כולם זרוקים כאן על החוף
עותק לביקורת ניתן לנו ע"י Playstation, תודה רבה!
Death Stranding לקח את העולם בסערה כשהושק אי שם בשנת 2019. היה מדובר בפרוייקט הראשון של הידאו קוג'ימה (Hideo Kojima) אחרי שעזב את קונאמי ואת סדרת משחקי Metal Gear Solid שכבר הפכה לשם השני שלו, ועליו הייתה האחריות להוכיח שהוא יכול ליצור זכיון חדש מאפס שיצליח למשוך אליו קהל מעריצים. מיותר לציין שהוא הצליח בענק, אבל באותה מידה גם גרם לפילוג אדיר בקרב השחקנים. הרבה אנשים פשוט לא הצליחו להבין מה הוא רוצה מהם, עם עלילה מבלבלת שמתבהרת אחרי זמן רב אל תוך המשחק ומערכת משחקיות שדרשה מהשחקנים...לבצע משלוחים? מה זה פה וולט? והוא אפילו רצה שנלך ממקום למקום?! האיש אכן משוגע.
אבל שחקנים שנשכו שפתיים והתגברו על השעות הראשונות של המשחק והתמסרו ל"סימולטור ההליכה", קיבלו חוויה יוצאת דופן שהותירה חותם גם שנים רבות אחרי השקתו. שש שנים מאוחר יותר, ואנחנו מקבלים אלינו את Death Stranding 2: On the Beach. הוא כנראה הולך לגרום לאותה רמת פילוג, אבל הוא גם יודע מה היו החולשות של קודמו ובונה עליהן כדי להפוך למשחק שהרבה קיוו שהוא יהיה.
תכינו את הריטלין, זה הולך להיות מבלבל
בדומה למשחק הראשון, גם הפעם סאם מקבל את המשימה לחבר יבשת שלמה ל-Chiral Network, רשת שמחברת בין אזורים שונים ברחבי העולם שבעצם מאפשרת את הישרדותה של האנושות. דרך ביצוע משלוחים מבסיסים שמפוזרים ברחבי המפה, סאם פוגש שורדים אחרים ומחבר אותם לרשת תוך כדי שהוא פוגש פרצופים מוכרים וחדשים. כמו מקודם, גם כאן העלילה היא החוזקה של המשחק. כן, היא מבלבלת, לא מובנת ולעיתים קצת מתסכלת - אבל בהינתן מספיק זמן, ההסברים מגיעים, הכל מתבהר והשחקן נשאר המום. קוג'ימה כהרגלו מצליח לספק קטעי מעבר שלא יורדים מאיכותו של סרט הוליוודי, יחד עם כל האקשן, הדרמה והרגש שמתלווה אליהם, והם באמת עשויים ברמה הגבוהה ביותר שאפשר לצפות לה ממשחק ווידאו. אפילו כשרוב הקטעים האלו הם אנשים עומדים בחדר ומדברים, קוג'ימה עושה עבודה נפלאה בלתפוס את העניין שלכם ולהקשיב לכל מילה, וכשמדובר בסצינות שהן קצת מעבר, אותן כמובן לא אהרוס, מדובר ברמה אחרת לגמרי.
בסצינות האלו כמובן שמככב האחד והיחיד נורמן רידוס (Norman Reedus), שממשיך לעשות עבודה מצוינת בדמותו של סאם עם העבר המסתורי שמפתח קשר בלתי נפרד עם לו, אותה תינוקת שסחב במה שהרגיש כמו יותר מ-9 חודשים בוודאות במשחק הראשון. אליו מצטרפים פרצופים מוכרים כמו פרג'ייל בכיכובה של לאה סדו (Lea Seydoux) הנהדרת ואפילו טרוי בייקר (Troy Baker) בתור היגס, הנבל מהמשחק הקודם שחוזר עם מראה חדש ומבעית במיוחד. הדבר שעבד הכי טוב בעלילה של המשחק הקודם היה הדמויות שסאם פגש שהצטרפו אליו למסע לחבר את אמריקה, שבסופו של דבר גם הפכו משותפים לחברים. במשחק השני זה עובד על אותו עיקרון, וכשלא תהיו עסוקים בלהשלים משלוחים בשממה שם בחוץ, תבלו את זמנכם עם חברי הצוות שלכם, חדשים וישנים כאחד, כולם מאוחדים במקום אחד שמשמש כבסיס האם שלכם - חללית בשם ה-DHV Magellen.
