הרשמה

ביקורת: Marvel's Spider-Man

הנה זה בא: שמואל שיחק במשחק הגדול (השני) של סוני השנה וחזר מניו-יורק כדי לספר לנו מה שלום ספיידי.

  • PlayStation 4
  • PlayStation 4 PRO
  • :זמין לפלטפורמות
תאריך השקה: 07/09/2018

משחק גיבורי-על הכי טוב של Marvel ובוודאות משחק הספיידרמן הכי טוב ששיחקתי בחיי.

אני לא יודע מי מהקוראים זוכר, אבל אני אנסה בכל זאת: בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות האלפיים, הערוץ הראשון שידר ברצועת הצהריים שלו שנקראה "זאפ לראשון", המון סדרות מצוירות שהפכו לקלאסיקות, כשאחת מהפופולריות ביותר הייתה הסדרה המצוירת שעוקבת אחרי תלאותיו של איש העכביש, או בלעז - Spider-Man. הסדרה הזאת הייתה פשוט מעולה בעיניי: בין אם מדובר בסיפור של פיטר פארקר, הדיבוב המצוין של טל מוסרי, הרעים שהוא פגש והדרמות שהיו בה, הסדרה הזו גרמה לי לאהוב את ספיידרמן (ובכלל את כל עולם הקומיקס) מלכתחילה. זאת בערך הייתה גם התקופה שהתחלתי להיכנס חזק לגיימינג, כשאני זוכר שתמיד חיפשתי משחקים טובים של גיבורי על שאני אוכל לשחק, כשמשחק על Spider-Man תמיד היה בראש הרשימה שלי. היו משחקים ממש מוצלחים כמו Spider-Man 2 ו-Ultimate Spider-Man שממש תפסו טוב את החוויה של מה זה להיות איש העכביש, אבל גם יצא לי לשחק במשחקים שלא בדיוק הצליחו לתפוס את החוויה הזו של להתנדנד בין בניינים, לטפס על קירות ולהילחם בפשע, בין אם קטן או גדול. המשחק החדש והאקסקלוסיבי של סוני, Marvel's Spider-Man מתיימר לעשות את כל זה ואפילו יותר, ואחרי טריילרים עוצרי נשימה, סרטוני משחקיות מעולים ו...תלונות של גיימרים על שלוליות, אני סוף-סוף זוכה לשחק באחד המשחקים הגדולים ביותר של השנה, ואחד שלא יכלתי עוד לחכות לו. אז, האם הציפיה הייתה שווה את זה?

ספיידרמן האולטימטיבי

באופן לא אופייני למשחקי גיבורי-על גדולים של Marvel מהשנים האחרונות, המשחק הזה לא מבוסס על סרט כלשהו, אלא מבוסס באופן כללי על העולם הסינמטי של Marvel או כמו שכולם קוראים לזה: MCU. המשחק מתנהל כמה שנים לעתיד של אותו ספיידרמן: פיטר פארקר הוא כבר בן 23, בדיוק מסיים ללמוד בקולג' וכבר לא עובד כעיתונאי. מה שהכי קל לראות במשחק הזה הוא שהוא כבר לא גיבור-על מתחיל שמנסה לבסס את עצמו - הוא מכיר את העיר, ובין אם האנשים אוהבים אותו או שלא, כל העיר מכירה אותו. הסיפור של המשחק לוקח את ספיידרמן ברחבי מנהטן ושם אותו מול חלק מהיריבים הכי אכזריים שלו, ביניהם סקורפיון, אלקטרו וריינו. 

