הרשמה

ביקורת סרט: "ליגת הצדק" - על הגבול בין קטסטרופלי לסביר

יום יבוא, השמש תזרח והיקום הסינמטי של DC יפסיק להיות פח. היום המיוחל אמנם עדיין לא כאן, אבל "ליגת הצדק" סוג של צעד בכיוון הנכון. הביקורת שלנו על סרט גיבורי העל החדש והמדובר.

בחלקים רבים ממנו, "ליגת הצדק" ממש רוצה להיות סרט של מארוול. לעיתים זה מגוחך ואף מביך, לפעמים זה עובד ואפילו מהנה - בכל מקרה: זה עדיין לא מספיק טוב.

לאולפני DC אין מושג מה לעשות עם יקום גיבורי העל הקולנועי שלהם. אחרי חמישה סרטים, מהם רק אחד זכה לאהדה גורפת, זה כבר די ברור - הם פשוט אובדי עצות. מה שהתחיל ב-2013 עם "איש הפלדה", אשר ניסה לפסוע בדרכו של "באטמן מתחיל" המוערך של כריסטופר נולאן, הלך בארבע השנים האחרונות לאיבוד. הסרטים של DC סובלים מטון לא ברור, מחסור חמור בהומור, חשיבות עצמית מופרזת והחל מ"יחידת המתאבדים" - הם גם מנסים ללא הצלחה להתחקות אחר סרטי "מארוול". הפעם אף יותר מתמיד.

"ליגת הצדק" שואף, כמובן, להיות התשובה של DC ל"הנוקמים". אין הדבר מתבטא רק בהיותו סרט אנסמבל, המאחד גיבורים אהובים למשימה משותפת, אלא גם בגיוסו של ג'וס ווידון, במאי ותסריטאי שני סרטי "הנוקמים", לכתיבה של חלק רחב מהתסריט. כתוצאה מכך, הסרט אותו ביים ברובו זאק סניידר ("באטמן נגד סופרמן", "300"), נדמה כשני סרטים מנוגדים שהשילוב ביניהם יוצר רגעים מביכים, מגוחכים וקלישאתיים לעייפה, אך לצדם גם לא-מעט הנאה, הומור וקלילות.  

השעה הראשונה של הסרט היא עודף אקספוזיציות בלתי-נדלה: באטמן (בן אפלק), שלמד כי איום חדש עומד להגיע ולחרב את העולם, מגייס בעזרת וונדר וומן (גל גדות שלנו) שלושה גיבורי על נוספים ("ליגה") שיעזרו להם להציל את העולם. אקווהמן (ג'ייסון מומואה, "משחקי הכס"), הוא חתיך עם שרירים, קעקועים וקילשון (וזהו בערך), סייבורג הוא בחור צעיר שעבר תאונה וניצל על-ידי ניסוי לא קונבנציונלי והפלאש המהיר (עזרא מילר) הוא גם הגיבור הכי מגניב ומצחיק, וגם מי שמציל את הסרט מנפילה מוחלטת.

במשך כל השעה הראשונה, באופן חסר כל חן, מקוריות או ייחודיות, אנו למדים סצנה אחר סצנה על הסיפור של כל אחת מהדמויות. היי, הנה וונדר וומן מצילה אנשים, כאן באטמן מחסל אויב, פה הפלאש הולך לביקור בכלא. הסרט קופץ ממקום למקום, מסצנת אקשן לסצנה דרמטית, משעשעת או סתם מיותרת, בלי להניד עפעף. עבודותיו הקולנועית של סניידר ידועות בהיותן מבולגנות - וכך גם הפעם: בלאגן שלם, עם מעט מאוד נפח או אמפתיה שנוצרת כלפי הדמויות בדרך. סיפורי רקע בנאליים ומינימליים, כלאחר יד.

לחגיגה הזו מצטרף בדרך גם סטפנוולף משמיד העולמות (קיארן הינדס), הנבל הראשי שמהווה תזכורת חיה לכך ש-DC חייבים לשפר את טכניקות ה-CGI שלהם. כצפוי, הוא מתגלה כנבל נורא חלש וסתמי. באופיו, הוא גם דומה מאוד לנבל אחר, שהוצג רק לפני חמישה חודשים ב"וונדר וומן", אל המלחמה אריס. שוב, חוסר מקוריות משווע, שזו אגב בעיה כללית וגדולה של סרטי גיבורי על בשנים האחרונות. כן, גם אצל "מארוול" (אם כי הם העלו את הרף השנה עם הוולצ'ר ב"ספיידרמן: השיבה הביתה").  

