הרשמה

10 המנגינות הגדולות בתולדות "משחקי הכס"

רותם עובר על עשרת רצועות הסאונד שהכי ריגשו אותו במשחקי הכס

משחקי הכס היא אחת מהסדרות האפיות ביותר ששידרה הטלוויזיה שלנו בשנים האחרונות. אחת מהסיבות לכך היא הפסקול המצוין

שימו-לב ספוילרים בהמשך לכל העונות, לא כולל העונה השישית שהסתיימה זה עתה.

מפרק הפתיחה וכניסתו המרשימה של המלך רוברט ופמלייתו לווינטרפל, דרך עריפת ראשו של נד סטארק על הספט של ביילור, עד לחתונה האדומה ולרגעי שיא הקריירה של קאליסי ודרקוניה - "משחקי הכס" הצטיינה בהמון תחומים. הבולט ביניהם הוא הצגת עירום לא רלוונטי. אההה, כן. אבל לא על כך נדון היום, אלא על נושא חשוב הרבה יותר, שבדרך-כלל זוכה להתייחסות מועטה - הוא הפסקול המלווה את פרקי הדרמה עטורת השבחים. נתחיל?

מקום עשירי - Goodbye Brother או "להתראות יא אח"

רק דיברנו על בני משפחת סטארק ואיתם גם נפתח את הרשימה. במקום העשירי ניצבת המנגינה המזוהה עם הסאטרקים. ספק עצובה, ספק ענווה בכוונת תחילה. המלודיה הזו הופיעה לראשונה כבר בפרק השני של העונה שהתחילה את הכל. לפני שלורד סנואו, אז עוד ג'ון סנואו הממזר הצעיר וחסר הזקן, עוזב לחומה - הוא נפרד לשלום מבראן מחוסר ההכרה (זוכרים? ג'יימי דחף אותו מחלון. הדברים שעושים למען האהבה) ומבטיח לו - "אנחנו עוד נתראה". המנגינה מזכירת הנשכחות הזו, הופיעה גם אחרי שנד נפרד מראשו לשלום. וכזכור - גם בסופו של פרק סיום העונה החמישית, עת לורד קומנדור סנואו נדקר שוב ושוב. ושוב. ושוב ושוב. גם על-ידי אולי בן טיפוחיו. ללא ספק, ילד קקה.

מקום תשיעי - Warrior of Light או "אור! עולה בבוקר!"

נמשיך עם הנעימה המייצגת של סטניס באראתיאון זא"ל (זכרון אכזר לבטלה) ומכשפתו הכבר לא כל-כך נאמנה - מליסנדרה. מנגינה אפית, גרנדיוזית ומפחידה במידה מסוימת, שהופיעה לראשונה בפרק הראשון של העונה השנייה - "הצפון זוכר". בטח שהוא זוכר, עם מנגינה כזו אי אפשר לשכוח. לרוב, תלווה המנגינה הזו סצנות שעיקרן סביב אל האור וחבורתו: אם זה בפרק המדובר, כשמליסנדרה שורפת את פסליהם של שבעת האלים, בפרק השני באותה עונה, בו היא מבטיחה לסטניס יורש ואז הם מקיימים משגל קריפי נורא או שני פרקים אחר כך כאשר רנלי נרצח על-ידי שדו של אחיו הבכור. המנגינה הזו תופסת מקום מרכזי גם בהמשך ואפילו זוכה לעיבוד מחודש בקרב האחרון של סטניס (בפרק האחרון של העונה החמישית). מקום נוסף ויוצא דופן בו נשמעת המנגינה, הוא הסצנה בה ואריז מספר לטיריון איך סורס באכזריות בצעירותו ואז מיד חושף את מכשף האור שעולל לו את הדבר. נו מי יודע, אולי אל האור אוסף פינים.

מקום שמיני - Valar Morghulis או "למה מי מת?"

