האם חולית הוא ה-MMO שרצינו ולא ידענו?
עותק לביקורת סופק לנו ע"י Funcom, תודה רבה!
Dune: Awakening יכול בקלות לזכות בהפתעת השנה, אולי אפילו לפני Oblivion Remastered. לא כי הפתיע אותי שהוא יצא, אלא כי הפתיע אותי מה שקיבלתי. למען האמת שיחקתי בבטא הפתוחה ותכננתי לכתוב כתבת רשמים ראשוניים שלבסוף זנחתי - זה לא שהבטא הייתה רעה, היא פשוט הרגישה More of the Same. עוד משחק הישרדות, עוד מינרלים לחצוב ובסיסים לבנות, לנהל משמעת מים ותחמושת. כבר סיימתי את השירות בגולני, למי יש כוח לחזור לזה? באותה המידה הייתי הססן לעשות את הביקורת, כי לא הייתי בטוח שאני רוצה להשקיע 30 שעות במשחק שאני לא נהנה ממנו. אבל החלטתי ללכת על זה - אמרתי שאם הוא כזה גרוע אני מוכן להיות הקדוש שימות על המשחק כדי שאתם לא. טעיתי, הפתעה מתחילה.
עולם שבור וסודות עתיקים
Dune: Awakening של Funcom מזמין אותנו למסע הישרדותי בתוך היקום העשיר והמורכב של פרנק הרברט. למי שלא מכיר את "חולית" (Dune): מדובר בסיפור המתרחש בעתיד הרחוק של האנושות שבו אימפריות נאבקות על שליטה ביקום, כשהנכס היקר ביותר הוא ה-Spice, סם פסיכדלי המאפשר נסיעה בין-כוכבית, מאריך חיים ומעניק מודעות גבוהה. ה-Spice הזה נמצא אך ורק בכוכב לכת מדברי וצחיח בשם אראקיס (Arrakis), המאוכלס על ידי תולעי ענק קטלניות בשם Shai-Hulud ועם מעט מאוד מקורות מים.
חברת Funcom, בעלת רקורד מוכח בז'אנר ההישרדות עם כותרים כמו Conan Exiles, לקחה על עצמה את המשימה השאפתנית להחיות את יקום חולית במשחק מקוון. המשחק הוצג בתחילה כ-MMO הראשון המורשה רשמית ביקום זה, אך Funcom שינתה בהמשך את המיתוג שלו ל"משחק הישרדות מרובה משתתפים". שינוי זה משקף החלטה אסטרטגית למול ציפיות השחקנים - המונח MMO נושא עימו ציפיות למערכות מורכבות, פשיטות ענק ותוכן אינסופי שעלולות להוביל לתחושת "גרינדיות". על ידי מיקוד ההגדרה להישרדות מרובת משתתפים, Funcom יכולה להתרכז בליטוש ליבת משחקיות ההישרדות והעולם הפתוח - התחומים שבהם היא מצטיינת.
נרטיב חלופי נועז
המשחק מציג חוויה עלילתית נועזת המתרחשת בציר זמן חלופי, שבו Paul Atreides מעולם לא נולד. במקום זאת, Lady Jessica יולדת בת בשם Alia Atreides. הסטייה הזו בציר הזמן מאפשרת למשחק ליצור מציאות אלטרנטיבית שבה העולם נתון לקונפליקט אכזרי ומוכל והכל באישורו של הקיסר באראקיס, במטרה להבטיח את זרימת ה-Spice למרות מאבק הכוחות המתמשך בין בתי Atreides ו-Harkonnen. המסתורין המרכזי המניע את מסע השחקן הוא היעלמותם המסתורית של ה-Fremen, אשר נחשבים כנכחדים על ידי התעמולה האימפריאלית. השחקנים מתחילים את דרכם כאסירים של Bene Gesserit, ונשלחים לאראקיס עם משימה קריטית: מצא את ה-Fremen. הבחירה העלילתית הנועזת הזו אינה רק טוויסט נרטיבי, אלא מנוע משחקיות דינמי. היעדרותו של Paul יוצרת ואקום כוח ותחושה של נבואה בלתי ממומשת, אשר מזינה ישירות את משימת השחקן. "מלחמת המתנקשים" (War of Assassins) אינה רק אירוע היסטורי - היא ההצדקה לקונפליקטים בין שחקנים ולמאבקים כמו Spice Wars, מה שגורם למפגשי שחקנים להרגיש טבעיים ומושרשים במאבקים הפוליטיים של היקום.
