הטור נכתב במקור על ידי ריצ'ארד לואיס לאתר cadred.org
אחרי שנשארתי ער ושמעתי את תוכנית הרדיו "הכל על הCGS" של השדר DJ Wheat, נשארתי להרהר בעובדה שזה כנראה הכי קרוב שספורט אלקטרוני הגיע למגמה רווחת מאז תחילתו.
לאהוב או לתעב אותם, לא ניתן להכחיש את העובדה שהאנשים מאחורי הCGS הגיעו הכי קרוב להביא את המודעות לגבי ספורט אלקטרוני לתודעה הקולקטיבית. (הCGS הוא ארגון מבוסס-אמריקאי ואחד היחידים בעולם המערבי המשלם משכורות קבועות לשחקניו. בטורניר האחרון אף נכחו כלי תקשורת והמשחקים שודרו בשידורים ישירים בטלוויזיה ברחבי ארה"ב.)
אך למרות ההשקעה, קהילת הe-Sports גינתה אותם על בחירת המשחקים, השחקנים והחוקים. רוב האנשים המעורבים הבינו במהרה שמטרת כל העניין היה יותר לכיוון של תצוגה טלוויזיונית מאשר תחרות, אך זאת הייתה הדרך היחידה שהניסוי הזה יכול היה לעבוד בה.
הבעיה הראשונה: חוסר הבנה
אז חזרתי לא מזמן לכל העניין הזה של ביקורות משחקים, משהו שלא 
עסקתי בו כבר כמה שנים אך כל פעם שהנושא עולה לשיחה, הקונצנזוס הוא שעבודתי היא איכשהו טובה. נראה שרוב חבריי מקנאים באפשרות שיום העבודה יכלול להתעורר, להשקיע 6 שעות משחק בגרסאת ניסוי מתקדמת או בטא של משחק ואז לכתוב מה אני חושב עליו.
אך כשאני מנסה להסביר את העבודה שאני עושה המתקשרת לספורט האלקטרוני אני מקבל מבטים חסרי הבעה. העניין לא מעורר שום קנאה, אלא בעיקר רק בלבול. ואז הם מתחילים עם השאלות, אותם השאלות שאני מקבל כל פעם מחדש, אותם שאלות שנראות כל כך בסיסיות כאשר שמעת אותם כמה עשרות פעמים לפני כן:
"אתה אומר שיש אנשים שמשחקים משחקים בשביל כסף?"
"אפשר להרוויח משכורת?"
"אתה טס לחו"ל כדי לראות אנשים יושבים מול המחשב?"
למרות שאת רוב הנושא ניתן להבין די בקלות לאחר כמה הסברים, לרוב האנשים זהו עדין מושג זר, במיוחד כשזה נוגע לאלמנטים היותר טקטיים במשחקים מבוססי קבוצות. לנסות להסביר את ההיסטוריה של הספורט האלקטרוני עם ים ראשי התיבות שלו מבלבל אותם מספיק, אך לנסות ולגרום להם לראות משחק בדרך כלל שובר אותם קליל. ללא פרשנות מלאה והסברים לאורך כל מה שמתרחש להם על המסך, הם מאבדים עניין.
זה אותו דבר כמו לנסות לראות סידרת טלוויזיה מאמצע העונה השנייה - בסופו של דבר אתה תבין מה הולך, ככל שתראה יותר פרקים, אבל תמיד תפספס הפניות לחלקים קודמים בעלילה ותישאר מאחורי אלה שהיו שם מההתחלה.
למרות זאת, ניתן להבין למה העניין נראה לא נגיש לאלה החיים מחוץ למיקרוקוסמוס שאנו יצרנו ומטפחים. אנחנו בכלל לא בטוחים מה מאפיין התואר ספורט אלקטרוני או אפילו להגדיר מי שייך לתווית.
ויקפדיה מגדירה את הספורט האלקטרוני כ"מושג כללי המשמש לתיאור משחק במשחקי מחשב באופן תחרותי", אך אם זאת תמיד חשבתי שיש הבדל מובהק בין ספורט אלקטרוני למשחק תחרותי. משחק תחרותי זה כל מצב בו אתם מנצלים את אפשרות ה2-שחקנים במשחק כלשהו. משחק תחרותי הוא כל אותם ותיקי-קרבות שעדין מרסקים כפתורים בתקווה להשיג את שיא העולם במשחקי הארקייד הקלאסיים שהדור הנוכחי לעולם לא ראה. משחק תחרותי הוא לקפוץ לתוך שרת DeathMatch ולהשיג את התוצאה הכי טובה, עם כמה הצקות "סתם בשביל הצחוק", אך זה בהחלט לא מגדיר ספורט אלקטרוני. לפחות לא בספר שלי.