אל המקום השמיני הגיעה המנגינה האהובה על אריה סטארק וחברה בעל אלף הפרצופים - ג'אקן האגר. רצועת הסאונד הזו מצליחה להיות נעימה לאוזן ולשדר מסתורין ומתח גם יחד וכך הופכת בולטת בהבדל ניכר מהרבה אחרות. היא מופיעה לראשונה בפרק החמישי בעונה השנייה, כשהבחור עם השיער (נו, ג'אקן) עושה קטע של דג זהב ומעניק לאריה שלוש משאלות מוות - פייר, היא הייתה צריכה להשתמש באחת מהן טייווין לאניסטר. לילדה אין שם וכנראה גם לא שכל. בהמשך, מופיעה המנגינה בכמה קטעים לאורך העונה, כשהבולט בהם הוא בפרקה האחרון, בו נפרדת הבת האמצעית במשפחת סטארק מידידה מרובה הפנים, מקבלת ממנו מטבע קסמים ויוצאת לדרך חדשה. גם בפרק האחרון בעונה השלישית חוזר הניגון, כאשר היא לוחשת למטבע "ואלאר מורגוליס" - ומחכה לנס.

מקום שביעי - The Throne is Mine או "מלך מלכי המלכים"/ Chaos is A Ladder או "לאבא שלי יש סולם"

את משבצת המקום השביעי תופסות שתי מנגינות והסיבה לכך פשוטה: שתיהן מאוד מזכירות האחת את השנייה. למעשה, השנייה "כאוס הוא סולם", מבוססת על הראשונה. והיא, הראשונה, בכלל מבוססת על המנגינה המייצגת של בית באראתיאון מהעונה הראשונה. כדי לעשות קצת סדר בבלאגן: The Throne is Mine הבומבסטית והמלכותית, מושמעת פעם אחת ויחידה בסוף הפרק הראשון בעונה השנייה (עצרו רגע, זוכרים איזו סצנה זו? קחו שנייה. הצלחתם? לא? טוב נו, תמשיכו לקרוא). בסיקוונס מרשים ומבחיל גם יחד, מתואר הטבח בילדיו הממזרים של המלך המנוח רוברט באראתיאון, פן יבוא יום בו ירצו לדרוש את כס הברזל. הפרק נגמר בסצנה המציגה את אריה וגנדרי (הממזר האחרון של רוברט שנעלם מסוף העונה השלישית) בדרכם אל הלא נודע.

המלודיה הזו חוזרת בגרסה משופרת ומעודכנת, בסוף הפרק השישי של העונה השלישית, בסיקוונס שמשלב בין סאונד לאימג' בצורה מבריקה. הפעם, היא גם הופכת למנגינתו הרשמית של לורד בייליש. הסיקוונס מציג שיחה מרתקת בין ואריז לליטלפינגר. אחר כך, הוא עובר להצגת גופתה של רוז אותה רצח ג'ופרי בדם קר; ולבסוף, נגמר בסנסה המביטה בספינתו של לורד בייליש שמשאיר אותה להמשיך לסבול במעלה מלך. ברקע, נשמעים דבריו החכמים של ליטלפינגר על כאוס ומשמעותו. מדובר מנגינה עוצמתית שנבנית בהדרגה, לאט-לאט עד שמגיעה להתפרצות ולחוסר שליטה מוחלט - כאוס, כאוס הוא בהחלט סולם.

מקום שישי - Dracarys או "אש עלייך"

אל המקום השישי והמכובד מגיעה המנגינה שהכי נשמעת כמו שיר מקהלה אפי מיוון העתיקה. בסוף הפרק הרביעי בעונה השלישית, מקבלת דינאריז שליטה על האנסוליד ומצווה עליהם להרוג את האדונים. באותו הרגע, היא גם מצווה על הדרקון "דראקריז". בתגובה, הוא צולה את האדון הקירח שהיה בטוח כי דרקונים הם עבדים וכי עכשיו, לאחר שקנה אותם, הם שלו. אוי כמה שהוא טעה. הפרק נגמר בצורה אדירה, עם שלושת דרקוניה של דינאריז המרחפים על פני העיר אסטפור. בדומה לנעימה במקום השביעי, גם Dracarys היא מנגינה שנבנית בהדרגה. הפעם, עד לסוג של באס-דרופ מבריק שהופך אותה לכל-כך אפקטבית וענקית.

מקום חמישי - House of Black and White או "כן-לא, שחור-לבן"

את החמישייה המובילה, פותחת נעימת הנושא של הבית השחור והלבן - מקום מושבם של אותם אנשים שעדיין משחקים "כן-לא, שחור-לבן". סתם. מקדשו של האל חסר הפנים ומשרתיו, כמובן. המנגינה מושמעת לראשונה בפרק השני של העונה החמישית, בו לאחר הפלגה ארוכה, מגיעה לבסוף אריה אל היכלו של האיש בעל אלף הפרצופים. מאז ועד העונה הנוכחית המנגינה חוזרת פעמים רבות ובוריאציות שונות, בסצנות המתרחשות בבראבוס. יתכן כי רבים לא יסכימו עמי, אך המנגינה הזו כל-כך תופסת. עוטפת במן צורה קרה ומצמררת. סוג של "איזור הדמדומים" מודרני, של ווסטרוז. אווירת המסתורין הנמשכת לכל אורכה וההתפתחות האיטית שלה, הופכות אותה לאחת המלודיות הגדולות שהלחין ראמין דג'אוודי עבור הסדרה.

