הרשמה

ביקורת: Scream - האירוניה מודעת לעצמה

בר הלך לראות את "הצעקה" וחזר לספר לנו מה הוא חשב עליו

תאריך השקה: 13/01/2022

איך אחת מסדרות האימה הקלאסיות מסתדרת עם מבחן הזמן?

תודה רבה לפורום פילם על ההזמנה להקרנת הבכורה!

קודם כל, אני מאוד מאוד מאוד לא אוהב סרטי אימה. איפשהו כשעוד הייתי ביסודי בשנים 2002-2004 צפיתי בסרטי האימה המפחידים ביותר של הזמנים הללו, הצלצול והטינה. אני זוכר לילות שאני נמצא לבד בבית ומפחד להתקלח שמא תקפוץ עלי מפלצת מהאמבטיה או שסמרה תצא מהחור בכיור. מצד שני, החברה שלי חובבת סרטי אימה מושבעת והיא שלחה לי ״בר, תשיג כרטיס לצעקה!״ ובו ברגע קיבלתי הודעה מגיא (נבלה) דהן שיש כרטיס לצעקה. לא יכולתי לסרב.

ונתחיל בקצת היסטוריה: את הצעקה המקורי ביים ווס קרייבן (Wes Kraven), שהוא כשלעצמו גאון אימה וסלשרים. בין היתר הוא ביים, חוץ מ״צעקה״, את ״סיוט ברחוב אלם״ ו״גבעת הפחד״ (המקורי!). לצערנו, ווס עבר מן העולם ב-2015, מה שהוביל למחשבה שמדובר בסוף סדרת הצעקה בסרט הרביעי, ושכאן סגרנו הכל וסיימנו. מסתבר שטעינו.

את הסרט החדש מביימים במשותף טיילר גילט (Tyler Gillett) ומאט בטליני-אולפין (Matt Bettinelli-Olpin) שבאמתחתם סרטי אימה אחרים כמו ״מוכן או לא״, סגמנטים ב-V/H/S והם חובבי אימה בכללי. נכון, אף אחת מהסדרות/הסרטים של שני אלו הפכו לפיסות מדיה שחובה לצפות בהן, ולמרות זאת הם לקחו את הפרויקט של חידוש ״צעקה״ ברצינות ולטעמי - קלעו.

את הקאסט הנוכחי מרעננים שחקנים פחות ידועים כמליסה בררה (Melissa Barrera) וג׳סמין סבוי בראון (Jasmin Savoy Brown). בפנים החדשות אפשר גם למצוא את מייקי מדיסון (Mikey Madison) שאותה ראינו כבר במרחץ דמים קודם ב-Once Upon A Time In Hollywood של טרנטינו. אל הקאסט החדש מצטרפים, איך לא, נבה קמפבל (Neve Campbell), כוכבת "צעקה" 1-3, קורטני קוקס (Courtney Cox) ודייויד ארקט (David Arquette), כולם מהקאסט המיתולוגי של ״צעקה״ המקורי. כי, כמו שהסרט אומר לנו, הכל חוזר למקורות.

 

״צעקה״, בניגוד לסרטי אימה אחרים, לא לקח את עצמו מעולם ברצינות. המון אירוניה, סאטירה וקומדיה שמשולבת בשיסוף גרונות ודקירות. במרכז כל סרט ״צעקה״ ישנה חבורת חברים שמתחילים להרצח אחד אחרי השני כשברור שאחד מהם הוא הרוצח. המצב הזה לא משתנה גם בסרט הזה, שזורק לנו בפנים בדיוק את הנוסחה, עם המוני רמזים של איך העלילה תתקדם והמון הומור עצמי. הסרט מצליח להיות רציני לחלוטין, לספק דקירות ורציחות מזעזעות ולשמור על מתח לאורכו ולצחוק בדיוק על הדרך שבה הם משמרים את המתח.

וכמו כל סרט שנעשה כשניים וחצי עשורים אחרי הסרט הראשון (הייתי בן 4 כשהמקורי יצא!), בטח בסדרת הצעקה שתמיד הייתה מודעת לעצמה - כמות הרפרנסים העצומה לסרטי אימה אחרים ובעיקרם רפרנסים לצעקה, הוא אדיר. האם זה אומר שמי שלא צפה בסרטים הקודמים (על מי אני צוחק, רק בראשון) לא יבין מה קרה שם? אז זהו, שיהיה קל מאוד להבין מה קורה עם כל רפרנס. הסרט ממש מטיח בפנים את הרפרנסים ומסביר אותם בדרך שנונה, מצחיקה לעתים ומבעיתה בו זמנית.