להגדיר את המושג...
אז בשעה שלא כל צורות המשחק התחרותי הן ספורט אלקטרוני, כל השורשים של הספורט האלקטרוני נובעים ממשחק תחרותי. להציג משהו חדש דורש המון: כוונת, נשקים, מפות, משימות.... יש כל כך הרבה צורות לאותה הנחת יסוד. היה לי האפשרות לנסות את הAlien Vs Predator בשבוע שעבר. הוא משתמש בכל ההגדרות של משחק FPS, אבל אני לא רואה אותו מקבל את הבמה בתחרויות עם פרסים. אז איך זה שחלק מהמשחקים מאומצים ונתמכים ואחרים דועכים כלא יותר מחוויה של "קצת כיף והלאה"?
בסופו של דבר נדמה שהעניין נקבע הרבה יותר על טעם אישי מאשר על איזשהם הגדרות תמציתיות. זה לא שונה בהרבה מלנסות להתווכח על האם אתם חושבים שדארטס או סנוקר הם משחק או ספורט.
מתוך כל אותם אלפי המשחקים שיצאו יש רק קומץ של כותרים אותם ניתן לתייג כספורט אלקטרוני ללא כל ויכוח: סטארקראפט, WoW, קווייק, WC3 ודוטה, פיפא, היילו 3, טראקמניה ניישנס וכמובן, קאונטר-סטרייק. בשלב הזה, אתם כבר מתחילים לאבד אותי קצת, נכון? המשחקים אותם אתם מכירים יותר, כמו CoD סורס וTF2...אובכן, יש להם עוד דרך ארוכה לעבור לפני שניתן להציג אותם באותו משפט כמו החברה הגדולים. אני מאוד מעוניין במה עושה את ההבדלה הזאת.
נראה שלהיות בעל כמות אנשים גדולה ובסיס אוהדים נאמן בלבד לא מספיק בכדי להפוך לכותר ספורט אלקטרוני. אפילו מכניקת משחק מותאמת במיוחד לתחרויות לא מספיקה. הרבה כותרים שלא זוכים להגדרת הספורט האלקטרוני מכילים מודים ואפשרויות תחרותיות או שהם מסגלים את עצמם מיידית לרעיון של משחק תחרותי.
אתם כבר מכירים את אלה שאני מדבר עליהם, משחקים בעלי מערכה מטופשת לשחקן יחיד באורך של 6 עד 8 שעות שמתפקדת כלא יותר מאשר הקדמה, רק כדי להכין אותך למשחק האונליין. השיטה הזאת הפכה לצערי לסטנדרט עכשיווי, לעומת ימי הזוהר של התכנות החדשני בו משחק אשר הציע פחות מ40 שעות של משחקיות מתחילתו ועד סופו נחשב לשחרור "תקציבי".
ואפילו כשזה הסטנדרט, לא כל המשחקים הללו מתקבלים על ידי הקהילה התחרותית, ואלה שכן משקיעים את הזמן במשחקים הללו, מספיק כדי להפוך לטובים ביותר, יכולים לנטות לכיוון כותרים אחרים ולשאול את עצמם "למה לא בחרתי לשחק במשחק ההוא במקום?".
כרגע, זה בלתי אפשרי להציג איזשהו קנה-מידה שיגדיר מה הופך משחק לכותר ספורט אלקטרוני מוצלח ומה לא. אם תנסו לשווק משחק כדי שיהפוך לכותר ספורט אלקטרוני מוצלח, לא תהיה לכם שום תוכנית להתבסס עליה אלא רק לנסות ולחקות משחק קיים ואפילו זה לא מבטיח שום דבר.
המשחק לא באמת מחייב מטרה ואפילו יכול להיות מלא בבאגים, כל עוד ניתן לשלב אותם במהירות ליתרונות בתוך המשחק. לא הרבה יוכלו לעשות את זה, ברוב המקרים אפילו המצב מתהפך ואנו "זוכים" לראות משחקים שנדמה כאילו נבנו בכדי להתנזר מקהל הספורט האלקטרוני. תסתכלו על Modern Warfare 2.