אך זוהי מגרעה שולית לעומת השאר: השילוב הפרובלמטי בין הסגנונות המנוגדים של ווידון וסניידר גורם לבעיות קונקרטיות יותר - הסרט פשוט מאולץ. הבנייה לקראת רגעי שיא מסוימים לא קיימת. הכל חסר חשיבות וקורה בסתמיות. כך לדוגמה, ומבלי להיכנס לספוילרים, כשרגע מכונן במיוחד הקשור בסופרמן סוף-סוף מגיע - הוא נראה מאוד סתמי ומפספס עומק ומורכבות שיכלו להפוך אותו לבלתי-נשכח. כמו כן, לאורך רוב הסרט ניכרת העובדה שגם קסמו של ווידון בדעיכה. במקום להמציא עצמו מחדש, הוא משתמש בטריקים הידועים שלו: קצת הומור פה ושם וקלילות. זה לא מספיק. בין השאר, כי מספר פעמים, וברור שזה עקב החלטה שלו, הסרט אף מציג קווי עלילה כמעט זהים לאלו מ"עידן אולטרון" - אותה הגברת בשינוי אדרת.   

עם זאת, אם להניח את כל האמור בצד לרגע - וגם להתעלם מהעובדה שרמת המשחק נעה אף היא בין ממוצעת למביכה - בסך הכל, יש בסרט כמה וכמה רגעים מהנים. הוא לא בלתי-נסבל. הוא לא אסון של ממש. באופן כללי, סרטים הם תוצר בידורי. אם הם יוצרים בקרב הצופה הנאה - מכל סוג - צורת ההסתכלות עליהם לבטח תהיה יותר חיובית משלילית.

אם כן, נכון, הרבה לא עובד. הרבה מהבעיות של DC עדיין כאן ו"ליגת הצדק" הוא מסרטי גיבורי העל החלשים של השנה. ובכל זאת, יש גם כמה רגעי חסד: האקשן מספק את הסחורה, הדינמיקה הקבוצתית לא-רעה ואף מבדרת, וכשכל החבורה נלחמת ביחד, אלו לצד אלו, כיף לצפות בהם. מעל כולם, בולט במיוחד עזרא מילר, שכבר ב"כמה טוב להיות פרח קיר" הראה את יכולותיו הקומיות, ומוכיח כי הבחירה בו לגלם את הפלאש הייתה מצוינת. חלק עצום מההנאה הוא בזכותו.

ל-DC יש עכשיו למעלה משנה של מנוחה. יותר מ-365 ימים עד שסרטו של "אקווהמן" יגיע. בזמן הזה הם צריכים לעשות חושבים, לקלוט מה פחות עובד ומה יותר עובד ולהבין לאן הם רוצים להוביל את היקום הסינמטי האומלל הזה. עם כל הצער, החלטה נבונה תהיה להיפרד לשלום מסניידר ולהפקיד את המושכות בידי יוצר עם ראש אחר. פתוח יותר, יצירתי יותר. לאורך כל הסרט לא יכולתי להתנתק מהמחשבה "כמה חבל שזה לא סרט של מארוול", כי DC ממש מוכיחים כאן שזה מה שהם רוצים להיות, אבל כרגע, הם עדיין לא מצאו את האדם שינווט אותם אל עבר היעד הנשגב.

רותם סופר - כתב קולנוע וטלוויזיה

רותם סופר - כתב קולנוע וטלוויזיה

משחק על: PC

בחיים לא תנצחו אותי ב- Team Fortress 2

המשחק שהגדיר לי את הילדות: Jazz Jackrabbit 2, Crash Bandicoot 3

כשאני לא משחק אני: בטח בקולנוע

מסר לעולם: אל האינסוף ומעבר לו

צפיה בכתבות צוות תוכן צור קשר

תגובות

  1. 1

    16:46 16.11.2017 | MacGyver MacGyver

    ממש מאכזב אותי שלא אמרתם מילה על הפסקול הקלאסי של דני אלפמן. המוזיקה של הנס זימר מהסרטים הקודמים כבר מתחילה להימאס ופתאום אלפמן מגיע ויוצר מוזיקה נוסטלגית ומרעננת.

  2. 2

    23:19 16.11.2017 | adon5571 adon5571

    אני לא מצליח להבין למה חייבים לדחוף הומור לכל סרט גיבורי על ראבאק תיראו את טרילוגיית האביר האפל אפס הומור אבל סרטים אוהבים ומוערכים מאוד.
    לא צריך מכל סרט עכשיו לדחוף הומור לפעמים יש יקומים כמו של DC שדורשים יותר כובד ורצינות במקום הומור מחורבן. אני לא רוצה סרט עם בדיחות שונות אני רוצה סרט על אנשים רציניים שנלחמים ברוע.

  3. 3

       | פורסם ע"י  

     

יש להתחבר כדי להגיב בדיון