סצינת הפתיחה בצעקה היא לא פחות מגאונית, והיא כוללת בתוכה הכל. גם טריוויה למי שמכיר את הצעקה (או את המקבילה לסרטי ״צעקה״ של העולם הפנימי של ״צעקה״, סרטי ״דקירה״ המבוססים על סרט שמבוסס על רצח אמיתי שנמצא בתוך סרט. מבלבל), גם המון מתח ודם שזולג בכל מקום. הציניות בבימוי ממשיך כמעט בכל מקום. גם כשהסרט אומר לנו, במפורש, מה הולך לקרות - עדיין נשארתי מופתע. כי מי מאמין כבר למה שסרטים אומרים לנו שיקרה? הסרט צוחק על ג׳אמפ-סקיירס מצד אחד, ומצד שני נשען עליהם בכבדות. ״צעקה״ לקח את כל מה שלעוס כבר בסצנת האימה והרציחות ופשוט זרק לנו אותם לפח. אנחנו יודעים שכל פעם שבחורה יוצאת מהמקלחת בסרט אימה והיא מסתכלת במראה, מזיזה אותה ומחזירה היא תמצא את הרוצח מאחוריה והיא תמות. לא פה. הסרט לוקח את זה לאקסטרים, נותן לנו קלואז אפים צפוים רק כדי לשבור את המתח ב״ברור שאין שם כלום, מה חשבתם?!״.

זה ממשיך ב״חוקים איך לא למות בסרט אימה״ שמממשים את עצמם אחד אחרי השני. תמיד בבסיס הצעקה השאלה היא ״מי הרוצח״. הסרט צריך לבלבל את האויב (אנחנו) בכדי שנחשוד בכולם והוא מצליח לעשות את זה לחלוטין. הוא גם מצליח לתת לנו את החוקים של מי הוא הרוצח, לזרוק לנו אותם בפנים כלכך הרבה, ועדיין לשמור על מסתורין וחוסר ידיעה.

The Best And Worst Things In 2022's Scream

השורה התחתונה

רואים שצמד הבמאים, מעבר לאוהב סרטי אימה, הם מעריצים של ״צעקה״. הם רצו לעשות סרט חדשה, ללא ווס, ועדיין לספק לנו סרט צעקה ראוי, בטח יותר מ״צעקה 4״. מצד אחד, הם נצמדו לנוסחה הלעוסה והמשעממת שאולי הייתה חדשנית ב-1996 אבל איבדה את זה ומצד שני הצליחו להפיח בה חיים חדשים ששווה להיחשף אליהן, גם למי שאין לו סנטימנטים ל״צעקה״ המקורי. הבימוי הנאמן לחוקי ״צעקה״ ולחבורת-נערים-שביניהם-יש-רוצח-משוגע, החוויה של ״ידעתי שהוא ימות קודם!״, הרפרסנים הבלתי נגמרים לסרטי העבר, המצאת המושג ״ריקוול״ (תראו את הסרט) הכל מתנקז בסופו של דבר להחלטה שמדובר בסרט טוב מאוד. אני, שמפחד מסרטי אימה, יכול להמליץ לחלוטין על צפיה בצעקה. עוד יותר טוב - צפו בסרט הראשון קודם וספגו את האווירה והסגנון.

*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*

8
מתוך 10

הטוב

  • מפחיד
  • מקורי
  • נאמן למקור

הרע

  • ג'אמפסקיירס, אבל בקטע אירוני
  • משחק גרוע של בערך כולם 

והרוצח:

  • נו זה היה כל כך ברור
בר הוכמן - כתב תוכן

בר הוכמן - כתב תוכן

משחק על: PC, PS4, Xbox One

בחיים לא תנצחו אותי ב: קרב Roadhogs ב-Overwatch. 

המשחק שהגדיר לי את הילדות: לא בטוח אם Oddworld או The Neverhood. בכל מקרה הילדות שלי הייתה מוזרה.

כשאני לא משחק אני: סטודנט למדעי המחשב בסבל וכדורסלן בחסד.

מסר לעולם: לא תמיד התפוח הכי אדום הוא בהכרח תפוח.

צפיה בכתבות צוות תוכן צור קשר

תגובות

תצוגה מקדימה
הסתר | הצג תצוגה מקדימה
טוען...
  1. 1

       | פורסם ע"י