אני לא אהרוס יותר מידי את הסיפור, כי יש עוד הפתעות שמגיעות בדרך, אבל אני רק אגיד שהסיפור של המשחק הוא פשוט נהדר: הוא בכיף יכול היה להיות סרט משל עצמו, או לפחות מיני-סדרה, עם כתיבה נהדרת, סצנות אקשן מטורפות וחלקים מרגשים שיזכירו לכם שגם עם כל הקפיצות, הכוח הרב וטיפוס הקירות עדיין מדובר בסיפור על בני אדם. אבל עם כמה שהסיפור נהדר, יש בו כמה רגעים שאני פחות אהבתי, שמביאים את האקשן והסיפור לנקודה נמוכה מאוד, כמעט עצירה. בחלקם המתח הוא מאוד גדול, אבל חלקם נותנים את התחושה שמישהו שם אותם שם רק כדי לעצור את רכבת ההרים הזאת לפני הנפילה הגדולה והמרגשת שלה. אני מניח שזה בסדר, אבל עם כל-כך הרבה אירועים ענקיים וגרנדיוזים, רק רציתי שהם יגמרו כדי שאוכל להמשיך ולעשות את הדברים המרגשים באמת. בין קטע סיפור אחד למשנהו המשחק מאפשר לכם לבצע כל מיני משימות צדדיות, אבל גם סתם להשתעשע בעיר, ולצלם תמונות בעזרת יכולת ה-Photo Mode הנהדרת שבטח כבר ראיתם שימוש שלה ברחבי האינטרנט.

ג'ונגל מבטון, איפה שגיבורי-על נוצרים

ואם כבר בתמונות עסקינן, מהרגע שפתחתי את המשחק לא היו לי מילים: זה בין המשחקים הכי עוצרי נשימה ששיחקתי בחיי. הגרפיקה של המשחק פשוט מהממת, מהטובות שראיתי. המנוע של המשחק הוא אותו המנוע ש-Insomniac עשו בו שימוש גם ב-Sunset Overdrive אבל ההבדלים באיכות הם פשוט מדהימים: הבניינים של ניו-יורק נראים מדהים ומיוצגים בצורה נהדרת: כספיידרמן הלכתי לראות כל מיני סימני-נוף מוכרים של ניו-יורק ובדיוק כמו שציפיתי, כולם היו שם ובמלוא תפארתם. ההתנדנדות ברחבי ניו-יורק מדהימה, המפתחים עשו עבודה נהדרת עם המנוע הפיזיקלי כשהתנועה של ספיידרמן כשהוא מתנדנד ברחבי יורק מרגישה אותנטית ואמיתית. אנחנו לא סתם זורקים קורים לאוויר כמו שזה לפעמים נראה: ספיידרמן צובר מהירות עם הקורים, יכול לעשות תרגילים שונים על הקרקע אם הוא רוצה ולעשות פניות חדות בין בניינים במהירות מסחררת.

גם מבחינת הרמה הגרפית המשחק מצטיין: הטקסטורות השונות של דגלים, קירות, רכבות, בגדים ותחפושות שונות, כולם נראו אותנטים ואמיתיים להחריד - חלקם גורמים לכם לשכוח שמדובר במשחק מחשב ולא בסרט, התאורה במשחק נהדרת וגורמת לזמנים שונים ביום להרגיש מיוחדים עם תאורת רחוב בלילה וזוהר של בין-ערביים ובנוסף, הדמויות עצמן גם מיוצגות בצורה נהדרת עם אנימציות פנים יוצאות מהכלל והבעת רגשות נהדרת. מילה טובה מגיעה גם לדיבוב של כל הדמויות במשחק, כולם הצליחו להביא את עצמם לדמות ואף אחד לא הרגיש לא מתאים או כאילו עשה חצי עבודה. בכלל, זה נראה שהושקעו המון משאבים והרבה עבודה על לגרום לעיר ניו-יורק להרגיש כמו.. טוב, העיר ניו-יורק: הרחובות תמיד עמוסים באנשים, הכבישים עמוסים במכוניות, אנשים ברחוב הם לא סתם דמויות תלת מימדיות שנמצאות שם כדי למלא את החלל: הם יצלמו את ספיידרמן כשהוא יעבור לידם, יצעקו לו ויגיבו לדברים שהוא עושה. תוכלו אפילו לראות אנשים קונים בחנויות שונות, עד כדי כך המשחק מציאותי ומתאר את החיים בניו-יורק. זאת אומרת, אם ניו-יורק לא הייתה מלאה בנבלי-על וגיבור-על לבוש בספנדקס שיורה קורי עכביש לכל מקום...