מקום רביעי - The Children או "ילדים זה שמחה"

ילדים זו ברכה. במקום הרביעי, באופן אירוני, ממוקמת הנעימה החותמת את העונה הרביעית. מלודיה אפית, סוחפת, מלהיבה, קצבית, שהתאהבות אוטומטית בה, מגיעה כבר משמיעה ראשונה. זו גם כנראה המנגינה הפופולרית ביותר בקרב גולשי "יוטיוב" המעריצים את הסדרה; שכן היא בעלת מספר הצפיות הגבוה מכל רצועות הסאונד - הבודדות יש לציין - של "משחקי הכס" אשר הועלו לאתר (קרוב ל-2 מליון צפיות). כאמור, מנגינה זו סוגרת את הפינאלה של עונה מספר ארבע ומושמעת בסצנה בה אריה עוזבת את ווסטרוז ומפליגה לבראבוס. 

בצורה לא פחות ממבריקה, משלבת המנגינה הזו אלמנטים מנעימת הנושא של הסדרה, מ-Goodbye Brother (נעימת בית סטארק; במקום העשירי) ומ-Valar Morghulis (המלודיה של ג'אקן האגר ואריה; במקום השמיני). דג'אוודי מצליח לשלב בין שלוש המנגינות הכל-כך האלו שונות במקצועיות בלתי-נדלית ובכישרון עצום. דבר המעניק למנגינה הזו חן, שגורם לה להישמע ברורה מאליה. פיסת המוזיקה המדהימה הזו, רבותיי, היא לא פחות ממושלמת.

מקום שלישי - Dance of Dragons או "בוא נילס, בוא נעוף"

המקום השלישי הוא מבחינתי הפתעה גמורה. התלהבותי הרבה ממנגינה זו, החלה רק כאשר נחשפתי אליה בשנית בעת מעבר על החומרים לרשימה. הפעם, זו לא רק המלודיה עצמה, ובעיקר חמישים השניות האחרונות שלה, שהצליחו להתקבע עמוק במוחי, אלא גם הסצנה המרהיבה שברקעה היא מתנגנת. בסיום הפרק התשיעי של העונה החמישית, דרוגון מגיע להציל את דאינריז וחבורתה מבני ההרפיה. לאחר שמשלים בקושי מסוים את יעודו, דינאריז עולה עליו והשניים עפים הרחק ממירין. Dance of Dragons, המבוססת בחלקה על Dracarys (במקום השישי) מעניקה לסצנה הזו ייחודיות וקסם רבים ומעצימה את מימדיה. והדקה האחרונה שלה, אוי הדקה האחרונה שלה: רצף של צלילים קסומים, עדינים וקצביים גם יחד ובעיקר מלאי תקווה זעירה - שהם, הם חלק אינטגרלי מההוויה הכה מיוחדת של "משחקי הכס".

מקום שני - Mhysa או "אמא יקרה לי, יקרה"

רגע לפני ההכרזה על המקום הראשון, מגיע המקום השני וגם הוא, הפתעה - השייכת לדינאריז; דבר שהופך את המנגינות שהולחנו עבורה לבעלות הייצוג הגבוה ביותר ברשימה זו (שלוש מהן נכנסו). Mhysa בדיוק כמו The Children (כזכור, מקום רביעי), היא נעימה הסוגרת פינאלה. הפעם זוהי סצנת הסיום של העונה השלישית. אולי סצנת הסיום הטובה ביותר של "משחקי הכס". בעיקר אחרי הפרק התשיעי באותה העונה, שהציג כידוע את "החתונה האדומה" והותיר טעם רע ומר מאוד בפה.

