הרשמה

מלחמת הכוכבים: 10 המנגינות הגדולות בתולדות הסאגה

רגע לפני שהסרט החדש בסדרה עולה לאקרנים: יצאנו לגלות אחת ולתמיד - מה הן 10 המנגינות הטובות ביותר בסאגת "מלחמת הכוכבים"? רמז: במקום הראשון זכתה בדיוק המנגינה שחשבתם.

קצת קשה להאמין, אבל "אחרוני הג'דיי" עוד רגע כאן. לכבוד האירוע הקולנועי המרגש, אנחנו מזמינים אתכם ליהנות מעשר המנגינות הטובות ביותר בסאגה כולה.

סרטי מלחמת הכוכבים הצטיינו מאז ומתמיד במוזיקה מופתית - לעיתים סימפונית, אפית וגרנדיוזית ולפרקים רכה, שקטה ומלטפת. את המלודיות לכל אחד מסרטי הסאגה חיבר המלחין הדגול ג'ון וויליאמס, שבין יצירותיו הרבות ניתן למצוא גם את הפסקולים של סרטי "הארי פוטר" הראשונים, "מלתעות", "פארק היורה", "אינדיאנה ג'ונס" ואף "רשימת שינדלר" (כן, הוא מרבה לעבוד עם ספילברג).

משנת 1977 - אז עלה לאקרנים "תקווה חדשה" - ועד היום, הלחין ווילאימס למעלה מ-16 שעות של מוזיקה עבור סרטי "מלחמת הכוכבים" - מנגינות שנחשבות לכמה מהעשירות והמגוונות ביותר בהיסטוריה הקולנועית. עתה, רגע לפני שהפרק השמיני בסדרה מגיע לאקרנים, אתם מוזמנים לקחת נשימה עמוקה, להתרווח בנחת על המושב וליהנות מעשר הנעימות הטובות ביותר בסאגה.

במקום העשירי - Cantina Band

אולי המנגינה החריגה מכולן, במקום העשירי פותחת את המצעד Cantina Band, נעימת ג'אז קלילה וקצבית שמופיעה בסרט שהתחיל את הכל - "תקווה חדשה". את המנגינה ניתן לשמוע כשלוק ואובי-וואן מגיעים לבר קטן בטטואין, בו הם מחפשים דרך להגיע ממנו לכוכב הלכת אלדירן. כאמור, זהו מקצב מדליק בסגנון בלוז, שקיבע לעצמו מעמד אייקוני עם השנים ואף זיכה את להקתו הבדיונית המבדרת בחיקויים, אזכורים והכרה בתרבות הפופולרית.

במקום התשיעי - Princess Leia's Theme

גם כאן, מדובר במנגינה שהופיעה לראשונה בסרט הראשון בסדרה. אחר-כך, היא אף שבה והופיעה ב"האימפריה מכה שנית", "שובו של הג'דיי" ואף "נקמת הסית'". בצליליה המעודנים, נעימת הנושא של ליאה מייצגת לא רק את טוב הלב, ההקרבה העצמית והעוצמה הפנימית של אחת הגיבורות הנשיות האייקוניות ביותר בעולם הקולנוע, כי-אם גם את הכח של "מלחמת הכוכבים" כולה. אותה היכולת של הסדרה להציג רגעי אקשן אדירים, מסחררים ועוצרי נשימה, לצד הרבה רגש, הומניות ונשמה. כמה פשוט, כך קסום.

במקום השמיני - Across the Stars

ניתן לקטרג רבות על טרילוגיית הפריקוולים של "מלחמת הכוכבים", אך אי-אפשר להתכחש לכך שהמוזיקה בה נותרה משובחת מתמיד. "מעבר לכוכבים" היא נעימת הנושא של אנאקין ואהובתו פאדמה. וויליאמס חיבר את המנגינה במיוחד עבור הרומן האסור שנרקם בין השניים, ועל-אף היותה סוחפת וגדולה מחיים, בצליליה הנעימים נשמעת גם תוגה גדולה. עצב על נבואה שעומדת להגשים את עצמה ולחרב את גורל הגלקסיה כולה. ג'ורג' לוקאס עצמו אמר כי "האהבה ביניהם היא מסובכת - טהורה אבל אסורה, אישית אך בעלת השפעה עמוקה על הגלקסיה כולה. איכשהו, ג'ון (וויליאמס) היטיב ללכוד את כל המורכבות הזו בין פאדמה לאנאקין במנגינה פשוטה ויפה להפליא".