Spider-Man: New York Knight

כולם כבר עשו את זה? כן.
זה ממש נדוש? אפשר לומר.
האם אני עדיין הולך להשוות בין המשחק הזה לסדרת משחקי Arkham ובפרט למשחק האחרון בסדרה? תהיו בטוחים שכן.

המפתחים ב-Insomniac יודעים מה הם עושים מבחינת משחקי אקשן, מספיק רק להסתכל על Ratchet and Clank ועל Sunset Overdrive בשביל הוכחות, אבל זה נראה שהם לקחו דווקא שיעורי בית מחברה אחרת, אולפני Rocksteady, כדי להבין איך העולם הפתוח שלהם צריך ולעבוד ואיך האקשן על המסך צריך להרגיש. גם כאן, בדיוק כמו ב-Batman: Arkham Knight, מנהטן מלאה עד אפס מקום בדברים שאפשר לעשות, אויבים לחסל ופושעים לתפוס. כמו במשחק ההוא, ספיידרמן לא צריך לדאוג רק מנבל-על אחד, אלא יש לו כמה על הראש, וזה בנוסף לעוד כל מיני הפתעות בדרך: בין אם מדובר בנבלים מהעולם של Marvel, או בעלי ברית שלא חשבתם עליהם בכלל, תהיו בטוחים שהם יופיעו כאן ושלפיטר פארקר שלנו תהייה התנגשות כזו או אחרת איתם. אני לא אגיד עוד משהו כי אני לא רוצה להרוס את המשחק, אבל בואו נגיד שחלק מהדמויות שהופיעו כאן תפסו אותי לא מוכן והעלו לי חיוך על הפנים. מה שכן, העולם של המשחק יכול להרגיש עמוס מידי - יותר מידי פעמים הרגשתי כאילו יש הרבה יותר מידי לעשות בכל מקום. אל תבינו אותי לא נכון, אני בעד תוכן במשחקים, בכל זאת, זה מה שמשאיר אותנו במשחק וממלא את משחקי העולם הפתוח כדי שלא יהיו מלאים באזורים מתים, אבל המשחק לוקח את הגישה שלו בנושא יותר לכיוון של "בואו נמלא את המפה" ופחות לכיוון יותר חיובי כמו למשל מה ש-The Witcher עשה עם הרבה משימות צדדיות שמילאו את המפה באופן יחסי אבל גם היו הגיוניות, ותרמו לבנייה של העולם של המשחק. אני עדיין נהניתי מהמשימות השונות, אבל הייתי שמח אם זה היה בנוי טוב יותר.

מבחינת מערכת הקרבות, גם כאן יש דימיון לסדרת משחקי Arkham, אבל הוא יותר קטן מאשר הסעיף הקודם: בנוסף לאגרופים ובעיטות, איש העכביש שלנו יכול לעשות שלל יכולות מהלכים וקומבואים משלו, ובנוסף לעשות שימוש במגוון גאג'דטים שונים שיכולים לעזור לו בקרבות. בנוסף, המשחק מכיר בתוכו מנגנון לצבירת ניסיון ועליית רמות, כך שספיידרמן יכול לחזק את עצמו ככל שמתקדם המשחק, בין אם ע"י לחימה באויבים או ביצוע של משימות שונות ברחבי המפה כדי לצבור נקודות ניסיון. וכמובן, אי אפשר להזכיר את ספיידרמן בלי להזכיר את חוש העכביש שלו: בניגוד מוחלט ל-Batman: Arkham Knight, כאן היכולת הזו סוף סוף מרגישה במקום: ברגע שאויב יתקיף את ספיידרמן, סימן מיוחד יופיע לשחקן ועליו להגיב כדי למנוע נזק. השחקן יכול לנסות להתחמק מהמתקפה או להתקיף קודם, אבל זה כבר לא עניין של "ללחוץ על כפתור כדי לתקוף חזרה" - בדיוק כמו חוש העכביש האמיתי, גם כאן השחקן יודע שמשהו מגיע, אבל הוא צריך להבין מה מתקרב אליו ובשבריר השנייה הזה להתחמק מהמתקפה. זאת הפרזנטציה הטובה ביותר של חוש העכביש שראיתי עד היום במשחקי ספיידרמן ונהניתי מכל רגע שלה.