מיותר לציין אבל אעשה את זה בכל מקרה - כל שחקן פה נותן הופעה יוצאת מן הכלל. סאם הוא אמנם דמות סגורה וזה מצחיק להגיד, אבל יש לו כנראה את הכמות המעטה ביותר של שורות טקסט במשחק הזה. ועדיין, ברגעים שהוא כן נפתח, נורמן רידוס עושה עבודה נהדרת בלהציג את הדמות המורכבת והכל כך מסקרנת הזו. אליו מצטרפים כאמור גם לאה סדו וטרוי בייקר שעושים עבודה מצויינת, אבל מי שגונב את ההצגה הוא דווקא דמות חדשה בשם Dollman, אדם שנשמתו נקלעה בתוך בובה, אשר מצטרף אל סאם למסע ולרוב יתן את השנקל שלו על אירועים שמתרחשים, טיפים להמשך וכו'. הוייב הקליל של דולמן שלרוב מתנגש עם הטון הרציני והמבודד של המשחק עובד פה בצורה טובה, והוא עושה עבודה מוצלחת בלשבור את המונוטוניות עם קטעים משעשעים ודיאלוגים מהנים. ג'ונתן רומי (Jonathan Roumie) הוא תוספת מבורכת לקאסט העצום פה, ובאמת שכל שאר השחקנים גם כן מצליחים לזרוח כל אחד בדרכו שלו, אבל הוא היה ההיילייט עבורי.
עד כמה שהשחקנים שמגלמים אותם מצויינים, חברי הצוות החדשים אותם תפגשו מרגישים קצת פחות מעניינים מאלו הוותיקים, לרמה שהמשחק קצת מתעלם מהקיום שלהם עד לשלב מאוד מאוחר במשחק. הם עדיין יופיעו פה ושם בסצינות שמערבות אותן, לפעמים בכאלו חשובות ולפעמים סתם בקטע הולסום שנועד נטו כדי להעלות לכם חיוך, אבל בעוד שבמשחק הראשון הלבנים התחילו להיערם באופן הדרגתי עבור כל דמות עד לרגע שבו היא מקבלת את הרגע שלה לזרוח, כאן הלבנים נערמות, עוצרות למשך הרבה מאוד זמן, ורק אז ממשיכות להיערם. זה קצת שם ברקס בחיבור שלנו לדמויות, ובעוד שהזמן הזה מוקדש לסיפור של סאם ולמשימה החדשה שלו במקום, הייתי שמח אם הפרקים הראשונים היו מתמקדים יותר בדמויות החדשות שמלוות אותנו.
הפקת לקחים 101
מה שכן, קוג'ימה למד לקחים מהמשחק הראשון והפעם מזיז את העניינים הרבה יותר מהר. הוא מסתמך על כך ששיחקתם בקודמו ואתם כבר מכירים את העולם וכל המוזרות שמתלווה אליו, ומשאיר לשחקנים שהחליטו לדלג על המשחק הראשון, או כאלו ששיחקו ופשוט שכחו, את האפשרות ללמוד את מה שהם צריכים לדעת דרך דיאלוגים אופציונליים או עיון בקבצים דיגיטליים שמסכמים את אירועי המשחק הראשון והטרמינולוגיה שלו. זה גם אומר שאת השעות הראשונות של המשחק תעבירו ללא אקספוזיציה והסברים ארוכים שהצליחו להתיש שחקנים רבים במשחק הקודם, ובמקום זה תמשיכו את המסע של סאם דרך לופ המשחקיות המוכר...שגם כן הצליח להתיש שחקנים רבים.
כאן זה כבר עניין של טעם כמובן - אם לא אהבתם את Death Stranding, אין לכם מה לחפש עם המשחק השני - מדובר פה באותו הדבר בדיוק. אתם מקבלים משימה לבצע משלוח, הולכים ברגל ליעד שלכם ומתמודדים עם קשיים בדרך כמו הרים לטפס עליהם ונהרות שצריך לחצות, ואם בטעות דרכתם על קרקע לא יציבה, סאם ימעד ויפול אלא אם תשמרו על שיווי משקל. החבילה שלכם נפלה ונשברה, נסחפה בנהר או נלעסה ע"י כלב רובוט? המשימה תיכשל ותצטרכו להתחיל מההתחלה מהשמירה האחרונה שלכם. מי ששיחק בראשון יודע לאן הוא נכנס, אבל כן ראוי לציין שכשזה מגיע לתכלס - הוא מגיע לשם הרבה יותר מהר.
מהר מאוד אל תוך המשחק תמצאו את עצמכם כבר בקרב הראשון שלכם, וכמה שעות פנימה כבר תהיו עם רוב הציוד שבמשחק הקודם השגתם רק בשלב הרבה יותר מתקדם, כמו רכבים מונעים בבטריות שיהפכו את המסע למהיר יותר על אופנוע למשל, או את האפשרות לבנות גשר כדי לחצות נהרות או אזורים מסובכים לניווט בקלילות. הוא מזכיר מאוד את לופ המשחקיות של Metal Gear Solid 5: The Phantom Pain - המון אפשרויות ליצירה של ציוד שגם עוזר לכם לנוע בשטח יותר בקלות, אבל גם נותן לכם מרחב תנועה הרבה יותר גדול כשזה מגיע להתמודדות עם אויבים כמו סוגים חדשים של נשקים, הסחות דעת וכו'. יש פה דגש גדול יותר על קרבות, התגנבות ואקשן באופן כללי, וזה משהו שאני בטוח שיתקבל בברכה אצל הרבה אנשים שזה היה חסר להם במשחק הראשון.
