A life of loving you
כש-Clair Obscur: Expedition 33 יצא בחודש שעבר והתחיל לקבל את התשבוחות שהוא קיבל, אני הרמתי גבה. זה לא שהמשחק לא תפס את העיניים שלי - למעשה אני די בטוח שאנחנו הראשונים בעולם שכתבו כתבת עומק על הסטודיו שמאחוריו ישר אחרי טריילר החשיפה שלו, פשוט ברגע שהציפיות עולות לגבהים כאלה ממשחק שלא ראינו ממנו יותר מדי לפני יציאתו - קשה לחשוב שאין איזה פער מסוים בין האיכות שלו למה שרוב המבקרים חושבים.
ואז התחילו ביקורות השחקנים שהיללו אותו אף יותר, וחברים שלי שהתחילו לשחק והכתירו אותו כמשחק של פעם בדור וכבר הציפיות שלי סביבו קפצו לשמיים. ובכל זאת, אני כאן כדי להגיד לכם ש-Clair Obscur: Expedition 33 הוא כל מה ששמעתם שהוא, רק קצת יותר טוב, והדיון על האם הוא משחק השנה לא כל כך רלוונטי כי הדיון הראוי יותר הוא האם מדובר במשחק הטוב ביותר שיצא - ולא פחות חשוב על האם מדובר באחד הסיפורים הכי טובים שסופרו אי פעם.
משחק צרפתי - ובכל זאת אכתוב על פסטה
כדי להסביר הכי טוב למה הסיפור עובד צריך לפצל אותו לפסטה ורוטב. הפסטה היא הבסיס, אותה אני אסביר בפסקה הזאת, והרוטב הוא כל דמות ומה שהיא מביאה לצלחת. אמנם הפסטה היא תמיד אותה פסטה, אותו בצק, אבל הרוטב נותן לה משמעות שונה לגמרי והופך אותה למנה אחרת כל פעם מחדש. בין אם אתם רעבים להסתכלות פילוסופיות על החיים והמוות ובין אם לא, אתם בדרך לארוחה שתאלץ אתכם לחשוב על החיים שלכם ודרכי ההתמודדות שלכם עם המוות - ואפילו לקבל החלטות.
העולם של המשחק בנוי בהשראת פריז של תחילת המאה ה-20, בה היא התנתקה משאר העולם ונזרקה אל מול מעין הר ענקי עליו שומרת ציירת עצומה שכל שנה מתעוררת ורושמת על ההר מספר חדש הקטן ב-1 מהמספר הקודם - ואז כל מי שבגיל של המספר מתים. אנחנו מתחילים ביום בו המספר קטן מ-34 ל-33, ורואים דמות מתמודדת עם אובדן כבר ברגעים הראשונים של הסיפור. בכל שנה יוצאת משלחת מהאי לנסות להביס את הציירת, וכשאין שום הצלחה ניכרת לשאר המשלחות אנחנו יוצאים למסע עם משלחת 33 בידיעה שכנראה לא נחזור לאי לעולם. הבחירה של כל אחת מהדמויות שיוצאות אל הלא נודע להילחם כבר מספקת לנו מעין דיון קטן, שרק הולך וגדל עם ההרפתקה שלכם מרגע לרגע עד כדי התפוצצות עלילתית ששנייה רק לטוויסטים הגדולים והמטורללים ביותר שפגשתם (Attack on Titan היא דוגמא שנותנים הרבה ובצדק).
היא רגע מפנה, שיכל בקלות להפיל את הבסיס האנושי שעליו פנוי כל הסיפור - אבל בדרך שאי אפשר להסביר אותה אחרת מקסם, דווקא שם האנושיות גדלה פי 2. יותר מזה, מרגיש שכל המשפטים ששמענו על החיים, המוות ואובדן עד אותו הרגע רק הכינו אותנו לבחירה פילוסופית שלנו על מה הדרך הטובה ביותר להתמודד בעולם כזה. בזכות העובדה שכל משפט המייצג דעה הוא בלתי נשכח - בין אם זה בזכות הומור ששובר את הקו הרגיל או כתיבה חכמה שחוקקת לכם משפטים בזכרון, ובזכות הדמויות המדהימות שתכף ארחיב עליהן, גם מבלי תהיות פילוסופיות לפני אתם נזרקים ללחשוב על המוות בצורה שאולי עוד לא חשבתם בחיים.
