יותר מדי פעמים The Callisto Protocol מרגיש כאילו הוא פחות מתרכז בלהיות משחק מפחיד, ויותר מתרכז בלסמן קטגוריות בצ׳ק ליסט של ״משחק אימה״
עותק סיקור סופק לנו על ידי עדלי יונייטד, תודה רבה!
איזה בליץ של משחקים קיבלנו בסוף 2022. ביום אחד בתחילת החודש נחתו עלינו גם Need for Speed Unbound, גם Marvel's Midnight Suns ומה שהוא המשחק הכי גדול של החודש ובין הגדולים של השנה: The Callisto Protocol. משחק האימה הסופר מצופה היה על הראדר של הרבה אנשים, אני ביניהם, ואני ממש שמח שאני יכלתי לשבת ולעשות עליו וואחד בליץ משל עצמי כדי להביא לכם ביקורת כמה שיותר מהירה למשחק. למי שדואג מספוילרים, לא לדאוג: התמונות בביקורות הן מהחצי הראשון של המשחק ואני לא נכנס לטוויסטים של הסיפור בביקורת. אז האם The Callisto Protocol עומד להיות מועמד לאיזשהו פרס בטקס פרסי הגיימינג של 2023?
חלל מת
הסיפור של The Callisto Protocol לוקח הרבה השראה מהמשחק הקודם של המייסדים של Striking Distance, הסטודיו שעבד על המשחק: אנחנו מתחילים את המשחק בחללית אותה מטיס ג׳ייקוב - טייס שעובד במה שהוא המקבילה החללית והעתידנית לנהג תובלה. כמו עם הרבה סיפורי אימה אחרים וטובים, גם כאן ג׳ייקוב נמצא בעיצומה של מה שהוא קרא לה ״העבודה האחרונה שאי פעם נצטרך לעשות״ - העברת משא לקליסטו, אחד הירחים של צדק. על פניו, עבודה סופר קלה וקלילה שתעניק לשני החברים הרבה כסף, אבל אחרי התקפת טרור ונחיתת אונס על הכוכב, ג׳ייקוב מבין שמשהו בירח הזה ובית הכלא ״Black Iron״ עליו הוא שוכן, מאוד לא בסדר.
בשיא הכנות, הסיפור של The Callisto Protocol נדוש מאוד - אבל זה גם למה הוא עובד. בעוד שחלק מהדמויות המשניות במשחק לא נופלות לקטגוריה של ״הכתיבה הכי טובה בגיימינג אי פעם״, רובן מניעות את העלילה בצורה טובה והטוויסטים של המשחק, בעוד שאפשר לראות אותם מקילומטרים, עושים את העבודה ומספקים רגעים מאוד מרשימים סינמטית. הבעיה שלי עם הסיפור והאווירה על הירח קליסטו שונה לחלוטין וגם דולפת למשחקיות עצמה: The Callisto Protocol הוא פשוט לא משחק מפחיד.
כן, יש בו המון רגעי Jumpscare (שזה הגיוני, זה בכל זאת משחק אימה מערבי, לא ציפיתי כאן ל-Silent Hill), אבל בכל העולם הזה של Black Iron ממש קיוויתי לאווירה כבדה ואפלה ותחושה שאין לגיבור שלנו מוצא או עזרה. במקום זאת מצאתי את ג׳ייקוב כמעט תמיד מדבר עם מישהו, כמעט תמיד מקבל הכוונה ועזרה ולא מרגיש כזה לבד. קצת קשה לי להיכנס לאווירה של אימה בשעות הראשונות של המשחק כשהספיקר בשלט ה-PS5 שלי לא מפסיק לדבר איתי על מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו ומה התוכנית שלנו להמשך.
עבודת הדיבוב מצוינת, הפסקול טוב מאוד, עיצוב הסאונד נהדר והגרפיקה נהדרת (אגיע לכך בהמשך), אבל אני שוב חייב להזכיר שמדובר בראש ובראשונה במשחק אימה וככזה לא מספיקים לי דמויות מלחיצות, מפלצות נוראיות וסצנות מוות גרוטסקיות. אני מחפש אווירה מלחיצה, אני מחפש את הדריכות הזאת והפחד מכל רחש במסדרונות הצרים של המשחק או מהחלקים החשוכים של האזור המושלג. לצערי לא היו המון רגעים כאלה במשחק ולצערי העוד יותר רב, חוסר הפחד הזה גם מחלחל למשחקיות עצמה.
אימה או אקשן - תחליטו!
במשחקיות שלו, The Callisto Protocol הוא משחק מגוף שלישי בו הדמות שלנו תוכל לתקוף אויבים בעזרת לום חשמלי מאסיבי וכן גם כלי נשק מסוימים שהדמות שלנו תוכל להשיג במהלך המשחק בעזרת שימוש בטכנולוגיית הדפסת התלת-מימד של בית הכלא (גאוני בעיניי). המשחק גם מאפשר לנו להתגנב מאחורי אויבים ולהגיע מאחוריהם כדי לחסל אותם במכה אחת ולחסוך בתחמושת (וכאב ראש), להתחמק מהמתקפות של האויבים על ידי החזקה של מקל התזוזה ימינה ושמאלה בתצורה שגרמה לי להרגיש כמו איפו מ-״Hajime no Ippo״, לשדרג את כלי הנשק שלכם ועוד.
