הרשמה

ביקורת - Dark Souls 2

סקירה שהתחילה עם פחד לא רק מהמשחק אלא מגרסת המחשב שלו. אנחנו כבר לא מפחדים.

"אתה גמור. אתה תהפוך לחלול. כן, אתה תהפוך לאחד מהם. זה הגורל של הקללה. ואתה תאבד את כל הנשמות שלך, פעם אחר פעם..." אלה המילים הראשונות שהדמות שלכם תשמע במשחק Dark Souls 2. החיים הם דבר יקר ושברירי, ואת השיעור הזה אתם תלמדו יותר מפעם אחת במהלך ההרפתקה שלכם בארץ האפלה ושורצת הסכנות. Dark Souls 2 הוא משחק אקשן\תפקידים מאתגר אך מספק, והוא אמנם לא מתאים לכל אחד, אך מי שיחליט לצלול לתוכו ויראה מספיק נחישות ועירנות – יקבל חוויה מתגמלת ומהנה שתישאר איתו הרבה אחרי הבוס האחרון.

ברוכים הבאים. אתה תמותו הרבה.

כמו שהשם רומז, Dark Souls 2 הוא משחק מאוד אפל ובאופן מפתיע זה מאפיין די מרענן בשביל משחק תפקידים מודרני. אנחנו לא משחקים איזה גיבור-על, מנהיג מלידה או את "הנבחר", אלא משהו אחר לגמרי: אדם מקולל שאט-אט מאבד את האנושות שלו ומתקרב לאל-מוות (Undeath). זה בערך כל מה שמספרים לכם לא רק בנקודת ההתחלה אלא לאורך כל המשחק. המטרה במשחק היא לנסות להיפטר מהקללה ולהפוך ל"מלך החדש" שיגאל את הארץ ממאות שנים של אפלה. לאחר קטע הקדמה והדרכה קצרה מדי על מערכת הקרב, תמצאו את הדמות החדשה שלכם בעיירה המרכזית Majula ומשם ההרפתקה שלכם תתחיל באמת. למשחק יש גישה מאוד שונה לגבי העלילה, ועבור חלק מהשחקנים סביר מאוד שלא תהיה אחת. זה מפני שאת העלילה צריך לחפש, להסיק ולהבין בכוחות עצמנו. לכל מקום, דמות או חפץ יש סיפור משלהם ובדרך כלל זה גם סיפור די טוב. הבעיה היא שקל מאוד לפספס את הפרטים האלה, במיוחד לאור העובדה שאת רוב זמנכם אתם תבלו בלנסות לא למות. אני מבין את הקטע של לתת לעלילה מקום משני ששמור רק לשחקנים שבאמת רוצים להיכנס אליה, אבל בהחלט היה אפשר לעשות אותה קצת יותר דומיננטית מבלי שתיהפך לטרחנית. Majula היא נקודת המרכז ממנה אפשר להגיע לאיזורים רבים, אך רק חלק מהם יהיו זמינים עבורכם מנקודת ההתחלה. במהלך המשחק תצטרכו לבצע מעט מאוד משימות שהן בגדר חובה, ואתם עשויים לפספס כ-40% מהאיזורים במשחק אם כל מה אתם רוצים זה להתקדם ישירות אל הבוס האחרון.

קשה יש רק בלחם?

מי שמכיר את המשחק הקודם או האב הרוחני שלו Demon's Souls, כבר יודע שמילת המפתח כאן היא "קושי". אז כן, גם Dark Souls 2 הוא משחק קשה בטירוף, ולא רק בגלל ש-2-3 מכות מכל יצור שהוא יספיקו בשביל להרוג אתכם. המשחק בנוי על מטבע אחד שעושה הכל: מעלה את הדמות ברמות, קונה נשקים ומשדרג את הציוד - והמטבע הזה (באופן סופר-מפתיע) הוא נשמות. כל אויב שאנו הורגים במשחק מביא לנו נשמות, אבל יש קאטץ'. את הנשמות האלה אפשר לבזבז רק בעיירה המרכזית או אצל סוחרים ספציפיים המפוזרים בעולם, מה שאומר שבאופן טבעי אתם תצברו הרבה מהן לפני שתהיה לכם הזדמנות להשתמש במה שאספתם. אז מה הקאטץ'? אם אתם מתים בדרך, כל הנשמות שאספתם ישארו במקום בו מתתם ותיאלצו להגיע ולקחת אותן כל הדרך מה"מדורה",  נקודת הציון האחרונה שהגעתם אליה. וכאן מגיע הקטע הטריקי מפני שאם תמותו בדרך לנשמות האבודות – הן ילכו לאיבוד לעד. כן, תחשבו על זה – כל מה שאספתם, ילך לאיבוד. לעד. והזכרתי כבר שבמשחק הזה אין מפה? אתם תהיו מופתעים מכמה טוב אפשר לנווט בין השלבים אחרי שצוברים בהם קצת נסיון, אבל תתכוננו למצוא הרבה סבל ותסכול בשיטה הבלתי-מתפשרת הזו.