A life to love
תראו, על כמה המשחק כמשחק הוא מיוחד אור כבר הרחיב בביקורת המצויינת שלו, אבל כדי להבין מה הופך אותו לכל כך מיוחד חשוב לציין גם פה שמדובר במכניקת קרבות מהממכרות והעמוקות שפגשתי שכל כך כיף להשקיע זמן בללמוד אותה, להתמקצע ולהפוך כל דמות בחבורה שלכם לבלתי מנוצחת. ומעבר לזה שהתהליך עצמו כיף (גם אם מלא בכשלונות) הוא עובד בזכות העלילה המשוגעת של המשחק והדרך שבה הוא מחבר אתכם לכל דמות ודמות.
כל אחת מהן עשויה מא' ות' בצורה מושלמת, עם ניאונסים שמרגישים אמיתיים וחשיפות על העבר שלהן בקצב שתמיד ישאירו את כל השמות שמופיעים בעלילה בראש שלכם לאורך כל ההרפתקה. מעבר למשחקיות, היתרון העצום של הדרך בה בנו כאן את הדמויות היא שתמיד יש דמות מרכזית אך היא כל הזמן משתנה, ובגלל שלכולן יש משקל מספיק כדי להיות המרכזית הדבר היחיד שחסר לעלילה לעשות כדי לעבור ביניהן הוא רק לעשות מעבר אלגנטי. זה לא עבד בעבר למשחקי מחשב שאכלו מזה המון ביקורת - לדוגמא The Last of Us 2 שכרגע אפילו נכשל בלספר את הסיפור המסובך הזה כסדרת טלוויזיה, וזה יהיה אנדרסטיימנט להגיד שמדובר בטירוף לנסות לעשות כזה דבר בסיפור הראשון שהכותבים כותבים - איכשהו, זה עובד.
הסיפור מחליף מספר פעמים נקודות מבט ודמויות מרכזיות בצורה כל כך חלקה שזה פסיכי להסתכל לאחור ולהבין את המסע שעברתם. מעין ארוחת פסטות שלמה שהוגשו בה כ-8 או אפילו 9 מנות כל אחת בטעם שונה לגמרי על איך להתמודד עם הישרדות בעולם בו המוות כל כך מורגש, האובדן הוא חלק מרכזי והחיים הם עול שלא בטוח שכדאי לשאת. עלילה מצליחה להפוך כל דעה של דמות על דרך ההתמודדות ללגיטימית, ששווה להשקיע זמן ולהרהר למה אתם הכי מתחברים - במה שהופך את המשחק למעין מסמך פילוסופי היסטורי של איך בני אדם אמורים לקבל את החיים והמוות.
השורה התחתונה
הדיבורים על האם Clair Obscur: Expedition 33 טוב כמובן שרלוונטים, ואני אשמח לראות אותו זוכה בסוף השנה כי נהנתי ממנו בצורה חסרת פורפורציות למשחק ראשון של סטודיו. אבל הסיפור כאן מילולית הרבה יותר גדול מזה. הדרך שבה המשחק מנגיש דיון פילוסופי לקהל הופכת אותו לחוויה של אחת בדור, עם עלילה ודמויות שיחקקו בזכרון לעוד עשורים רבים של שנים - הרבה מעבר לשנה שתגמר והפרס שיחולק. האם אני חושב שמדובר במשחק הטוב ביותר אי פעם? קשה לי להגיד ובכנות אני לא חושב שזה משהו שאפשר לקבוע, כל פעם הדעה משתנה בהתאם למצב רוח וכשמדובר בחוויה די מלנכולית כמו זו סביר להניח שהיא תהיה פחות פופולארית מחוויות יותר מעודדות כמו The Legend of Zelda: Breath of the Wild או Halo 2 (שבאופן מצחיק, סיפר סיפור עם החלפת דמויות בצורה מושלמת הרבה לפני שזה היה טרנדי).
באותה מידה בדיוק גם לגבי השאלה האם זה הסיפור הטוב ביותר שסופר אי פעם, קל כבר להגיד שמדובר בעלילה שתלווה את עולם התרבות שנים, והבאסה היחידה בלחוות אותה עכשיו היא שתצטרכו לחכות עם לחלוק את העוצמות שלה עם שאר העולם עד שהיא תעובד לסדרה או לסרט. וזה יקרה, תהיו בטוחים.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י