במקום השביעי - Rey's Theme

באופן משעשע, אל המקום השביעי הגיעה מנגינה מהסרט השביעי: נעימת הנושא של ריי. מעוררת הערצה היא העובדה כי גם בעשור השמיני לחייו וויליאמס ממשיך להיות מלחין בחסד. אמן דגול. הפסקול שחיבר ל"הכח מתעורר" ליקט בתבונה רבה מגוון קלאסיקות מהסרטים הקודמים בסדרה, אולם בבד-בד יצר גם דבר חדש, קסום ורענן. מנגינתה של ריי נשמעת כמו פסקול ששייך בכלל לסרטי "הארי פוטר"; יש בה הרבה מסתורין, עליות ומורדות ובנייה לקראת שיא - נקודת מפנה, שמשקפת את הרצון הגיבורה החדשה לצאת אל העולם הגדול וסוף-סוף להגשים את גורלה.

במקום השישי - Battle of the Heroes

המנגינה האפית הבאה נמצאת במקום השישי בלבד, רק מפני שחלק נכבד ממנה מבוסס על נעימה אחרת ומוצלחת ממנה (Duel of the Fates, בהמשך). בנקודה זו, חשוב לציין בשנית את אחת הסגולות של סרטי הפריקוול - יש להם מוזיקה אדירה, בכל ההיבטים. את "קרב הגיבורים" וויליאמס הלחין לפי בקשתו של לוקאס, שחפץ במנגינה טרגית ובלעדית לסצנות הקרב האחרונות של "נקמת הסית'". כזכור, המלודיה הסימפונית מופיעה ברגעי הקרב בין אנאקין לאובי-וואן, התלמיד שסרח והמנטור המיומן; הפדוואן העולה והמאסטר שאהב אותו בכל ליבו. זוהי סימפוניה מפעימה, מלהיבה וגרנדיוזית, שחלקים ממנה אף חוברו מכמה מהמנגינות האהובות בסאגה כולה - דבר שבהחלט מקנה לה מעמד עילאי.

במקום החמישי - The Force Theme

הגענו אל חצי הדרך: את רוב המנגינות הבאות ככל הנראה מכירים לא רק מעריצי "מלחמת הכוכבים" לבדם, אלא גם מי שנחשפו לסדרה בחצי עין; או חצי אוזן במקרה הזה. נעימת הנושא של הכח הולחנה לסרט הראשון - "תקווה חדשה". בסצנה שמייצגת עבור רבים את הלב והמהות השורשיים ביותר של הסאגה, בה לוק מביט אל עבר שתי השמשות של טטואין, מושמעת הוורסיה הראשונה שלה הידועה כ-Binary Sunset. מאז, היא הופיעה בכל אחד מסרטי הסאגה.

מדובר במנגינה קצרה מאוד - שתי דקות בלבד - אך זה הספיק כדי לקבע לה מעמד אייקוני, פולחני ונשגב, שמוכיח כמה רבה היא חשיבותה של המוזיקה בקולנוע. כמה יש ביכולתה לתפוס ולעצב לא רק את הרגע, כי-אם גם את התחושות והעולם הפנימי של הנפשות הפועלות. במקרה הזה, את הכמיהה הבלתי-נדלית של הגיבור; את הרצון שלו לצאת אל העולם הגדול ולהגשים את עצמו.     

במקום הרביעי - Victory Celebration

אל המקום הרביעי הגיעה המנגינה שחתמה את "שובו של הג'דיי". לא, לא זאת בה האיווקים מזמרים את שירם הדבילי, אלא זו שנכנסה במקום. לאחר שלוקאס שינה את הסיום המקורי של הסרט. מבין שינויים רבים שלוקאס חולל בסרטיו לאורך השנים - חלקם תמוהים ומביכים - זהו השינוי המבורך ביותר. במקום להתרכז בשמחת המורדים וחבריהם האיווקים בלבד, הסצנה החדשה שנועלת את הטרילוגיה המקורית מציגה את הצהלה והחגיגות של כוכבים שונים בגלקסיה.

השינוי שמדגיש ומעצים את הנצחון וחשיבותו, מלווה במוזיקה שמחה, מרגשת ונפלאה. אלו צלילים שלאורכם עולים זכרונות מכל סרטי הסאגה, מכל מה שעבר על הדמויות עד לרגע הזה. עד לרגע בו שוררים שלווה ושקט בגלקסיה. זו מנגינה כל-כך מעודדת ומלאת תקווה וכל-כך שונה מהסגנון המקובל בסרטי הסדרה, עד שבלתי-אפשרי לא לתת לה מקום של כבוד. המנגינה האולטימטיבית לסגירת הטרילוגיה האולטימטיבית. לפחות עד שיגיעו קיילו רן וחבריו.  

