הרצון לסגור מעגל קשור לרוב עם המילה צדק. סגירת המעגל, היא בדרך כלל רצון לחזור אל העבר בין אם לתקן דברים מסוימים ובין אם לשים חותם על מפעל חיים. למרות הקונוטציה החיובית בסגירת המעגל, לעיתים פספוס אחרון משאיר טעם מר על פני קריירה שלמה של הצלחות.
בכותר החדש בסדרת משחקי דרגון בול זי לפלייסטיישן 2, חוזרת סדרת המשחקים אל הבסיס של סדרת משחקי בודוקאי המפורסמת. במטרה לשים חותם על המותג בעידן הפלייסטיישן 2. למרות שלא שיחקתי במשחקים שיצאו בשנים האחרונות, הרגשתי מיד בבית. הפרזנטציה של המשחק שמתבטאת בראש ובראשונה בתפריטיו השונים, לוקחת אלמנטים רבים ממשחקי העבר (מסכי הטעינה לדוגמא). מצב המשחק העיקרי, הוא מצב הסיפור שלמעשה לוקח את השחקן (רוב מוחלט של הקרבות משוחק עם גוקו), לעלילות השונות מסדרת הטלוויזיה הפופולארית של שנות התשעים. מבחינה עלילה, המשחק עוקב אחר רוב הסאגות המרכזיות. בין העלילות, ניתן למצוא את הסאגה של סל, הסאגה של בו וכמובן הסאגה הסאיינית שממחישה את הקוטביות בין שתי הדמויות המרכזיות בתוכנית, וג'יטה וגוקו.
מצב המשחק מציג, מפה גדולה שעליה מפוזרת רשימת המשימות השונות. בין המשימות שניתן למצוא מלבד משימות שקשורות ישירות לעלילה, מופיעות משימות אימון שמלמדות את רזי המשחק השונים, משימת חיפוש כדורי דרגון בול ומספר מיני משחקים. אותם מיני משחקים, מאפשרים לעיתים אתנחתא מסוימת מהמשחק ולעיתים יכולים לעצבן. מגוון המשחקים השונה, אמור לספק למשחק עומק נוסף מלבד היותו משחק מכות. לדוגמא, בחלק מהמשחקים שחלקם ישתמשו במנוע דומה (מטרת המשחק תהיה שונה במקצת), יצטרך גוקו להגיע\לאסוף אובייקטיבים מסוימים תחת לחץ של זמן. על הנייר, מדובר במנוע משחק שאמור לדמות תחושה של מרוץ והגעה מהירה מנקודה לנקודה, בפועל השילוב בין ניווט בעייתי לזוויות צילום לא נוחות, הופך את החוויה למאכזבת.
כדי להתקדם במצב הסיפור, יש צורך לעבור מספר משימות בסיסי (לעיתים מדובר בקרבות בודדים), מעבר לסאגה חדשה לא חוסם את אפשרות המשחק בסאגות הקודמות (דבר שימושי במקרה בו צריך השחקן כסף). הקרבות עצמם, מכילים לרוב עימותים ישירים בדומה לעלילת התוכנית. לעיתים האתגר של השחקן, יהיה בכך שיצטרך לשרוד את הקרב מבלי להשתמש בתרגילי תקיפה, במקביל לשמירה של רף מסוים במידת כוחו. בין הקרבות שניתן לראות במשחק, מופיעים הקרבות בין גוהאן למאג'ין בו, גוקו וראדיץ, גוקו ופריזה (מספר קרבות) ועוד. אני אישית התאכזבתי מאי היציבות בפרזנטציה שלהם, בחלק מהקרבות מופיע סרטון שמציג את ההקדמה לקרב ואת תוצאותיו בעוד בחלק אחר לא מופיעים סרטונים בכלל.
רמות הקושי במשחק באות לידי ביטוי, בעיקר במיני משחקים במצב הסיפור. בקרבות עצמם (לפחות במצב הסיפור), רמת הקושי שאומנם ניתנת להגדרה מראש, לא משפיעה דרמטית על הקרב. שחקנים מתחילים ובעיקר ילדים שמשחקים במשחק בפעם הראשונה, יתקשו מאוד בשלבי המשחק המתקדמים. שחקנים וותיקים ידעו שכדי להצליח בשלבי המשחק המתקדמים, יש צורך בקניית שדרוגים בחנות הוירטואלית של המשחק. חנות המשחק הוירטואלית, מאפשרת לשחקן לרכוש תרגילים חדשים לשלל הדמויות במשחק. בנוסף היא מאפשרת, לרכוש שדרוגים מיוחדים שמשפיעים באופן ישיר על ניהולו השוטף של הקרב. בין השדרוגים שניתן לקנות, מופיעים שדרוג של מד בריאותו של השחקן, שידורג של כמות הקאי ועוד. אני הגעתי למעשה עד לסאגה של בו, מבלי להשתמש באביזרים השונים אבל לאחר מספר שעות בו לא הצלחתי לנצח את, מאג'ין וג'יטה וטיפ קטן שקיבלתי מחבר, הבנתי שללא השדרוגים הללו, אין כמעט סיכוי לנצח בקרב.