אבל רגע, יש עוד. אם כל זה לא הספיק, יש עוד מימד של קושי במשחק: אתם מתחילים את המשחק במצב אנושי, ובמצב זה אתם בשיא הכוח ויש לכם אפשרות לזמן שחקנים אחרים (או דמויות של המחשב בנקודות מסוימות) שיעזרו לכם בקרב. הבעיה היא שברגע שאתם מתים, אתם לא חוזרים כאנושיים אלא כחלולים (Hollow). במצב חלול אתם חלשים יותר ובעלי פחות חיים, ועם כל פעם שתמותו אתם תאבדו עוד קצת כוח עד שתגיעו ל-50% ממד החיים המקורי שלכם. יש חפץ שיכול להפוך אתכם חזרה לאנושיים, אך הוא מגיע בכמויות מוגבלות וצריך לחפש טוב טוב כדי למצוא עוד ממנו. במהלך המשחק שלי איבדתי כנראה מעל 300,000 נשמות בסך הכל, סכום שיכול להעלות דמות חדשה לרמה 50 או לקנות את השריון והחרב הכי יקרים במשחק ולהישאר עם עודף.

אחרי עקומת הלמידה התלולה מגיע תגמול גדול

מערכת הקרב של המשחק מזכירה קצת משחקי אקשן מגוף שלישי כמו God of War ו-Devil May Cry, אבל עם הרבה פחות רעש וצלצולים. אפשר להינעל על אויב מסוים או לנוע ולהרביץ בצורה חופשית לכל מה שמסביב, והמשחק מתגמל את השחקן על צורת משחק חכמה ולא פזיזה. ה"לחם וחמאה" שלכם בדרך כלל יהיו חרב ומגן, וגם אז תצטרכו להחליט בלהט הקרב האם מגיעה מכה שאפשר להתחמק ממנה ולעבור למתקפה או שעדיף ללכת על בטוח ופשוט לחסום עד שתיפתח הזדמנות טובה יותר לתקוף. המפגשים הקשים והמתסכלים ביותר במשחק מגיעים כאשר צריך להתמודד מול כמה אויבים במקביל, ובמקרים אלה תצטרכו להיות אקסטרה חכמים ולנסות לחסל אותם אחד אחד. גם עם הדמות הכבדה והמשוריינת ביותר, הסתערות פנימה אל תוך כמה אויבים היא התאבדות. האויבים והבוסים הם מגוונים מצד אחד מפני שלכל אחד מראה והתקפות משלו, אך הופכים ליותר ויותר צפויים ככל שאתם לומדים להכיר אותם. המשחק כולל כמות מרשימה מאוד של נשקים וקסמים, ולכל נשק יש מערכת תנועות משלו. בנוסף לחרבות, גרזנים וכידונים תוכלו למצוא גם נשקים אקזוטיים יותר כמו טפרים (לכל מעריצי וולברין), שוט משונן, חרמש ומגן שהוא גם קשת. אחרי שבחרתם את הנשק המועדף עליכם, תוכלו להתאים לו סוג שריון ומגוון טבעות שביחד יבנו את אסטרטגיית הלחימה שלכם.

