הרשמה

ביקורת - Nidhogg 2

בר ניסה את משחק ההמשך של Nidhogg עם חברים - לא בטוח שהם יחזרו לבקר

  • PC
  • PlayStation 4
  • :זמין לפלטפורמות
תאריך השקה: 15/08/2017

לשחק עם חברים ולאבד כמה מהם בדרך

לשסף, לבתר, לקצוץ, לדקור ולרמוס, אלו רק חלק מהדברים שרציתי לעשות לחברים שישבו לידי והחזיקו בקונטרולרים של ה-PS4, בבית שלי, מול הטלוויזיה שלי בזמן שהדמות המצוירת הוירטואלית שלי הופכת לערימה של פיקסלים אדומים חסרי משמעות.

זהו Nidhogg 2, משחק ההמשך ל-Nidhogg שאף אחד לא ביקש, משחק סיידסקרולר מצוייר הכולל בתוכו חרבות, סכינים, חצים והמון דם וירטואלי. היוצרים טוענים, ובצדק, שהמשחק הזה גורם לריב בין חברים. אנחנו מסתכלים על קרב חרבות מהיר, שבו הזריזות והדיוק הם המפתח. אם לא היית זריז מספיק או היריב הצליח להטעות אותך - מכה אחת והגיע הזמן לקרוא קדיש. לא נספיק להגיע ל"...רחמים" וכבר התחלנו בקרב הבא וחוזר חלילה.

המשחק מציע מצב ארקייד, אופליין מולטיפלייר ואונליין מולטיפלייר. ההבדל היחיד בין המצבים הוא השחקנים אותם נקלל. בין אם זה המחשב/חבר טוב/זר באינטרנט (בהתאמה) כולם קיבלו שלל קללות מרפרטואר שצברתי עם השנים פלוס הלקסיקון הרפואי שלמדתי בכדי למצוא דרכים חדשות לקלל אותם.

בכל מצב משחק נבנה דמות כשההבדל בינה לבין שאר הדמויות הוא קוסמטי בלבד ונועד בכדי להבדיל ביניהן. ישנן מספר זירות כשכל אחת מהן בנויה מ-5 מסכים שונים כשאנחנו מתחילים באמצע (מסך 3) וצריכים להתקדם על ידי דקירה/שיסוף/יריית חץ והליכה קדימה (כל אחד לכיוונו) כך ששחקן אחד צריך ללכת שמאלה והשני ימינה. כל פגיעה עם הנשק בגוף היריב תזכה אותך בהריגה וזמן לרוץ למסך הבא עד שהיריב יעשה Respawn. במשחק עם האחיין שלי זמן משחק ממוצע עמד על 3-4 דקות. כשהגיע יריב ראוי נלחמנו גם במשך 15-20 דקות רצוף. זהו משחק של סיבולת יותר מכל דבר.

המשחק מציע מכניקה של חסימת מתקפות. כאמור, מספיק מגע (ואף לא ללחוץ על מקש תקיפה!) בכדי להשאיר את היריב מדמם על רצפת המשחק. אם היריב ינסה לדקור אותנו ונציב את החרב מולו, הוא יחסם ולא יצליח לדקור. במידה ונחסום חץ שנורה עלינו המצב אפילו עדיף, שכן החץ יסתובב לכיוון היריב וירדוף אותו. ההריגות המספקות ביותר הן אלו שבהן היריב הצליח לשלוף את החרב מהיד שלי וכיסחתי אותו Old School בעזרת אגרופים בלבד.

הגרפיקה במשחק צבעונית ומעוצבת ב-Pixel Art מעניין מאוד. במעניין הכוונה היא למוזר. בסוף כל מסך תגיע תולעת ענקית שתאכל אותך (אל הזירה הבאה) ואחת הזירות היא סוג של בית מטבחיים לתולעים האלו. בכלל, האלמנטים הגרפיים הם מוזרים בטירוף ונחמד להסתכל על הסביבה. אף על פי שכל פעם שהסתכלתי על הצבעוניות ועל היצורים בה קיבלתי חרב לפנים. סיטואציה פחות נעימה.

החלק הכי טוב במשחק הוא המוזיקה הקצבית. כן, המשחקיות והגרפיקה הם ממש משניים למוזיקה שמלווה את המשחק והאפקטים הקוליים (כולל הכאת המתכות) ממכרים מאוד. לפעמים השארתי את המשחק פתוח ברקע בשביל לשמוע את המוזיקה של המסך הראשי.

השורה התחתונה

בתור משחק אינדי קטן הוא אכן מצוין. השילוב של הגרפיקה והמוזיקה עם משחקיות מהירה שלא משאירה רגעים ריקים בהחלט עשה לי את זה, גם אם המשחקיות היא לא המלוטשת ביותר. בתור משחק מסיבה הוא הצטיין במיוחד והשאיר אותי עם ידע רפואי חדש (לא איחלתי לאף שחקן לופוס, זה אף פעם לא לופוס) ופחות חבר או שניים. מחירו בחנויות סביר מאוד ואם חשקה נפשכם בלהפטר מחבר או שניים, מומלץ בחום. במידה ואין לכם חברים לשחק איתם כדאי לפסוח על המשחק. בסינגלפלייראונליין הוא די משעמם ורפפטיבי (אלמנט הקללות הוא חשוב במשחק).

המשחק נבדק על פלטמורמת ה-PS4 וזמין גם למחשב. הוא גם כולל תמיכה ב-PS4 Pro למי שיש.

8.6
מתוך 10
נבדק על:
PlayStation 4

הטוב

  • קרבות מהירים בלי מנוחה
  • גרפיקה ומוזיקה אדירים

הרע

  • לא מחזיק לבד

והמצונזר

בר הוכמן - כתב תוכן

בר הוכמן - כתב תוכן

משחק על: PC, PS4

בחיים לא תנצחו אותי ב: קרב Roadhogs ב-Overwatch. 

המשחק שהגדיר לי את הילדות: לא בטוח אם Oddworld או The Neverhood. בכל מקרה הילדות שלי הייתה מוזרה.

כשאני לא משחק אני: סטודנט למדעי המחשב בסבל וכדורסלן בחסד.

מסר לעולם: לא תמיד התפוח הכי אדום הוא בהכרח תפוח.

צפיה בכתבות צוות תוכן צור קשר

תגובות

  1. 1

       | פורסם ע"י  

     

יש להתחבר כדי להתחיל דיון