מבחינה ויזואלית, Dune: Awakening הוא הישג מרשים. אראקיס מוצגת בצורה מרהיבה, עם מצוקים נישאים, ערוצים עמוקים ונופים צחיחים מלאי פרטים כמו שרידי חלליות וסלעים המפוסלים על ידי הרוח. סופות החול והופעות של תולעי ענק מעוצבות בצורה מרשימה, ויוצרות תחושת אימה והתפעלות שמתאימה ליקום של Dune. למרות היותו בעיקר מדבר, העולם כולל סביבות ייחודיות ומגוונות כמו בקעת ה-Hagga Basin, Vermillius Gap וה-O'odham Desert. מדובר בעולם מקוון מתמשך, המשותף למאות שחקנים, עם מגבלות שרת ספציפיות לכל מיקום - הבקעות ל-PvE, המדבר העמוק ל-PvP. הדינמיקה של העולם בולטת במיוחד: המפה משתנה באופן דינמי מדי שבוע עקב סופות Coriolis, חושפת מבנים חדשים, מבוכים ונקודות עניין, מה שמבטיח חווית חקירה רעננה ומעורבות לטווח ארוך.
מערכת ה-Landsraad החדשנית היא גוף פוליטי המונע על ידי שחקנים, שבו גילדות יכולות להצביע על צווים עונתיים המשפיעים ישירות על כללי השרת, מיסוי והטבות פלגיות. "מלחמות הקציר" (Spice Wars) הן קונפליקטים דינמיים שבועיים של PvP, שבהם גילדות ופלגים יריבים נלחמים על שליטה במאגרי תבלין יקרי ערך, ובכך קושרים ישירות את פעולות השחקנים לכלכלה הפוליטית של המשחק.
מכניקות הישרדות אותנטיות
כמשחק הישרדות בעולם פתוח, Dune: Awakening נאמן לעקרונות הז'אנר תוך שילוב אלמנטים ייחודיים מהיקום. כמו בספרים, מים הם החיים - המשאב הקשה והנדיר ביותר בפלנטה. הוא תמיד במחסור ותמיד צריך לתכנן את השימוש בו. יצירת חליפות Stillsuit למחזור לחות, בניית מחסות להגנה מפני סופות חול ושמש קופחת, יחד עם ניווט בסביבה מסוכנת עם תולעי ענק וחולות טובעניים הם חלק מהאתגרים המרכזיים. הפלנטה של אראקיס היא מקום קשה - סופות חול, שמש קופחת ותולעת החול הענקית שבולעת כל מי שנשאר רחוק מהסלעים יותר מדי זמן. לכל החפצים יש תוחלת חיים והכל נהרס בסופו של דבר. המאבק האינסופי בעולם עצמו הוא טייק מעניין שמתכתב עם הספר עצמו. אני חושב שהעברתי 10 שעות משחק רק בלנסות לחצות חלק במפה שנגמר בכל פעם בתולעת שאכלה לי את האופנוע עם כל הציוד והייתי צריך להתחיל מחדש. 4 פעמים עברתי את זה כשכל פעם זה נגמר ב-Rage Quit, חזרה לכמה סיבובים ב-Nightreign, השלמה עצמית שחייבים להשיג הכל מחדש, וסיפוק אידר כשזה קורה וחוזר חלילה. תנחומיי היו סרטוני בלופרס שעזרו לי לדעת שאני לא היחיד.
המשחק מחולק למקצועות ובניית דמות, אם כי על אף שיש קלאסים ייחודיים הם נמצאים מאחורי הלור של המשחק ומי שלא מכיר אותו עלול להסתבך עם בחירת הדמות. במהלך המשחק ניתן לפתוח את כל המקצועות אבל יש דמויות שבהן זה קורה מאוחר מאוד. עץ הכישורים מצוין ופשוט יחסית - אפשר לגוון בבילדים ואין מורכבות מוגזמת. הגישה המודולרית למיומנויות מאפשרת בניית דמויות היברידיות על פני קלאסים קבועים, למשל Mentat הלומד התגנבות מ-Bene Gesserit, או חייל המקבל הטבות ניידות מ-Swordmaster.