מערכת הרמות והנתונים של המשחק היא אחת מהיותר מורכבות שיצא לי לפגוש, ובמבט ראשון הכל נראה מאוד טכני ומפחיד. אכן יש המון מספרים במשחק אבל לא לוקח הרבה זמן עד שמבינים מה כל אחד אומר. עם כל רמה שלכם, אתם יכולים להוסיף נקודה לאחת מיכולות הבסיס שלכם (STR  - כוח, DEX – דיוק, END – סיבולת וכו'). החלוקה הזו היא שתקבע את הכיוון של הדמות שלכם במשחק, ולא התפקיד הראשוני שבחרתם עם בניית הדמות. במשחק שלי התחלתי עם דמות ה-Swordsman שמגיע עם מד חיים קצר אך משתמש בשתי חרבות ומסתמך על נזק ומהירות גבוהים. מהר מאוד הבנתי ששתי חרבות זה לא בשבילי מפני שאין אפשרות להגן ממכות (אלא רק להתחמק), ובהמשך המשחק עיצבתי את הדמות כך שתתאים לחרב ומגן. עוד יותר בהמשך החלטתי בכלל לצוד חרב קשה-להשגה שבנויה על מד ה-INT (אינטיליגנציה, היכולת החשובה לקוסמים) ויצרתי דמות היברידית שקראתי לה "הקוסם הלא-פראייר", שמצד אחד יכול להשתמש בקסמים ולחסל מרחוק, ומצד שני משתמש בחרב גדולה ומגן חזק כדי לשרוד מפגשים מטווח קרוב. זאת לא לגמרי מערכת דינמית וחכמה כמו שיש במשחקי Elder Scrolls אבל יש דבר אחד שהיא עושה טוב, וזה לתת לכם בחירה אמיתית בציוד ובנשק. גם הנשק והשריון הראשונים שאתם מקבלים במשחק יוכלו להישאר אתכם לאורך כל הדרך ועדיין להיות רלוונטיים בזכות שיטת הסילום (Scaling). השיטה נותנת בונוס לנתונים של נשקים ושריון על בסיס הנתונים שלכם. למשל אם נשק כלשהו דורש 20 STR ולכם יש 40, אתם תקבלו בונוס שמן לנזק ואולי אף תכפילו את כוחו של הנשק. שיטה זו מבטיחה שנשקים ושריונות חדשים לא יהיו גרסאות טובות יותר של מה שהיה לכם קודם, אלא פשוט גרסאות שונות. הבחירה תמיד בידיכם, ואין דבר כזה בחירה רעה. בתמונה: הרבה מאוד מספרים וקוסם לא-פראייר.

בדרך כלל, מצופה ממשחקי תפקידים שיחזיקו הרבה שעות ויתנו כמה שיותר ערך משחקיות חוזרת – ובמקרה הזה Dark Souls 2 לא מאכזב. אם תרוצו מההתחלה ועד הסוף בלי למות יותר מדי ובלי להתברבר, כנראה יקח לכם כ-20 שעות לסיים את המשחק בפעם הראשונה. במקרה שלי כשהשתדלתי לבקר בכל מקום אפשרי ומתתי אינספור פעמים, זה לקח לי יותר מ-60 שעות. אחרי שאתם מסיימים את המשחק, תיפתח לכם האפשרות להתחיל מחדש במצב + New Game, כלומר שאתם ממשיכים עם אותה דמות כולל הרמות והציוד אך מתחילים משחק קשה בהרבה. מה שיפה כאן זה שהרבה מהנשקים והחפצים החזקים ביותר במשחק זמינים עבורכם רק ב-+ New Game ובמצבים שבאים אחריו (++ New Game  והלאה), אז יש סיבה טובה להתחיל מחדש.