ולמרות שאני חושב שהיכולת להמר על תוצאות משחקים מסוימים דרך אתרים כגון XLBet ושידורם בטלוויזיה מעלה אותך בדרגה אחת מעל השאר, זה עדין לא נחוץ להצלחה או שרידות בטווח הארוך. מה שבטוח הוא שתוכן חייב להוות חלק חשוב בקבלת ההחלטות. כלומר בזמן שהטקסטורה הציורית של משחק כגון TF2 יכולה לדחות חלק מהגיימרים "הרציניים", מנקודת מבט שיווקית הוא בהחלט אפשרות עדיפה יותר אם להשוותו לגרסאות קאונטר-סטרייק.
הבעיה השניה: שיווק
לפני ה11 בספטמבר טרוריסטים שרצים ברחבי מפה בניסיון להטמין פצצה בזמן שיורים עליהם היה די מצחיק, אך זה לא
המצב היום. המשחק הזה אפילו עושה את הצעד הנוסף ומשתמש בשמות של תאי טרור אמיתיים, משלב אותם ביחד כמו איזה מסיבת תא מתוסבכת בבית של היטלר.
זה הגיע עד כדי כך שהניסיון הרציני היחיד לשדר משחק של CS סורס בטלויזיה היה חייב להיות מצונזר עד למצב בו סלחת לעצמך על זה שאתה צופה ב"מכת-הגנן", משחק בו קבוצה של חקלאים חייבת להטמין נרקיסים באמצע המפעל כדי לשמח את הפועלים, כל זה בזמן שהמאבטחים יורים עליהם עם אקדחי תפוח אדמה או משהו כזה.
אם אנחנו חיים בעולם בו המילה "טרור" מעלה אסוציאציות קשות אצל רוב האנשים, איך בכלל אנחנו יכולים לחשוב על לשדר משחק כזה לציבור הרחב כמו שהוא? זה מספיק רע שכאשר לכל עיתון שני נגמרים הרעיונות לכתיבה הם פשוט מתייגים את משחק הFPS האחרון ששוחרר באותו הזמן לשוק ככלי "אימון טרוריסטים". אז במצב כזה, האם משחק, בהגדרתו הנוכחית, יכול באמת להוות כותר ספורט אלקטרוני לגיטימי ברמתו של סטארקראפט בקוריאה? ואם לא, אז מה כן?
It's all about the money
אלה הן השאלות הנשאלות על ידי האנשים שגורמים לספורט האלקטרוני לקרות. אם לחשוב על זה, ניתן בקלות להבין שהכל סובב סביב כסף כי זה הגורם שמחולל את התחרותיות והרצון לנצח. צריך תשתית של מערכת גביעים או ליגות. צריך חוקים ומישהו שיאכוף אותם. צריך שיטה שתבטיח הגינות. כל זה עולה כסף ולכן זאת גם לא הפתעה כאשר האנשים נוטים לעבר מה שמשווק או מה שתפס את עיניהם של הספונסרים או התורמים הגדולים.
עד כמה שאתם אוהבים משחק מסוים, אתם באמת תוותרו על האפשרות לקבל משכורת בלשחק משחק שלדעתכם הרבה פחות מהנה? במובן הזה, "ספורט אלקטרוני" הוא מושג המוכתב לקהל השחקנים על ידי מי שמחזיק בכסף. אם אתה משחק בשביל הכבוד אתה שחקן, אם אתה משחק בשביל כסף ותהילה אתה "אתלט-וירטואלי", למרות שבשני המקרים אתם כנראה תנהלו אורח חיים זהה.
אז נדמה כי ההגדרה היציבה היחידה שהופכת משחק לכותר ספורט אלקטרוני היא הכמות הכסף ה"נזרק" על המשחק, על התמיכה בטורנירים וליגות עם פרסים ביחס לכמות החשיפה שהספונסרים ושותפיהם יקבלו בתמורה. כשכל אלו קורים, המשחק פתאום הופך להצעה אטרקטיבית. עכשיו לא רק שיש לך את השחקנים שמשחקים בשביל ההנאה, יש גם את השחקנים שמשחקים בשביל ההזדמנות להרוויח כסף ולהתפרסם. זה לא באמת מעלה את כמות השחקנים הכללית במשחק אלא רק מתעדף אותם.