במקום השלישי - The Imperial March

את שלישיית הגמר פותחת המנגינה הפופולרית ביותר מסרטי הסדרה, ואחת הפופולריות בתולדות הקולנוע בכלל. כמות האזכורים לה זכתה בתרבות הפופ עצומה, החל מקאברים של להקות שונות ועד להופעות בתוכניות טלוויזיה. המנגינה ידועה גם כנעימת הנושא של דארת' ויידר, ולאורך סרטי הסאגה היא אף זכתה לווריאציות מגוונות (שימו-לב למשל לסצנת המוות של ויידר, בה המנגינה נשמעת ברקע בטון שקט ונוגה).

הצלילים המושלמים, המקצב האגרסיבי, הטון האפל, המחזוריות המבריקה – אלו בשילוב הפשטות שלה, הופכים אותה למלודיה הקלאסית והבלתי-נשכחת שהיא עד היום. המנון שהפך מייחודי לדארת' ויידר ולאימפריה שלו, למזוהה עם כל טירן מרושע ואכזרי. מההברקות האגדיות ביותר של וויליאמס.

במקום השני - Duel of the Fates

אירוני למדי, אך אחת המנגינות המדהימות בסאגה כולה נמצאת דווקא בסרט הגרוע ביותר (או לפחות השני הכי גרוע). "אימת הפנטום", הסרט שפתח את טרילוגיית הפריקוולים, הוא - אנסח זאת בעדינות - סרט די מטופש. הוא נדמה כאקספוזיציה אחת ארוכה, נותן יותר מדי זמן מסך לאחת הדמויות השנואות בסדרה - ג'אר ג'אר "אולי עדיף לא לנקוב בשמו" בינקס - וברגעים רבים ממנו, מצליח אפילו לשעמם.

עם זאת, יש כמה נקודות אור: הראשונה היא מרוץ הפודים מלא האדרנלין; השנייה היא דארת' מול וחרב האור האדירה שלו; השלישית היא הקרב בינו לבין אובי וואן והאיש בעל השם במגניב בגלקסיה - קווי-גון ג'ין; והרביעית ואולי החשובה מכל - היא הפסקול של וויליאמס. עם "קרב הגורלות" וויליאמס שוב התעלה על עצמו, בפעם המי-יודע-כמה. אפילו אם תצמידו את המנגינה הזו לסתם חייזר שמסתובב ברחוב (ג'אר ג'אר אני מסתכל עלייך), הסצנה תהפוך לאפית.

השילוב המדויק בין המקצב המהיר לאיטי, בין קולות המקהלה הסימפוניים לצלילי הצ'לו הזריזים - וויליאמס נמצא בשליטה מוחלטת על האמנות שלו ועל התאמתה לסרטים להם הוא מלחין. כדרכו בקודש, שוב הוא ברא יצירת מופת אמיתית.  

במקום הראשון - Main Titles

קשה לחשוב על "מלחמת הכוכבים" בלי המנגינה הזו. הנעימה המופתית שמתחילה הרפתקה מדהימה וסוחפת כל פעם מחדש. פעם אחר פעם. וויליאמס תיאר אותה כמייצגת האולטימטיבית של הרואיות והרפתקה - רעיונות שחוזרים לאורך סרטי הסדרה. הקול הזה, צליל הפיצוץ העמום עמו נפתח כל אחד מפרקי הסאגה, יש בו כדי לגרום לדמעות עבור מעריצים רבים. זאת אותה ההתרגשות הראשונית, הבסיסית ביותר מהדבר העצום שנקרא "מלחמת הכוכבים". מאותו יקום קולנועי מרהיב שברא ג'ורג' לוקאס אי-שם בשנות השבעים המאוחרות. כמה זמן עבר מאז, כמה מנהיגים התחלפו, רעיונות התקדמו, טכנולוגיה התפתחה - הכל משתנה ובר חלוף.

אך הקלאסיקות הקולנועיות – הן נשארות איתנות, יציבות, חזקות. אינספור סרטים ראו אור מאז הופיעה המנגינה הזו לראשונה באולם חשוך בו ישבו מאות צופים נרגשים. אינספור פעמים המנגינה הזו נשמעה: באולמות קולנוע, בצפיות ביתיות, בהקרנות עליהן ידוע מתי-מעט או רבים. ועדיין, עד היום - בשל האנרגיה המתפרצת, התקווה, יצר המסע שהיא מעוררת - בזכות בכל אלו היא אחד הסמלים הבולטים של "מלחמת הכוכבים" ושל הקולנוע לתולדותיו. 

תגובות

  1. 1

       | פורסם ע"י  

     

יש להתחבר כדי להתחיל דיון