מנוע הקרב עצמו לא מציג שינויים דרמטיים מהעבר. הוא מבוסס על צבירת קאי שמאפשרת לבצע תרגילים שונים ואף טרנספורמציה של מספר מהדמויות. מנוע הקרב, מבוסס על צירוף מקשים רבים בדומה לרוב משחקי המכות (ניתן להתאמן על ביצוע נכון, במצב האימון). למרות זאת, הממשק עצמו הוא לא הכי ידידותי לשחקן המתחיל (לאחר ששיחקתי לאחרונה במשחק של נארוטו לפלייסטיישן 3, אני יכול לכתוב שהממשק שם נוח בהרבה). הקרב עצמו הוא מהיר מאוד ומשלב בתוכו גם את זירות הלחימה השונות, למרות זאת אין צורך ממשי בטקטיקה מלבד זריזות ידיים גדולה. שימוש בתרגיל פצצת הנשמה (SPIRIT BOMB) לדוגמא, הוא מאוד אפקטיבי אבל הערך שבחסימתו הוא ירוד. חסימתו למעשה, מורידה ממידת הנזק שנגרם ליריב בעוד לתוקף לא נגרם שום נזק.
הגרפיקה במשחק עושה שימוש, בטכנולוגיית ה-CELL SHADING ונראית בסדר גמור למשחק פלייסטיישן 2. עיצוב הדמויות על שלל הואריאציות השונות שלהן, (שלבי הסופר סאייה השונים, גילאים שונים ועוד) לצד אנימציות הקרב וזירות הלחימה (אני אהבתי במיוחד את זירות הלחימה בסאגה שעסקה בתוכנית ההמשך DBZ GT), בהחלט עונים על הציפיות. פס הקול של המשחק אשר מציג דיבוב של הדמויות השונות, מופיע בסרטוני המעבר השונים במצב הסיפור.
מבחר הדמויות במשחק הוא רחב מאוד, ניתן למעשה לשחק עם כל הדמויות המרכזיות במשחק כבר בשלב הראשוני. משחק במצב הסיפור יאפשר לשחקן, לקבל עשרות דמויות חדשות ובהן האנדרואידים, טרנקס, וידל, סל, בו ועוד. את הדמויות השונות (ביחד עם זירות לחימה נוספות), ניתן גם כן לקנות בחנות הוירטואלית של המשחק. אורך החיים של המשחק הוא ארוך למדי, כדי לפתוח את כל הדמויות השונות יש צורך לשחק בשלל הסיפורים במצב הסיפור, בנוסף ישנו מצב משחק סודי שנפתח לאחר סיום מצב הסיפור.
לסיכום, סגירת המעגל של סדרת משחקי דרגון בול זי לקונסולת הפלייסטיישן 2, בהחלט מראה שלפעמים עדיף להתמקד בפרויקטים חדשים. דעתי היא שלמרות ששחקנים חדשים ימצאו נקודות חיוביות במשחק (בעיקר במצב העונה שעוקב אחר מאורעות התוכנית), מכלול הנקודות השליליות מוביל להרגשת מיצוי מוקדמת. שחקנים וותיקים ששיחקו במשחקי העבר, לא ירגישו בשינויים דרמטיים ולעיתים לא ירגישו בשינויים כלל. למרות שניתן לכתוב זאת גם על משחקי ספורט שעדיין יוצאים לפלייסטיישן 2, האכזבה האישית שלי מהמשחק היא שמאחר ומדובר בכותר האחרון של הסדרה שמופיע לפלייסטיישן 2, יכלו יוצרי המשחק לחשוב על מספר כיוונים קריאטיביים שהיו משאירים טעם של עוד ולא הרגשה שמדובר במשחק מאולץ.
אורן נתן.
חדשות, ביקורות וכתבות על תעשיית המשחקים 