ההיילייטים הגדולים של המשחק הזה הם ללא ספק ה-GRP וה-Quick Shot. ה-Quick Shot היא מכניקה פשוטה המאפשרת לכם לסיים קומבואים עם כלי הנשק בירייה יותר מדויקת שתתכוון אוטומטית לאזור רגיש אצל האויבים השונים. ה-GRP הוא כלי הנשק שראינו בטריילרים המאפשר לכם למשוך עצמים ואויבים אליכם ולהעיף אותם בשיא הכוח אל תוך אויבים אחרים או סכנות בזירה כמו דוקרנים או מאוורריי ענק. בעוד ששתי המכניקות הללו נועדו לתת לשחקן דרכים לחסוך בתחמושת, השני הוא כלי שלא רק שהוא מספק את הצורך הזה, הוא גם גורם לקרבות להיות יצירתיים יותר.
במקום פשוט לחכות שהאויבים יגיעו אליכם, אתם יכולים למשוך אותם אליכם או להעיף אותם קדימה ובכך להפריד ולמשול. אתם מסתכלים על הזירה בשבע עיניים כדי לראות על מה תוכלו לזרוק את האויבים שלכם, או אילו דברים תוכלו לזרוק עליהם. חשוב לי לציין כי מדובר במשחק דיי קשה כשאויבים יוכלו להרוג אתכם סופר מהר גם ברמת ה-Normal, אז למידה של זירות הקרב היא קריטית להישרדות במשחק הזה.
היו דברים שהייתי שמח אם היו יותר ברורים: קשה לדעת אילו מיכלים מתפוצצים ואילו לא (אז את המיכל האדום הזה אני יכול לפוצץ ואת ההוא שנראה כמו מיכל דלק אני לא... אחלה), ה-AI במשחק הזה הוא מהסוג שהמטומטם שנועד לגרום למשחק להיות פשוט יותר לשחקן הממוצע וחלק מהאויבים פשוט קלים מדי (הרובוטים השומרים זה פשוט כסף קל). תראו, אפשר בקלות לראות שהמשחק נע על הגבול המאוד דק בין אימה לאקשן. בעוד שמשחקים כמו Resident Evil 4 ו-Resident Evil 2 Remake הצליחו לשלב בין השניים בצורה נהדרת, כאן אנחנו נתקלים בבעיה: המשחק... כיף מדי.
אני יודע, אני יודע - ״על מה המטומטם הזה מדבר?!״, אבל תקשיבו לי רגע: במהלך ה-11 שעות שלקח לי לסיים את The Callisto Protocol, כמעט ולא פחדתי מהיתקלויות עם אויבים. כל היתקלות לוותה בקריאה של ״יאללה בואו אני קורע לכם את הצורה״. אני לא חששתי מעימות, אני ששתי לקראתו. מנגנון ההתחמקות ממש כיפי, הלחימה עם הלום מרגישה נהדר (שימוש נהדר אגב ב-Haptic Feedback, בין המשחקים הבודדים שהם לא של סוני שעושים את זה בצורה מדהימה), המשחק מאפשר להשתמש ב-Gyro כדי לכוון את היריות שלכם וחלק מהסקילים שאתם מקבלים פשוט משפרים את ההתקפה וההגנה שלכם.
תראו, ההסתובבות בשלבים של The Callisto Protocol היא מעניינת, יש הרבה מה ללמוד על המקום יש הרבה מה לאסוף ויש הרבה אזורים שתוכלו להגיע אליהם ולאסוף משם אביזרים סופר נחוצים להמשך המסע. אבל אני חוזר שוב לעובדה שזה משחק אימה שפשוט לא הצליח להפחיד אותי. הדבר הכי מפחיד במשחקיות של The Callisto Protocol הייתה ההבנה שאני לא יכול להקשיב ל-Audio Logs (שהיו סופר סופר מעניינים) בזמן הליכה בעולם. התפריט שלכם הוא כבר תפריט בזמן אמת, למה אני לא יכול להפעיל Audio Log, לסגור את התפריט ולהקשיב לו בדרך?
אבל רגע, אני סוטה מהנושא: אני לא יודע איך לסכם את החלק הזה של הביקורת אז במקום זאת אני פשוט אתן לכם ולכן את כל העובדות על השולחן: כן, המשחקיות פה לא תורמת במאומה לתחושת האימה. אבל אם באתם למשחק הזה במטרה לחקור את Black Iron ולהילחם ביצורים מוזרים עם יכולות מוזרות שיכולים לירות עליכם מרחוק, להתפתח בזמן הקרב ולרוץ אליכם בזמן שאתם מנסים להוריד להם גפיים כדי לתת לעצמכם יתרון: אז תבלו נשמות, זה משחק שאתם תיהנו ממנו ממש.
