאקיס, הצלם עמו בחר לשתף פעולה בפרויקט זה. סרטי האימה אינם זרים לגיולאקיס, בעבר הוא כבר שימש כסינמטוגרף בסרט האימה "משהו עוקב אחרי", שחוזקו הגדול גם הוא באווירה המוקפדת והמצמררת נורא שיצר. בהקשר זה, ראוי לציין גם את הפסקול, שבשני הסרטים מוסיף ותורם גם הוא לתחושה הכללית המטרידה והאימתנית ואף שואב פנימה.

עם זאת, נקודות חוזקה אלו גם פוגעות מעט בטיב הסרט, שכן כיצירה שעולה בידה ממש לרתק – חולשותיה מורגשות אף יותר. אחת מהן היא רמת המתח, שסובלת מירידות ועליות ולא נבנית בהדרגה או שומרת על קו אחיד וברור. סצנות מסוימות, בהן נפגש קווין עם הפסיכיאטרית המאבחנת שלו, נמתחות יתר על המידה ופוגעות קלות באימפקט. קיצור הסרט לשעה וחצי יכל להועיל כאן. כמו כן, בטריילרים השונים ובכלל באופן בו שווק הסרט – חזרה והודגשה העובדה שלקווין יש עשרים ושלוש זהויות שונות. הדבר המתבקש היה להיחשף לכל אחת ואחת מהן, גם אם לחלקן רק לרגעים בודדים, לכן קשה שלא להתאכזב כשבסופו של דבר מוצגות שמונה מהן בלבד.

אך אל תתנו לבעיות קטנות אלו לבלבל אתכם: בהסתכלות רחבה, כאמור, "ספליט" הוא ללא צל של ספק מותחן טוב, מהודק ואפקטיבי, שקולע היטב למטרותיו. משהו טוב עובר על שאמאלאן. משהו אף יותר טוב עובר על הכוכב הראשי שלו כאן, ג'יימס מקאבוי, שהופעתו המגוונת והנפלאה ראויה לשבחים רבים. איתם, גם השחקנית הצעירה אניה טיילור-ג'וי, המוכרת מסרט האימה "המכשפה", שממשיכה להוכיח כי צפוי לה עתיד ורוד. תפקידה בסרט כאחת הצעירות שנחטפו, מאפשר למותחן האימה הזה גם להעביר לקחים, כך ש"ספליט" אף נכנס למשבצת של מותחן-אימה עם מסר. וגם אם אין המדובר באחד מאוד מורכב, זה בהחלט לא דבר שרואים כל יום.

רותם סופר - כתב קולנוע וטלוויזיה

רותם סופר - כתב קולנוע וטלוויזיה

משחק על: PC

בחיים לא תנצחו אותי ב- Team Fortress 2

המשחק שהגדיר לי את הילדות: Jazz Jackrabbit 2, Crash Bandicoot 3

כשאני לא משחק אני: בטח בקולנוע

מסר לעולם: אל האינסוף ומעבר לו

צפיה בכתבות צוות תוכן צור קשר

תגובות

  1. 1

    16:35 02.02.2017 | קורא וותיק קורא וותיק (אורח)

    זו לא הביקורת הראשונה שלך שקראתי ואני חייב להגיד שאני נהנה כל פעם מחדש.
    תודה רותם!

  2. 2

    18:31 02.02.2017 | פלפל חריף פלפל חריף (אורח)

    זה באמת נראה אחד הסרטים החזקים. תודה על ההמלצה.

  3. 3

    20:10 02.02.2017 | מאור מאור (אורח)

    ביקורת מעולה

  4. 4

    23:02 08.02.2017 | מיכל מיכל (אורח)

    סרט מרתק, משחק מדהים וראוי לפרס האוסקר לשחקן ג'יימס מקבוי ולבימאי.

  5. 5

    15:58 10.02.2017 | Yogi Yogi (אורח)

    ביקורת נהדרת רותם! בדיוק ראיתי אתמול את הסרט, לא יכולתי לתאר אותו יותר טוב

  6. 6

       | פורסם ע"י  

     

יש להתחבר כדי להגיב בדיון