אבל אנשי הכסף יכולים לשנות את דעתם במה לתמוך בכל רגע מה שיגרום לרוב לנדוד ביחד איתם. בדיוק כמו שחלק משחקני ה1.6 עברו לגרפיקה הנוצצת יותר שכהגיע ההצעה מהCGS, כך גם הושפעו חלק משחקני הCoD4 לעבור לMW2 כאשר הלאן הגדול של אותה תקופה, הi-series, הכריז עליו כהמשחק הרשמי בו ישוחקו הטורנירים. Multiplay, המארגנים של הטורניר, לא באמת רצו להשתמש בו, אך ידיהם היו קשורות. השחקנים לא באמת רצו לשחק בו, אבל הם כבר הזמינו כרטיסים ורצו הזדמנות להרוויח קצת כסף. אז האנשים נתנו לעניין הזדמנות שכמובן התברר כאסון גדול, אך שום נזק רציני וממושך לא נעשה לקהילת CoD4 העולמית.
ולסיום גם קצת אופטימיות..
הקהילה חשבה שבחירות המשחקים אותם עשתה CGS היו שגויים והביאו לנפילתם. לדעתי אלה שטויות... רמות הרייטינג היו נמוכות בהרבה אם המשחק המוצג היה 1.6 ולא סורס בגלל העובדה הפשוטה שהוא נראה בדיוק כמו שהוא מוגדר: משחק מיושן מזמנים עברו. בסופו של יום, השחקנים ישחקו כל דבר שיתנו להם, אז למה להיות בררנים בעניין?
כשהספורט האלקטרוני יעשה את הפריצה הגדולה שלו במערב - ותאמינו לי שזהו עניין בלתי-נמנע בטווח זמן מספיק ארוך - כל הכותרים שאופפים אותנו היום יהיו לא יותר מזיכרון נשכח, או אולי אפילו כחלוצי התחום, אלה שריצפו את הדרך לגדולים והטובים באמת. ההיסטוריה מלמדת אותנו את הלקח הזה. תעשיית המשחקים משגשגת על שינוי וקידמה: כותרים חדשים, טכנולוגיה חדשה, ז'אנרים חדשים. רוב תעשיית המשחקים הצליחה לשרוד ואף לגדול בזמן ששאר העולם היה בשפל והיום בו התעשייה הזאת תגבור על הוליווד בכמות ההכנסות הוא לא רחוק.
הספורט האלקטרוני הוא שבריר קטן בכל העניין, אבל זה בגלל ההתנגדות לשינוי וההתעקשות המוזרה על מפרטים מסוימים לעומת גיוון. אסור לעשות את זה בתעשייה צעירה שעדין לא יודעת לאן פניה מועדות. לכו 50-60 שנה אחורה ותראו אנשים שייצגו את המדינה שלהם בגלל העובדה שהם היו אתלטים בינוניים. ברגע שמשהו מבוסס כמקצועי באמת, אז זה הזמן לקבל החלטות. כרגע, אנו אמורים להיות מחוברים לכלל התכונות הרחבות של הספורט האלקטרוני, מה שהם לא יהיו.
תגובות
1
22:18 25.02.2010 |
zEst
נהנתי לקרוא, לא מסכים עם הקטע שההתקדמות של הספורט האלקטרוני היא בלתי נמנעת - ברור שמתישהו יהיה "push" כלשהו אך כרגע אין שום משחקים תחרותיים חדשים באופק, והמצב צפוי להישאר כפי שהוא היום.
2
17:03 26.02.2010 |
plissje
כי לצערי העולם מתקרב יותר לקאז'ואל מאשר לפרו. משחקים כמו QL וWARSOW לא קיימים בארץ..
3
19:54 27.02.2010 |
Tal Barami
אני לא רואה את כל העניין של הגיימינג בצורה כזו...
משחקים ניתן לשחק לכיף ולהנאה, אבל מכאן ועד להגדיר אותם כ"ספורט אלקטרוני" יש דרך ארוכה. זה אמור - כמו למשל טלוויזיה, תרבות, סרטים - להיות תחביב של אנשים, להיות משהו שהוא לא העיקר שמסביבו אנשים חיים. לקחת את זה ולהפוך את זה למשהו מעבר נראה לי כמו הגזמה.
4
| פורסם ע"י