אבל איזה יפה הוא נראה אה?
אבל בואו נסיים בטון חיובי (עם כוכבית): The Callisto Protocol הוא אחד המשחקים הכי מרשימים גרפית שיצאו מחברה קטנה (יחסית) מאז Horizon Zero Dawn. מהעיצוב של המקומות והאזורים שנראים באמת מטורפים, לרמה הטכנית של הטקסטורות של הביגוד, העור והבעות הפנים של הדמויות השונות. אני יודע שמה שאני עומד לכתוב כאן הוא בומבסטי מאוד, אבל זה אולי אחד המשחקים הכי טובים ויזואלית שיצאו אי פעם. היו רגעים במהלך המשחק שממש הרשימו אותי, בעיקר באקט השני של המשחק. על ה-PS5 עליו בדקתי את המשחק גם הביצועים היו לא פחות ממצוינים כשמוד ה-60 פריימים לשנייה עבד פשוט נהדר.
מצד שני, ועם כמה שאהבתי את האנימציות של המשחק, היה קצת קשה לבלוע את כמות אנימציות המוות שראיתי במשחק. לא מבחינת הגיוון שלהן - מבחינת כמות הפעמים שאשכרה ראיתי אותן. אני יודע, Striking Distance, האנימציות שלכם נראות מדהים וחלקן מרגישות כאילו הן יצאו מ-Doom Eternal ברמת הברוטאליות והויסראליות שלהן, אבל בחייאת, תפסיקו לטפוח לעצמכם על השכם כל-כך הרבה. לפעמים היו פעמים שהעדפתי לעצור את האנימציה בתחילתה וללחוץ על Restart Checkpoint כדי לחזור לתחילת הקרב - זה היה יותר מהיר לי מלחכות עכשיו עד שהמשחק היה מועיל בטובו לסיים לחסל אותי בצורה כל-כך ברוטאלית.
אבל זאת באמת קטנוניות, בסך הכל העבודה שהצוות עשה ביצירת המשחק הזה היא לא פחות ממהממת. אבל יחד עם זאת חשוב להזכיר את גרסת ה-PC. הגרסה כבר תוקנה מאז יציאתה אז שלל בעיותיה ובאגיה תוקנו (בראשן בעיית ה-Stuttering המזעזעת), אבל אני לא יכול שלא להתבאס שוב מהעובדה שמשחק מגיע שבור לפלטפורמה כלשהי. בעוד שעכשיו זה נסלח קצת יותר שכן מדובר בחברה חדשה וקטנה יחסית, פאץ׳ יצא מאוד מהר כדי לתקן את הבעיה ומי שרצה יכל לשחק את המשחק על פלטפורמה אחרת, זה עדיין לא תקין שיותר ויותר חברות מחליטות להשיק משחקים עם בעיות יחסית קשות - כאלו שמפריעות לשחקן לשחק את המשחק שלכם. אז שוב, המשחק כבר תוקן, אבל זה ממש לא אומר שאני עומד להחליק להם את הפאשלה הזאת.
השורה התחתונה
על The Callisto Protocol אמרתי שהוא אחד המועמדים הרציניים לתואר משחק השנה של 2022. בפועל הוא עושה משהו הרבה יותר גרוע מזה: הוא ממוצע. מערכת הקרב טובה מאוד, אבל זה גם אומר שאלמנט האימה מוחלף באקשן. הסיפור מעניין לרוב, אבל ככל שהתקדמתי במשחק הבנתי שזה משהו שכבר ראינו בעבר כשרוב הדברים בו היו צפוים למדי. הגרפיקה של המשחק היא מהטובות בדור הנוכחי, אבל גם אם הגרפיקה מדהימה, זה פחות משנה כשהמהות של המשחק - להיות מפחיד - פשוט לא הצליחה לעבור אליי - השחקן.
שלא תטעו, זה עדיין משחק טוב - הוא בנוי טוב, נראה טוב, נשמע טוב וכיף לשחק בו, אבל יותר מדי פעמים The Callisto Protocol מרגיש כאילו הוא פחות מתרכז בלהיות משחק מפחיד, ויותר מתרכז בלסמן קטגוריות בצ׳ק ליסט של ״משחק אימה״. אם יהיה עוד משחק בסדרה הוא יצטרך להיות יותר מלחיץ, יותר לא נעים, יותר אמיץ ויותר אימתי, כי המשחק הראשון של Striking Distance לא היה מפחיד - הוא פשוט פחד מכישלון.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
12:33 09.12.2022 |
Gop
יפה מאוד מושקעת במיוחד אהבתי
2
14:12 09.12.2022 |
מנחם (אורח)
תודה רבה שמואל על הביקורת המפורטת
חיכיתי לביקורת על המשחק הזה ואני שמח שבוא בסדר למרות שלא אימתי כל כך.
הוא השני ברשימת המכולת שלי לאחר גוד אוף וואר שאקנה בעזרת השם בקרוב.
תודה רבה!!!
3
| פורסם ע"י