הרשמה

ביקורת: האחרונים מבינינו: פרק 7 - "נותרים מאחור"

מי ידע שקניון יכול להיות כזאת אטרקציה מגניבה. או ש...

אספו את השוברים שקיבלתם וקיבלתן לחג ובואו לעשות שופינג בקניון אפוקליפטי. ההנאה מובטחת.

אין דרך להתחמק מזה. עברנו שבעה פרקים ואנחנו מתקרבים לפינאלה של העונה הראשונה. מה שאומר שגם אנחנו עוד קצת פחות משבועיים נותרים מאחור. וזה שמשאיר אותנו עם הרצון לנצור את שני הפרקים האחרונים שעוד נותרו, אבל היי, לפחות יש עוד שלושה סיקורים (כולל זה) לקרוא. בואו נתחיל.

חבילת ההרחבה - Left Behind

אז כמו שהקדמנו בפרק הקודם, פרק 7 עוסק באופן קצת יותר מורחב בסיפור הרקע של אלי ובחלקו גם מרחיב על סדרת המשחקים. הפרק נפתח לאחר שאלי גררה את ג'ואל לבית נטוש בשלג באופן שהותיר שביל דם שמוביל למקום הימצאם, מה שאומר שה'קניבלים' יוכלו לאתר אותם כבר בפרק 8. עם זאת זה אחד ההבדלים המהותיים בין הפרק למשחק. בחבילת ההרחבה שתי הסיטואציות מתרחשות בקניונים. הקניון של הפרק בו אלי וריילי מבלות את הערב האחרון שלהן יחד והקניון אליו אלי מובילה את ג'ואל ומטפלת בו. פה קיבלנו דילוג על הקניון ושג'ואל מטופל בבית של המשחק הראשון, כולל הסוס בחניה (אחלה רפרנס).

אז אלי כאמור מבלה את התבגרותה בפנימייה צבאית של FEDRA וחדי הזיכרון אולי זוכרים שבפרק הראשון מרלין אומרת לה שהיא דאגה שהיא תגדל שם כדי שתהיה בטוחה, כאמור מרלין ואמא של אלי היו חברות טובות ולפי הטריילרים לסדרה כנראה נקבל פלאשבק של הולדת אלי ובו גם נראה את אמא שלה (שאותה שחקנית אגב דובבה את אלי במשחקים). אלי גדלה על כל המשתמע מן פנימייה צבאית, א"ג בוקר, חדר אוכל, תלבושת אחידה, תורנויות ומפקדים שתפקידם לחנך ולא רק לחלק פקודות. במקרה האלימות המי יודע כמה שלה מסתבר שהצינוק לא זר לאלי ובתור אחד שגדל בפנימייה צבאית אני חייב לציין שאצלנו במקרה החמור היה שעות ביציאה או סגירת שבת, צינוק זה קצת אובר דה טופ לילדה בת 13, אבל סבבה FEDRA, תנהלו את האפוקליפסה שלכם כמו שאתם רוצים.

בשיחה עם הקצין של אלי, מסתבר מה שכבר ידענו וזה שהיא ילדה מרדנית עם פוטנציאל להיות בעלת תפקיד בכיר ב-FEDRA לפי האבחון שלו. לפני שהוא נכנס לחדר אלי מסובבת את התמונה של המפקד עם משפחתו ואפילו לא טורחת לסובב חזרה כשהוא נכנס ואין ספק שלראות תמונה משפחתית, דבר שלה מעולם לא היה, מייצר אצלה אנטיגוניזם. FEDRA אוספת את הילדים באזור ההסגר ומגיל צעיר רותמת אותם אליה כדי שתמיד תהיה אספקה טרייה של חיילים ויכולת לעצב את המוחות שלהם כנאמני האירגון מאשר להשאיר אותם חשופים להשפעות של ה'גחליליות', ועל כן גם מוצעים תפקידי קצונה בשביל לחלק גזרים לחמורים הנאמנים ביותר. לא שזה מרשים את אלי במיוחד.

מה שכן, נראה ש-FEDRA מאפשרת לילדים לעצב את החדר באופן אישי וכאן היו ערימות של רפרנסים למשחקים שנזרקו למסך, החל מציורי דינוזאורים כולל ספר פלנתיאולוגיה שיבואו לידי ביטוי יותר במשחק השני, החוברות קומיקס של Savage Starlight, קלטות כולל זו של a-Ah שעוד נרחיב עליה בהמשך ובסך הכל אלי מייצרת לעצמה עולם דמיוני ואומנותי, דבר שאני מניח שעזר לה להתמודד עם הבידודים בצינוק. חלק לא מבוטל מהדיאלוגים בין אלי לריילי לקוח ישירות מן המשחקים וכך גם המפגש בינהן לאחר 3 שבועות בהן ריילי נעלמה ולאחר מסע שכנועים קצר אלי מתרצה והן יוצאות לליל הוללות אחרון בהחלט.