מערכת בניית הבסיסים חזקה ומאפשרת מבנים הניתנים להתאמה אישית מלאה עם רצפות, קירות, רהיטים ותחנות עבודה. בסיסים אלה חיוניים ליצירה ומתן מחסה מפני הסביבה הקשה של אראקיס. הבסיסים קלים לבניה ולתפעול ומאפשרים יצירות מרשימות. רעיון מגניב שהכניסו במשחק זה האופציה לשמור את הבלופרינט של הבסיס ולהעתיק אותו כאשר עוברים מקום.
כמה בעיות טכניות
עם זאת, יש כמה נקודות שהפריעו לי: ראשית, יש יותר מדי מכשירים לשימוש אבל ישנם רק 8 סלוטים. אפשרות להחליף סלוטים או לשמור מראש סלוטים הייתה חוסכת המון כאב ראש. זה מתחיל להציק בנקודה מסוימת כשצריך להחליף כל פעם בתפריט את המכשירים כי אתה רוצה לבנות או לחצוב, או לרפא את עצמך. שנית, נושא הציוד לפעמים מתסכל - יש גם עניין של נפח וגם עניין של מקום, וצריך כל הזמן לשחק עם מקום ונפח ולנהל את תיק הגב. המערכת של המשחק לא מעודדת שהייה ארוכה מחוץ לבסיס, וכמי שלא אוהב בסיסים זה קצת מבאס.
אפשר לומר שבגדול כל נושא ממשק המשתמש לוקה בחסר. הן מבחינת התפריטם והם מבחינת הגישה אליהם. הרבה פעמים אני מוצא את עצמי נע בין טאבים ותפריטים בניסיון נואש למצוא איזה סקיל. או לחילופין בורח מיריב כי הכוח שרציתי להפעיל לא מחובר למקשים הנכונים.
באופן כללי הקרבות קצת חוזרים על עצמם עם חוסר גיוון של יריבים. רוב היריבים חוזרים על עצמם ולא מציעים גיוון מבחינת לחימה. לכל נשק יש את השריון שהוא טוב נגדו ומדובר בקרבות מאוד בסיסיים, הן מבחינת הנשקים והן מבחינת היריבים. מערכת ה-PvP מאוד חורקת ומעודדת גילדות גדולות אל מול קטנות או בודדים. גם מערכת הכלכלה תורמת לגילדות גדולות על חשבון קטנות או בודדים ובעצם המערכת כופה על השחקנים לחבור לגילדות גדולות. בדיוק אותן בעיות ש-MMO סבלו מהם בעבר ו-Funcom מנסה להתחמק מהם היום. מעבר לכך, אין תוכן PvE ל-End Game. החלק האחרון של המשחק שמור ל-PvP ומי שלא רוצה בזה נתקע מאחורי חומה. למזלנו החומה הזו מגיע רק אחרי עשרות שעות של משחק. אבל זה נושא שצריך לפתור ואני מאמין שייפתר.
השורה התחתונה
Dune: Awakening אינו שואף לחולל מהפכה בז'אנר ה-MMO ההישרדותי עם מכניקות פורצות דרך. כוחו טמון בביצועו המופתי של עקרונות ז'אנר מבוססים בתוך יקום חולית העשיר. הקניין הרוחני של חולית פועל כמכפיל כוח עבור משחק המסתמך על מכניקות הישרדות-קראפטינג מוכרות. הוא מספק יקום קיים ואהוב עם לור עמוק, דמויות אייקוניות וזהות ויזואלית ותמטית מובהקת. זה מאפשר ל-Funcom להתמקד בליטוש לולאות משחקיות מוכחות במקום להשקיע משאבים ביצירת עולם חדש מאפס. בסוף, למרות שההתחלה הרגישה צפויה ורפטיטיבית, מהר מאוד התאהבתי במשחק ובעולם שהוא מציע. Dune: Awakening מצליח להפוך משחק הישרדות מוכר לחוויה מרתקת ועמוקה, בזכות השילוב המוצלח של יקום עשיר, מכניקות מלוטשות ועולם דינמי.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י