המשחק גם פחות מעניש אתכם, שזה משהו שאני מאוד מעריך בו. כזכור, אם בטעות (או בכוונה, אני לא שופט) הייתם הורגים מישהו במשחק הקודם, הייתם צריכים לעצור הכל, לקחת את הגופה שלו למשרפה ולשרוף אותה - על מנת לוודא שלא יגרם Voidout, מצב בו רוח מהעולם הבא באה במגע עם גופה מה שגורם לפיצוץ קטסטרופלי שבמשחק הראשון - היה גורם לפסילה והצורך להטעין את המשחק מהשמירה האחרונה. כאן, עדיין יש את ההפרדה בין נשקים קטלניים שהורגים לבין נשקים שרק מנטרלים, אבל אין את אותה ענישה כמו מקודם. נראה שקוג'ימה הבין מה גרם להרבה שחקנים לוותר על המשחק הקודם, וכאן הוא עושה מאמץ פחות להטריח אתכם ויותר לתת לכם להתמסר לחוויה.
תענוג לעיניים, ולאוזניים
משימות הצד של המשחק לא מספקות חווית משחק שונה, ותמצאו את עצמכם עושים בדיוק את מה שהמשימות הראשיות מצריכות מכם - מעבירים חבילה מנקודה א' לנקודה ב', ואולי לפעמים גם תצטרכו לגנוב משהו מבסיס של אויבים חמושים או אפילו לתפוס חיה שמסתובבת בשטח ולמסור אותה. עם זאת, ההשלמה של המשימות האלו פותחת ציוד חדש או שדרוגים לציוד קיים שהופכים את החיים שלכם להרבה יותר קלים ובכך גורמים לכם לרצות להשלים אותן. זה מחזיר אותי להשוואה ל-MGS 5, שם לופ המשחקיות ווידא שתמיד תקבלו משהו חדש על המאמצים שלכם, ופותח אפשרויות חדשות להתמודדות עם מצבים בין אם זה להגיע ממקום למקום מהר יותר או להילחם באויבים בצורה אפקטיבית יותר. גם כשמדובר במשימות שבבסיסן הן זהות למה שתעשו ב-100% מהמשחק, הן שם כדי להראות לכם שאם תפנו טיפה מהמאמצים עבורן, זה יהיה שווה את זה.
מפת המשחק פשוט יפהפייה ומלאה בגיוון שעושה עבודה מעולה בלגרום למשחק להרגיש מרענן גם אחרי הרבה שעות. הנופים מרהיבים והסביבות עוצרות נשימה, כשבשעות הראשונות תסתובבו בשטחים מדבריים ומיוערים וכמה לאחר מכן תמצאו את עצמכם על הר מושלג. מדי פעם גם תחזו באירועים כמו רעידות אדמה, מפולות שלגים ואפילו גשם מטאורים. ההופעה של האירועים האלו לרוב קרתה באופן שהיה נראה מתוסרט בהתאם למיקום ולמשימה הנוכחית שעשיתי, כך שלא נראה שמדובר במשהו דינמי שיכול להתרחש בכל רגע נתון, אבל זה עדיין מאוד כיף לראות שהעולם לוקח צעד אחד קדימה בלהרגיש טיפה יותר מעניין כשזה קורה.
כמובן שלא רק הסביבות עשויות פה ברמה הגבוהה ביותר, אלא גם המודלים של הדמויות שמציגים אותן ברמת פירוט מדהימה. אתם יכולים לקחת כל מודל של דמות מסוימת במשחק ופשוט להסתכל על פריטי הלבוש או השריון שמעבירים סיפור שלם ואת המהות של הדמות. אפילו עיצובי האויבים השונים עברו מסתם רוחות או סתם שודדים לסוגים הרבה יותר מעניינים ויזואלית עם גיוון באמת יוצא מן הכלל.
אסיים בפסקול של המשחק, מעריצי המשחק הראשון מכירים את השטיק של קוג'ימה שבשלב מסויים בחלק מהמשימות, המצלמה תלך אחורה וברקע יתנגן שיר שנועד להכניס אתכם לאווירה, ושלרוב יתקשר באופן ישיר לנקודה בה אתם נמצאים בעלילה. זה חוזר פה ובענק, עם רצועות נהדרות, גם מקוריות וגם שירים של זמרים, ואני מצרף פה את אחד מהם שמופיע יחסית בהתחלה, אבל התנגן אצלי בנגן של המשחק גם הרבה שעות אחרי.
השורה התחתונה
להגיד ש-Death Stranding 2: On the Beach הוא פשוט עוד מאותו הדבר תהיה הדרך הקלה לסיים את הביקורת הזו, אבל זה באמת נכון. כל אלמנט מהמשחק הראשון מקבל פה שיפור, עם עלילה שצוללת אל תוך המוזרות ולוקחת את העולם וכל מה שהפך אותו למיוחד לגבהים חדשים. כל מי שהתחבר למשחק הראשון בדרך כלשהי ימצא פה המון מה לאהוב, והוא כנראה אפילו יצליח למשוך אליו את אלו שפחות התחברו עם שיעורי הבית שקוג'ימה עשה כאן. מדובר באחד המשחקים המושקעים ומלאי אהבה שנראה השנה, ואחד שילך איתי עוד הרבה מאוד זמן.
תגובות
1
| פורסם ע"י