Take On me

קצת לאחר שאלי וריילי עוזבות את הפנימייה הן נתקלות בגופה של גבר שלצידו אלכוהול וכדורים וכאן מחזירים אותנו לפרק הראשון שבו כאמור אנו רואים שטס וג'ואל שעובדים כמבריחים, מארגנים לתושבי אזור ההסגר כדורים שונים כמו גם אלכוהול וזהו רפרנס ישירות אליהם. כשאלי וריילי עולות אל הגג ריילי חושפת את האקדח שקיבלה מה'גחליליות' מה שמיד מדליק את אלי שמבקשת להחזיק אותו וזו עוד הצצה לפטיש אקדחים שלה שליווה אותנו במהלך העונה. ריילי משתפת בסיבות שהובילו אותה להצטרף ל'גחליליות' שבחלקן נשמעות כמו שטיפת מוח ולא מרגשות את אלי יותר מדי. בדומה למשחק הן משקיפות על הקניון כשלמעט פנסי הרחוב הכל חשוך מסביב ועושות את דרכן לחדר החשמל. ריילי שולחת את אלי לתוך הקניון ומרימה את המתגים ו-וולה! האורות הצבעוניים נדלקים והמדרגות הנעות מתחילות לנוע. הקניון מתעורר לחיים, ואיתו גם ההתלהבות של אלי שמזכירה לנו שוב שלמרות המעטפת הקשוחה, היא בסך הכל ילדה בת 14.

אחד הדברים הדומיננטיים בפרק (ובסדרה בכלל) הוא הפסקול ובסצנה של המדרגות הנעות ישנו רפרנס יפהפה. השיר המתנגן ברקע הוא Take on me של a-Ha ולאלו שלא מכירים, הגירסה השנייה של הקליפ שיצאה ב-1985 נחשבת לאחד הקליפים המוזיקליים הכי פורצי דרך בכל הזמנים. הקליפ הופק שחציו שרבוטי עיפרון בסגנון קומיקס כששתי הדמויות נעות בין שני העולמות, המצוייר והאמיתי או הפנטזיה והמציאותי. זאת האקספוזיציה לחוויה של אלי וריילי בפרק. הקניון הוא בעצם מקום שכמעט אף אחד בעיר לא יודע שהוא קיים, חשמל זה לא דבר נגיש ומרבית החנויות שבו לא רלוונטיות לעולם האפוקליפטי. בעצם כניסתן לשם הן נכנסות לעולם פנטזיה ולמעין מסע בזמן, לימים בהם בני אדם עסקו בהנאה וסיפוק יצרים וחלומות ופחות בהישרדות יום יומיומית תחת סכנת מוות מתמדת. מה שכן, בשלב מסויים עולם הפנטזיה והמציאות בדומה לקליפ מתערבבים... עוד נחזור לשיר, אך בינתיים זה הקליפ:

Lets go to the mall

לאחר ההתלהבות של המדרגות הנעות בכניסה לקניון הן עוברות בין תחנות בדומה למשחק ולמעט ניפוץ שמשות המכוניות וקרב רובי המים, הקרוסלה, תא הצילום, ארקייד המשחקים וחנות התחפושות כולן מופיעות באופן נאמן למקור. ניכר שריילי שכבר מבלה זמן מה בקניון תכננה לפרטי פרטים את החוויה שהיא רוצה לייצר לאלי בתקווה שאולי היא תצטרף אליה. אני חייב לציין ש'הגחליליות' כנראה יודעים להכשיר לוחמים ולוחמות במהירות בזק. תוך 3 שבועות ריילי כבר מחזיקה נשק, מרכיבה/שומרת על אמצעי חבלה ועושה את כל זה במוצב משלה. לא מובן מאליו.

תוך כדי החוויות המשותפות שהן יוצרות גם תחושת ה-Awkwardness של הרצון של אלי ליצור קרבה יותר אינטימית עם ריילי באה לידי ביטוי ובלה ראמזי מייצרת את אותה ה-Awkwardness של גיל העשרה שבה היא רוצה להוביל לנשיקה הראשונה שלה באופן מצויין. מהניסיון לייצר קשר עין ואז לנתק אותו ממבוכה, באופן בו היא מסתכלת על ריילי מהצד, התשומת לב למגע וכל המשתמע מכך.