נחמת טפשים

Dark Souls 2 אולי נשמע כמו עולם בודד שגורם לשחקן להרגיש לבד וגלמוד – ההפך הוא הנכון. למשחק יש מצבי רשת מצוינים שאינם כוללים אפילו לובי אחד (לפחות לא אחד שמופיע על המסך). בתור התחלה, התקשורת בין השחקנים במשחק היא מצוינת ונותנת לשחקן את ההרגשה שהוא לא לבד במערכה. כששחקן מת הוא משאיר אחריו כתם דם שנותן לשחקנים אחרים לראות איך הוא מת. קשה להסביר את הנחמה שנותנים כתמי הדם האלה, כשאתם מבינים שלא רק אתם מתקשים ומתים באותו איזור פעם אחר פעם. בנוסף, כל שחקן יכול להשאיר הודעות כתובות ברחבי העולם כדי להזהיר מסכנות מסוימות, להצביע על דברים סודיים או סתם להכשיל ולהטריל שחקנים אחרים. לעתים אף תראו רוחות של שחקנים אחרים, מעין חותמת זמנית שהם השאירו בעולמכם ושאתם משאירים בעולמות אחרים. חוץ מאלה אפשר להצטרף או לפלוש לעולמות של שחקנים אחרים. לפני בוסים מאתגרים תמיד מומלץ להזמין שחקן או שניים שיעזרו לכם בקרב. ניתן לזמן עוזרים רק כשאתם אנושיים, אך אם זימנו אתכם לעולם אחר ועזרתם לשחקן לסיים את המשימה שלו, בתמורה אתם תקבלו את האנושות שלכם בחזרה מבלי שתצטרכו להשתמש בחפץ שקשה להשיג. מצד שני, תוכלו לפלוש לעולמות של שחקנים אחרים ולחסל אותם בשביל כמות יפה של נשמות... או סתם בשביל הכיף. יש הרבה מצבי PVP (שחקן נגד שחקן), וה"פלישות" עושות עבודה טובה בלתת לכם טעימה מקרב בין שחקנים. אני יכול להבטיח שאחרי הנצחון הראשון נגד פלישה של שחקן אחר, ישאר לכם טעם של עוד. אולי זה יהיה זמן טוב לבקר את אחת האחוות (Covenants) שמתגמלות על מעשים מהסוג הזה...

נראה מצוין, גם על המחשב

המשחק הושק בחודש שעבר עבור ה-PS3 וה-Xbox 360, אבל אני חיכיתי לגרסאת ה-PC שיצאה מספר שבועות מאוחר יותר. הפורט (המרה מהקונסולות למחשב) של המשחק הקודם היה מאכזב ועצל, ונראה שהמפתחת From Software למדה דבר או שניים על איך עושים את זה נכון. הפעם יש לנו יותר אופציות של גרפיקה ורזולוציה, כולל תמיכה ברזולוציה של עד 4K. על הקונסולות המשחק עדיין נראה טוב יותר מקודמו, במיוחד בכל מה שנוגע לאפקטים ותאורה, אבל השיפור המשמעותי ביותר נמצא רק על המחשב וגורם ל-Dark Souls 2 להיראות חד ומרהיב בהרבה גם על מחשבים ישנים יחסית. למרות הבחירה שלי לשחק על המחשב, לא הלכתי על עכבר ומקלדת אלא על שלט Xbox 360 שמחובר עם מתאם. השליטה עם העכבר+מקלדת מרגישה מסורבלת ומתאימה רק למי שאין לו שלט או ממש מתעב את הקונספט של שלט על המחשב. החוק שלי הולך ככה: אם המשחק הזה לא נבנה במיוחד עבור עכבר ומקלדת, עדיף לשחק אותו עם שלט. ובנושא אחר, אולי יקח קצת יותר מדי זמן עד שתבינו שיש במשחק הזה אחלה סאונד ומוזיקה: אין הרבה מאף אחד מהם, ובעת שיטוט בעולם אתם עשויים לשמוע רק את הצעדים שלכם על הקרקע, אבל המוזיקה הנעימה והמלנכולית מוסיפה עוד מימד למשחק וזה נחמד שהיא מגיעה רק כשממש צריך אותה. כל האפקטים למיניהם כמו פגיעת הנשק באויב, צעדים של מפלצות וכו' נשמעים טוב והכל ביחד שומר על האווירה האפילה של המשחק. גם במקרה הזה, הסאונד והמוזיקה הם לא לכל אחד אבל מתאימים בול לסגנון וההרגשה הספציפיים של המשחק.

