שנים שגיימרים חולמים על היום שבו מישהו יקנה את EA ויציל אותה מעצמה
*עידכון*: חברת EA אישרה באופן רשמי את דיווחי הרכישה בעיסקה שמסתכמת בסכום של כ-55 מיליארד דולר וצפויה להתרחש ברבעון הראשון של השנה הכלכלית במידה והעיסקה אכן תאושר על ידי בעלי המניות.
*מקורי*: הדיווחים האחרונים מצביעים על מגעים מתקדמים למכירת ענקית הגיימינג EA לקבוצת משקיעים הכוללת את קרן ההשקעות הפרטית Silver Lake ואת קרן ההשקעות הציבורית של ערב הסעודית, בסכום דמיוני של כ-50 מיליארד דולר. התגובה הראשונית של כל גיימר שסבל שנים תחת עולה של החברה היא, כמובן, פרץ של שמחה. סוף סוף! שינוי! אבל רגע לפני שאתם רצים לחפש פקקים של בקבוקים לפתוח, בואו נדבר על המציאות המורכבת.
היחסים שלנו עם Electronic Arts הם, בלשון המעטה, מורכבים. אנחנו זוכרים היטב את Visceral Games, היוצרים של Dead Space, שנסגרו. אנחנו לא שוכחים את ההשקה הקטסטרופלית של Star Wars Battlefront II ואת סערת ה-"Surprise Mechanics". אנחנו עדיין מתמודדים עם המודל העסקי של Ultimate Team, שהופך את משחק הכדורגל האהוב עלינו לקזינו וירטואלי. הרצון לראות את EA נמכרת הוא למעשה משאלה שמישהו יגיע, ינער את המערכת ויחזיר את הפוקוס ליצירת משחקים מעולים.
אבל בואו נהיה כנים לרגע. העובדה שחברת ענק ציבורית נמכרת ונעלמת מעין הציבור היא בדרך כלל דבר רע לתעשייה. זה אומר פחות שקיפות, פחות נתונים להשוואה ופחות נזילות בשוק. עם זאת, כשאנחנו מסתכלים על האלטרנטיבות, התמונה משתנה. האפשרות הזו היא עדיין תוצאה טובה בהרבה מהתאונה האיטית של מיקרוסופט עם Activision, מהדרמה המשפחתית והקיפאון היצירתי ב-Ubisoft, או מאסטרטגיית "בואו נקנה כל סטודיו עם דופק" של Embracer Group, שהובילה בסופו של דבר להרס ערך ופיטורים המוניים.
נראה שהעסקה הזו מונעת בעיקר על ידי הסעודים, כש-Silver Lake משמשת כפנים האמריקאיות והמכובדות של המהלך. לבדה, קרן פרטית כמו Silver Lake לא הייתה לוקחת על עצמה סיכון כזה, ולסעודים היה קשה לעבור את הבדיקות הרגולטוריות ללא שותף מוכר. במהותה, זוהי רכישה אסטרטגית סעודית, והדינמיקה הזו תתבהר כשהמבנה הסופי של העסקה ייחשף אם והיא אכן תצא לפועל.
אז מה הצד החיובי בכל זה? ראשית, מדובר בהזרמת הון אדירה לתעשייה. הסעודים הם מהמשקיעים הגדולים והעקביים הבודדים בגיימינג, והמהלך הזה מאותת שהכסף ימשיך לזרום, אבל רק לנכסים איכותיים ורווחיים. שנית, שחרור מהלחץ של דוחות רווח רבעוניים עשוי לתת ל-EA מרחב נשימה אסטרטגי. תיאורטית, הם יוכלו לקצץ בבירוקרטיה, לייעל תהליכים ולהשקיע מחדש ביוזמות ארוכות טווח. אתם יודעים, דברים כמו... לפתח משחקים חדשים! בטווח הקצר, זה אפילו עשוי להבטיח יציבות תעסוקתית, שכן משחקי ה-Live Service והמותגים השנתיים דורשים כוח אדם קבוע שימשיך לעבוד עליהם.
אבל החרב הזו חותכת לשני הכיוונים. קיצוצים באולפנים עם ביצועים נמוכים ובמחלקות המטה עדיין צפויים, במיוחד בתחום המובייל. התנגשות תרבותית בין ההנהלה החדשה לכישרונות הוותיקים עלולה לגרום לבריחת מוחות של אנשי קריאייטיב בכירים. וכפי שאמרנו, הפיכתה של EA לפרטית תפחית את השקיפות בתעשייה כולה. יתרה מכך, ללא אופציות ומניות כפיצוי לעובדים, יהיה קשה יותר לשמר כישרונות לטווח ארוך.
בואו גם נדבר על הכסף: על פי דיווחים שונים ההצעה שעומדת על כ-50 מיליארד דולר, המהווה פרמיה של 14% בלבד על שווי השוק, היא חלשה. בעלי המניות של EA צפויים לדרוש סכום גבוה יותר כדי לוותר על הנכס שלהם.
בשורה התחתונה, העסקה הזו היא עדיין מהלך שלילי עבור התעשייה בכללותה. אבל בהשוואה לשריפות הענק שראינו ב-Activision, Ubisoft ו-Embracer, ייתכן מאוד שזו העסקה הכי פחות מזיקה שראינו בשנים האחרונות. ובינתיים, חבילות השחקנים ב-FC 26 לא יפתחו את עצמן, נכון?
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
אביחי חרמון - כתב תוכן
משחק על: מחשב, המסטר רייס (וגם מובייל, אבל אל תגלו)
בחיים לא תנצחו אותי במשחקי: מטוסי קרב וחלליות
המשחק שהגדיר לי את הילדות: Jones in the fast lane
כשאני לא משחק אני: מפתח משחקים
מסר לעולם: נולדנו מאוחר מידי כדי לחקור את העולם ומוקדם מידי כדי לחקור את החלל. בשביל זה יש משחקים
תגובות
1
| פורסם ע"י