פרק סיום העונה השלישית נגמר עם הגעתה של אם הדרקונים לעיר יונקאי. "Mhysa, Mhysa" (אמא, בלשונם המקומית) צעקו לעברה העבדים. המנגינה הזו כובשת בהדרגתיות את האוזן. המלודיה הזו הופכת את הסצנה ההיא לבלתי-נשכחת ומצליחה לחתום את העונה באופן עוצמתי, מעודד ומלא תקווה; ולאחר המאורעות הטרגיים המזעזעים של "החתונה האדומה", זה בדיוק מה שהיינו צריכים. יש טוב בעולם, אסור להרים ידיים, צריך להאמין - המנגינה הזו משדרת בדיוק את זה. והיא עושה זאת עם המון אהבה ובהצטיינות יתרה.

למיטיבי הלכת שביניכם, המילים אותן מזמרת הלהקה בנעימה, לקוחות למעשה מתוך נאום אותו נושאת קאליסי בפני העבדים. באנגלית, זוהי משמעותן:

You do not owe me your freedom,

I cannot give it to you,

Your freedom is not mine to give,

It belongs to you and you alone,

If you want it back, you must take it for yourselves,

Each and every one of you.

עכשיו נשאלת השאלה, מה יותר אפי מזה?

מקום ראשון - A Lannister Always Pays His Debts או, והפעם ברצינות "גשמי קאסטמיר"

במקום הראשון ניצבת בכבוד רב המנגינה שהיא, היא לב ליבה של "משחקי הכס". נעימה שמזכירה את ימיה הישנים והטובים ביותר של הסדרה, בהם הייתה ללא ספק בשיאה. ימים בהם מלכים מצאו את מותם הטרגי בחתונות ואבות אכזריים וקרי-רוח נרצחו בבית השימוש. זאת מלודיה שלא רק מייצגת את בית לאניסטר וכוחו, שעם התקדמות העונות הלך ודעך. אלא גם ואולי אפילו יותר, מסמלת את "משחקי הכס" עצמה ואת ההתפתחות של הדמויות ויחסי הכוחות.

הנעימה מבוססת על השיר The Rains of Castamere. את מילותיו כתב מחבר הספרים, ג'ורג' ר.ר מרטין, והן מגיעות היישר מתוכם. בתבונה רבה, חיבר להן דג'וואדי את הלחן ואת הביצוע המקורי של להקת The National. השיר הופיע בכתוביות הסיום של הפרק התשיעי בעונה השנייה, "בלקווטר", בו ניצחו הלאניסטרים את צבאו של סטניס במעלה מלך. כבר בתחילת עונה זו, בעודו מסתובב במסדרונות ארמון המלוכה, ניתן לשמוע את טיריון שורק לעצמו את השיר . אמנם, אז הוא היה כמובן חסר משמעות, כי אנו כצופים לא ידענו שזה עומד להיות הלחן שלו. רק היוצרים. חוץ מהם, אף אחד לא ידע איך ילחינו את השיר המפורסם מהספרים.

העונה הבאה כבר לקחה את השיר של The National והפכה אותו למלודיה בפני עצמה ולנעימה המרכזית של בית לאניסטר. הפעם הראשונה בה הופיעה הגרסה הסופית והרשמית, הייתה בסיום הפרק השביעי של העונה השלישית. אחרי שחילץ ג'יימי את בריאן מהדוב האימתני, בו נלחמה כדי לשעשע את נתיניו של רוז בולטון, הוא התעמת מול לוק, האיש שכרת את ידו, וגמר בדעתו - "בריאן באה איתי". ללוק לא הייתה בררה אלא לקבל את תנאי בנו של טייווין לאניסטר, כי כבר אז הפך לבן ברית חשוב עבור רוז בולטון מפקדו. 

גם ב"חתונה האדומה" הופיעה המנגינה ואותתה לתחילת הטבח בבני סטארק וצבאם. המנגינה נבחרה כמובן, כדי להדגיש שלטייווין לאניסטר יש יד בדבר והוא האחראי המרכזי לטבח. הוא סוף סוף הצליח להביס את המלך בצפון. קייטלין הבינה זאת, כי הכירה את השיר ואת מה שהוא מסמל, אך זה כבר היה מאוחר מדי. הנעימה חוזרת גם בעונה הרביעית, בסוף המשפט של טיריון ולאחר מכן, כשהאחרון הורג את אביו.