אבל כל גיבור-על חכם יודע שמי שקופץ בראש הוא החמור, ובוודאי לא העכביש, ויהיו הרבה פעמים שהגישה הנכונה לקרב תהייה ללכת ולהביס את האויבים אחד אחרי השני באופן שיטתי וגם כאן המשחק לוקח כמה נתונים מהספר של Batman אבל שם על זה את הטוויסט שלו: אתם תצטרכו להפריד ולמשול בין האויבים במפה ולחסל אותם אחד אחרי השני בשקט, או כמה במכה אחת בעזרת חפצים ואביזרים שונים, או שתצטרכו להתמודד עם הרבה יותר ממה שאתם יכולים בבת אחת. ספיידרמן לא מוגבל לקורות או מדפים שונים, אלא גם יכול לטפס על קירות גבוהים ותקרות ובנוסף לעשות שימוש בג'אדטים שלו כדי לנצח את היריבים שלו, מה שהופך את הקרבות הללו לסיטואציות של טורף ונטרף שאני מאוד אוהב במשחקים.

השורה התחתונה

מאז 2015, בו ראינו את היציאה של Batman: Arkham Knight, לא קיבלנו משחק גיבור-על כל-כך מושקע, אדיר מימדים, מדהים, מגניב וקרוב להחריד למקור. למשחק יש את הרגעים הנמוכים שלו, אבל הם כל-כך זניחים לעומת החוויה הכללית שאתם תשכחו אותם מהר מאוד. בסופו של יום, בין אם מדובר במערכת הקרבות המשובחת, בדרך בה אתם משפרים את היכולות שלכם, בסיפור הנהדר של המשחק, בדמויות המרתקות והרחבות מכל העולם הגדול של איש העכביש בפרט ו-Marvel בכלל, בפרזנטציה והגרפיקה המדהימים או סתם בהתנדנדות מבניינים, לא היה משחק שגרם לי לרצות שיעקוץ אותי עכביש יותר מהמשחק הזה. Spider-Man הוא "מוכר הקונסולות" השני של ה-PS4 השנה, והוא בהחלט מצדיק את התואר הזה. איזו שנה מדהימה לקונסולה של סוני.

9.5
מתוך 10
נבדק על:
PlayStation 4 PRO

הטוב

  • להתנדנד ברחבי העיר מרגיש נהדר
  • אחד המשחקים הכי יפים על ה-PS4
  • סיפור נהדר עם סצנות מרתקות ויריבים נהדרים
  • דיבוב מעולה לדמויות השונות
  • מערכת קרבות מתגמלת ומגוונת

הרע

  • חלק קטן מסצנות הסיפור לא מתעלות לרמה גבוהה
  • המשחק יכול להרגיש עמוס מידי לעיתים

והדודה

  • כולנו צריכים דודה מאי בחיים שלנו.
שמואל מקונן - כתב תוכן

שמואל מקונן - כתב תוכן

משחק על: PC, 3DS, PS4, Nintendo Switch

בחיים לא תנצחו אותי ב: Street Fighter, Killer Instinct, Super Smash Bros.

המשחק שהגדיר לי את הילדות: קרב קשה בין Chrono Trigger ל-Super Smash Bros Melee.

כשאני לא משחק אני:עורך סרטונים לערוץ היוטיוב שלי

מסר לעולם: תחתרו לעשות את מה שאתם אוהבים ותהיו נחמדים אחד לשני, זה משתלם רצח :-)

צפיה בכתבות צוות תוכן צור קשר

תגובות

  1. 1

    11:17 09.09.2018 | DrizziTx DrizziTx

    שיחקת על ps4 או ps4 pro?

  2. 2

    12:14 09.09.2018 | שמואל מקונן - כתב תוכן שמואל מקונן - כתב תוכן

    היי דריזי, שיחקתי על הPS4 Pro שלי

  3. 3

    17:00 09.09.2018 | elad9219 elad9219

    כזה באסה שאין ל-PC..

  4. 4

       | פורסם ע"י  

     

יש להתחבר כדי להגיב בדיון