בדומה לנעשה בקליפ של a-Ha ,בסופו המציאות והפנטזיה נפגשות בעולם האמיתי וכך גם בפרק. ריילי ואלי כבר מתרצות ומחליטות לחשוב כיצד להישאר יחד וריילי כבר לא נחושה לעזוב, דווקא בנקודה זו, לאחר שהן זכו לחוות את הבריחה מהמציאות בסופו של דבר גם היא הגיעה והנגוע שניזן מהפטרייה בקיר משתחרר. אותו הנגוע תוקף אותן ושתיהן ננשכות. השורה המסיימת כל פזמון בשיר ואת השיר עצמו היא I'll be gone, In a day or two וכשריילי מונה את האפשרויות שנותרו להן לאחר הנשיכה היא אומרת שבין אם נשאר לנו שעתיים או יומיים לחיות, אנחנו נמשיך עד הרגע האחרון ואחד המשפטים הזכורים מהמשחק שנאמר ע"י ג'ואל ושככל הנראה גם יחזור בסדרה הוא No matter what, you keep finding something to fight for וזאת החוליה המקשרת בין הדמויות של ג'ואל וריילי וההשפעה שלהן על אלי. הפרק מגיע להראות לנו את עולם הנעורים באפוקליפסה וכיצד ילדים וילדות בורחים אל עולם הפנטזיה (דבר שניל דרוקמן יוצר המשחק והסדרה עשה כבן עשרה שגדל ביהודה ושומרון) וממשיכים לחלום עד שהמציאות מגיעה לפתח הדלת ומאלצת אותם להתבגר.

הבגרות הזאת מגיעה לידי ביטוי כשאנחנו חוזרים אל אלי שסוף סוף מוצאת חוט ומחט כדי לטפל בג'ואל ולמרות שהוא דרש ממנה לחזור אל טומי היא מתעקשת להישאר ולנסות לטפל בו, בין אם נשארו לו שעתיים או יומיים ולא מותירה אותו מאחור. בפרק 6 צפינו בהכשרה שלה ע"י ג'ואל ופרק 7 ראינו איך העולם חייב אותה להתבגר ולהשאיר את חלומות הילדות ואת ריילי מאחור. כמו שאמרנו לגבי הפסקול, הפרק מסתיים עם אותה המנגינה שמסיימת את ה-DLC של Left Behind (אחלה מנגינה) ובעצם סוגרת את תקופת הנעורים של אלי כמו שקורה באותה חבילת הרחבה, ועל זה נקבל חותמת בצורה מובהקת בפרק 8.

עוד קצת בקטנה:

  • במשחק השני יש קטעי נגינה של גיטרה ואחד השירים שאלי מנגנת הוא אותו שיר Take on me של a-Ha.
  • הדינוזאור שהופיע בציור על הקיר גם פוגש אותנו במשחק השני בקטע פלאשבק במוזיאון עם אלי וג'ואל.
  • בחדר של אלי יש גם את הכרך הראשון של No Pun Intended וריילי מעניקה לאלי את הכרך השני שהיא מקפידה להקריא לג'ואל.
  • ריילי בסדרה היא בת 17 ויש ביניהן 3 שנים הבדל, במשחק הגיל בינהן יותר קרוב והן נראות באותו הגיל.
  • כשאלי רצה באולם ספורט עם האוזניות מתנגן השיר של פרל ג'אם שנקרא All for None שבתרגום חופשי זה כולם ביחד למען כלום, שבאיזשהו מקום זה מה שאלי חושבת על FEDRA. לשים לב לפסקול כבר אמרנו?
  • הסרט האהוב על ג'ואל ושרה ביתו הוא Dawn of the Wolf שזו אותה מסכת הזאב שאלי חובשת כשהיא משחקת עם ריילי.

*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*

טל דותן - כתב תוכן

טל דותן - כתב תוכן

משחק על: PC, PS4, Quest 2

בחיים לא תנצחו אותי על: Beat Saber - Linkin Park

המשחק שהגדיר לי את הילדות: תיקו יציב בין Counter Strike 1.6 ו-Red Alert 2: Yuri's Revenge

כשאני לא משחק אני: עובד על המיזם שלי Divo.

מסר לעולם: תעשו טוב.

צפיה בכתבות צוות תוכן צור קשר

תגובות

תצוגה מקדימה
הסתר | הצג תצוגה מקדימה
טוען...
  1. 1

    08:56 07.03.2023 | lio015 lio015

    הסדרה נחמדה אבל מרגיש לי שיותר מידי נמרחת וזה גורם לי לאבד עניין די מהר ממה שקורה (או יותר נכון שלא קורה) אבל אולי זה רק אני

  2. 2

       | פורסם ע"י