A Lannister Always Pays His Debts היא אולי לא המנגינה האפית ביותר והיא בהחלט לא הסוחפת מכולן. אולם, המקוריות שלה, האופן המבריק בו הולחנה במשך שתי עונות ואז הופיעה כסימן מובהק לצרות ב"חתונה האדומה" והמקוריות העצומה שנדרשה כדי להפיח בה חיים - כל אלו הופכים אותה למלודיה הזכורה ביותר בתולדות הסדרה. עבור אחדים היא עלולה להישמע טרגית ומצמררת, לאחרים היא עשויה להישמע הירואית ועוצמתית. עבורי, היא פשוט מסמלת מקוריות אינסופית, התעמקות וירידה לפרטים הכי קטנים, בהם גם הטכניים והמשניים ויצירתיות חסרת גבולות. כל מה שגרם לי, למעשה, להתאהב ב"משחקי הכס" מלכתחילה.

אלה היו רצועות המוזיקה האהובות עלי. אם אתם מסכימים או חולקים עלי, אשמח לשמוע על כך בתגובות.

תגובות

  1. 1

    19:18 28.06.2016 | דני דני (אורח)

    באמת אחד הפסקולים הכי יפים ומרגשים לסדרה אי פעם. Ramin Djawadi פשוט אגדה

  2. 2

    19:18 28.06.2016 | דני דני (אורח)

    באמת אחד הפסקולים הכי יפים ומרגשים לסדרה אי פעם. Ramin Djawadi פשוט אגדה

  3. 3

    02:52 01.07.2016 | אביתר אביתר (אורח)

    אני פשוט לא מאמין שלא הכנסת את Light of the Seven (עונה 6 פרק 10 סצנה 1 - המשפט)

    לפי דעתי הפסקול הכי טוב בכל העונות.

  4. 4

    02:52 01.07.2016 | אביתר אביתר (אורח)

    אני פשוט לא מאמין שלא הכנסת את Light of the Seven (עונה 6 פרק 10 סצנה 1 - המשפט)

    לפי דעתי הפסקול הכי טוב בכל העונות.

  5. 5

    13:46 01.07.2016 | רותם סופר רותם סופר

    היי אביתר, אתה צודק לגמרי - Light of The Seven אכן אדיר והשימוש בו מושלם. למרות זאת, הרשימה נכתבה לפני סוף העונה השישית, כך שלא הכרתי עדיין את המנגינה הזו. בקטע בונוס שכתבתי ובסוף לא נכלל בכתבה, הכנסתי אותה. כל רצועות הבונוס - כאן:

    המובנת מאליה:
    כולם מכירים אותה, אבל אין עליה: מנגינת הנושא של הסדרה, דה. קבלוה, שבחוה, הללוה:



    המטרידה:
    Throne for The Game היא מנגינה רשמית מפסקול העונה החמישית, שלא נכללה בסדרה. ובה, קול גברי מזמם את נעימת הנושא. זה מעניין, זה טיפה מוזר וזה בהחלט יפה ומיוחד. קבלו:


    הספרדית:
    גם For the Realm היא מנגינה רשמית, הפעם מפסקול העונה השלישית, וגם היא לא נכללה בסדרה. מלודיה זו היא עיבוד גיטרה ספרדי לנעימת הנושא והיא די נפלאה:


    הקרחניסטית:
    טייק מגניב של ה-DJ בעל השם העולמי ארמין ואן ביורן, על הנעימה הראשית של הסדרה. לקרחנות סטייל ווסטרוז הקליקו כאן:


    המצטרפת הטריה:
    Light of The Seven מגיעה אלינו היישר מהפינאלה של העונה השישית. אם עדיין לא צפיתם בפרק האחרון של העונה, אולי עדיף שתחכו. אם כן צפיתם, אז כן, זו בדיוק המנגינה שחיפשתם. בדוק:

  6. 6

    01:33 02.07.2016 | כ כ (אורח)

    התרגום לקטעי פסקול ("אש עלייך") נשמעים כמו שירים במזרחית חחחחח

  7. 7

    01:33 02.07.2016 | כ כ (אורח)

    התרגום לקטעי פסקול ("אש עלייך") נשמעים כמו שירים במזרחית חחחחח

  8. 8

    00:12 27.08.2017 | דניאל דניאל (אורח)

    לדעתי היית צריך לשים גם את המנגינה של החתונות

  9. 9

    00:12 27.08.2017 | דניאל דניאל (אורח)

    לדעתי היית צריך לשים גם את המנגינה של החתונות

  10. 10

       | פורסם ע"י  

     

יש להתחבר כדי להגיב בדיון