האביר משבע הממלכות מהווה שינוי מרענן ליקום של משחקי הכס. היא קלילה, מצחיקה, מרגשת, אלימה לפרקים ומפכחת דמויות כמו שרק ווסטרוז יודעת. היינו שמחים לקבל ממנה יותר.
גישה לפרקי העונה ניתנה לנו ע"י HBO Max, תודה רבה!
חזרנו לווסטרוז, חברים! אבל תשכחו מכל מה שחשבתם שאתם יודעים על היבשת הזו. אחרי הדרמות הכבדות, מלחמות האזרחים המדממות וה-CGI המטורף של הדרקונים ב"בית הדרקון", HBO עושה לנו פניית פרסה מפתיעה ומרעננת. כאן אין דרקונים בשמיים (חוץ מאלו של תאטרון הבובות), הטארגריינים כבר איבדו אותם ב"מחול הדרקונים" אותו נקבל בעונה הבאה של "בית הדרקון" והמוקד הוא לא על מי יושב על כס הברזל, אלא על אביר אחד ענק, נושא הכלים שלו, והרבה מאוד לב. הנה כל מה שחשבתי על "האביר משבע הממלכות", ללא ספויילרים.
הכימיה שנושאת את הממלכה
הסדרה כולה נשענת על הכתפיים הרחבות של פיטר קלאפי בתור דאנק, והכימיה המטורפת שלו עם דקסטר סול אנסל שמגלם את אג. דאנק הוא "דאנק הדביל, עבה כמו חומת טירה", בחור שנולד בעמק הפשפשים כממזר ואין לו דבר בעולם מלבד השריון הישן של אדונו המת, סוסו הנאמן "רעם" והשאיפה הבלתי מתפשרת להיות "אביר אמת" בעוד כל הסביבה מתייחסת אליו בזלזול וכ-Hedge Knight, אביר שנודד בממלכה ולא שייך לאף בית אצולה. לצידו עומד אג, ילד קירח וחצוף שמתגלה (זהירות, ספוילר קל למי שלא מכיר את הספר) כנסיך אאיגון טארגאריין החמישי. אג הוא לא סתם נושא כלים; הוא המצפן (והגב) של דאנק, והיחסים ביניהם הם הלב הפועם של הסדרה.
"היית אביר אמיתי, ומעולם לא הכית אותי כאשר זה לא הגיע לי... שהאלים ישמרו עליך, סר".
אחד ה-Easter Eggs הכי מרגשים בסדרה הוא הקשר הישיר לדמות האהובה מ"משחקי הכס" בריאן מטארת'. אם תתהו מדוע בריאן כל כך דומה לדאנק באופי, בקומה הגבוהה ובערכי הכבוד שלה, זה לא מקרי, דאנק הוא האב הקדמון של בריאן. ג'ורג' ר.ר. מרטין חשף בעבר שהוא יצר את דמותו של דאנק בזמן שחקר את הרקע המשפחתי של בריאן. הקשר הזה מסביר מדוע ב"משחקי הכס" (הספרים והסדרה), בריאן משתמשת בסמלו האישי של דאנק, עץ בוקיצה על רקע שקיעה עם כוכב נופל. הסמל והשריון של דאנק התגלגלו בסופו של דבר לאוצר המשפחתי של בית טארת', ובריאן משתמשת בו כדי לנדוד בווסטרוז בעילום שם. זהו רגע Badass אמיתי שמחבר את שתי הסדרות בצורה מושלמת.
אם ב"בית הדרקון" ראינו שינויים משמעותיים מהספרים שעוררו ועודנם מעוררים ביקורת, כאן המצב הפוך. מדובר בעיבוד הכי מדויק לספרים ש-HBO הפיקה אי פעם. כל העונה היא הלכה למעשה פרק בודד בן 70 עמודים מהספר. הדיאלוגים פשוט נשלפו מהדפים: הפרק הראשון עוקב צעד אחר צעד אחרי הלוויה של סר ארלאן, המפגש בפונדק וההגעה לטורניר באשפורד. הטורניר מתעורר לחיים עם דגלים של בתי אצולה מוכרים, מלאניסטר ועד באראתיאון, והאווירה היא בדיוק מה שמעריצי העולם של שיר של אש וקרח קיוו לקבל.
"אביר לא משוח הוא האביר האמיתי ביותר... אנחנו משרתים את מי שנרצה, את האדם שאנחנו מאמינים בו. כל אביר נשבע להגן על החלשים ועל החפים מפשע".
השיא של העונה מגיע בדמות "משפט השבעה" (Trial of Seven). זהו רגע ה-WTF הגדול של הסדרה שמציג מנהג אנדאלי עתיק שבו שבעה אבירים נלחמים נגד שבעה כדי שהאלים יכריעו את הדין. בניגוד ל"משחקי הכס" שבה הכבוד בדרך כלל הרג את הגיבורים (מישהו אמר נד סטארק?), כאן הכבוד של דאנק הוא כמעט "כוח על" שגורם לאנשים אחרים לעמוד לצדו. הקרב עצמו ברוטלי, בוצי ומתוח, והסדרה מצליחה להעביר את התחושה שכל מכה ברומח יכולה להיות האחרונה כך שהסדרה מקבלת טון רציני ודרמטי יותר.
טעם של עוד
הסדרה קצרה. מאוד. שישה פרקים בלבד, שכל אחד מהם נע בין 30 ל-45 דקות. זה מרגיש לפעמים כמו שקית קליק קטנה מדי לעומת המנות העיקריות של HBO העמוסות בכובד המשקל ההיסטורי ודרמה. בנוסף, מסיבה לא ברורה אין את הפתיח האייקוני עם המפה ומוזיקת הדרמה של רמין ג'וואדי. החוסר מורגש, ויותר מזה, אין פתיח בכלל. המוזיקה החדשה עושה עבודה טובה ביצירת טון קליל והרפתקני יותר, אבל אין לה את ה"קיק" המוכר של הזיכיון. מה שכן, בסוף אחד הפרקים הזוגיים אתם תגידו לעצמכם ש"אוקיי, עכשיו אני מאמין שזאת סדרה בעולם של משחקי הכס".
מעניין לראות את בית טארגאריין בתקופה הזו. בלי דרקונים שיאיימו על הממלכה, הכוח שלהם נשען על פוליטיקה וכבוד אישי. דמויות כמו הנסיך באילור (היורש עם השיער השחור, זכר לרומן של ראינירה עם משפחת סטרונג) והנסיך מאיקאר מוסיפות עומק למשפחה שעד כה נראתה לנו רק כמשוגעת או כובשת. אאריון "להב-עז" הוא הנבל המושלם לעונה הזו ומציג נסיך יהיר ומטורף שחושב שהוא דרקון בתוך גוף של אדם. גם העם זוכה לקבל במה בהקשר הזה והאומץ לשוחח סררה על בני הטארגריין עולה ומציג את דעתם של הלורדים הקטנים והאנשים הפשוטים על משפחת המלוכה.
השורה התחתונה
"האביר משבע הממלכות" היא מכתב אהבה לווסטרוז של פעם. היא קטנה יותר, מצחיקה יותר ומרגשת יותר מכל מה שראינו בזיכיון לאחרונה. היא מזכירה לנו שמאחורי כל הפוליטיקה והדרקונים, הסיפורים הכי טובים הם אלו על בני אדם שמנסים לעשות את הדבר הנכון בעולם שלא תמיד מאפשר זאת, קצת כמו בעונות הראשונות והמושלמות של סדרת המקור שעסקו בתככים ומזימות אנושיות, לפני שכל הפנטזיה השתלטה על הטון.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י