השורה התחתונה

Dark Souls 2 הוא משחק שקל מאוד לפתח איתו יחסי אהבה-שנאה, רק שבשום שלב אתם לא באמת תשנאו אותו. ברגעים הקשים אתם תכעסו, תרתחו ותרצו לשבור דברים כולל את הדיסק של המשחק... וברגעים הטובים, כשניצחתם את הבוס ההוא אחרי עשרות נסיונות, אתם תרגישו תחושת תגמול והישג כמו שאין באף משחק אחר. כל נסיון מר הופך את הנצחון למתוק יותר, וכאן המשחק מראה את הצד הכי טוב שלו. הקושי הגדול ביותר של המשחק נמצא דווקא ברגעים הראשונים שלו, ובגלל זה הוא דורש אקסטרה נחישות מהשחקן המתחיל, אך אל תטעו – בשום שלב הוא לא הופך ל"קל", ובטח שלא "קל מדי". כמו שציינתי בהתחלה – Dark Souls 2 הוא לא משחק תפקידים טיפוסי והוא לא מתאים לכל אחד. אם אתם נוטים לנטוש משחקים מאתגרים באמצע או מעדיפים ליהנות מהדרך בלי מרכיב הקושי – כנראה עדיף שתתרחקו מ-Dark Souls 2. אבל מי שמקבל קושי רב בברכה ומוכן למות מאות ואלפי פעמים על מנת להשיג את הנצחון – יקבל את אחד ממשחקי התפקידים הטובים והמספקים של השנים האחרונות.

תגובות

  1. 1

    19:01 08.05.2014 | ek355 ek355

    אחלה ביקורת, המשך כך :)

  2. 2

    19:32 08.05.2014 | WarFox89 WarFox89

    ביקורת מצויינת. תודה וכל הכבוד !

  3. 3

    21:20 08.05.2014 | sagimi sagimi

    "לא מתאים לכל אחד, אך מי שיחליט לצלול לתוכו ויראה מספיק נחישות ועירנות – יקבל חוויה מתגמלת ומהנה שתישאר איתו הרבה אחרי הבוס האחרון"
    מסכים במאה אחוז!!!

    הדבר הכי בעייתי במשחק זה שחייבים לחקור קצת באינטרנט לפני שעולים רמה או משדרגים נשק (ממליץ למתחילים STR/FTHׂ Havel shild)

    לדעתי DS1 חוץ מבעיות גרפיקה וקרטועים קלים,
    הרבה הרבה יותר טוב - מאתגר יותר, עולם גדול יותר, יפה יותר

    התחלתי לשחק בחצי שנה האחרונה והסדרה הפכה לאחד המשחקים האהובים עלי ביותר

  4. 4

    08:21 09.05.2014 | Tracing Archer Tracing Archer

    ביקורת נהדרת למשחק נהדר, אני לא בטוח אם דארק סולס 2 יותר טוב מקודמו או פחות טוב ממנו, את זה רק הזמן יגיד. הוא לא חף מבעיות (כגון הסול ממורי שפוגע קשות בPVP ואם לא יעשו משהו לגביו - יפגע היטב בקהילה שנוצרת סביב הPVP), ולפעמים הוא 'לא הוגן' שלא כמו דארק סולס 1 (כמות האמבושים והבוסים הכפולים/משולשים/מרובעים מגוחכת, שלא כמו דארק סולס 1 שיצר אימה בכל פעם שהיה מקרה כזה, כאן בערך כל קרב הוא כזה.)
    אבל עדיין. גם אם בדיעבד זה יהיה המשחק ה'נחות' מבין השלושה (דמון, דארק סולס 1, דארק סולס 2), הוא עדיין מתעלה על 90% מהמשחקים בשוק רק בגלל הסיפוק, האתגר ומערכת הקרב המדהימה שלו.
    קצת חבל שהLORE והעלילה הפעם נראים פחות טובים מדארק סולס 1, אבל אני מקווה כשאנשים יפענחו את הLORE נגלה כמה דברים מרתקים..

    אגב, אני לא ממליץ כלל לבוא ולקרוא מדריכים במשחק שכזה - רק אחרי שמסיימים את המשחק או במקרה ונתקעתם באיזור שמתתם בו יותר מ30 פעמים. החוויה רק מתעצמת שלא יודעים כלום ובאים למים העמוקים (עם מאות כרישים) ומנסים לא לטבוע.

  5. 5

       | פורסם ע"י  

     

יש להתחבר כדי להגיב בדיון