כדאי שתשנו טוב בלילה שלפני…
את "אתמול בלילה בסוהו" (Last Night in Soho), לא היה יכול לביים אחר מאשר אדגר רייט (Edgar Wright). עם היסטוריה של סרטים כמו "סקוט פילגרים" (Scott Pilgrim vs. the World) ו"בייבי דרייבר" (Baby Driver), לא נדמה שיש קשר בין הבמאי האהוב לז'אנר האימה, אבל דווקא המקום המיוחד ממנו הוא תוקף את הז'אנר הוא מה שהופך את סוהו לסרט ייחודי שאסור לכם לפספס.
ממכוניות ושודים לסטודנטית לאופנה
"אתמול בלילה בסוהו" מספר את סיפורה של אלואיז "אלי" טרנר (Eloise "Ellie" Turner), אשר משוחקת בצורה יוצאת דופן על ידי תומאסין מקאנזי (Thomasin McKenzie). אלי היא נערה מלאת כשרון מה"פריפריה" של אנגליה המתקבלת ללימודי עיצוב אופנה בלונדון. לאחר לילה ראשון ודי נוראי במעונות הסטודנטים, היא מחליטה לשכור דירת חדר ישנה לבדה. הדירה המוזנחת נראת מושלמת לאלי הכפרית שלא ממש מתאימה לקצב של העיר הגדולה, ובעקבות ביסטרו צרפתי שנמצא לידה, מוארת הדירה 24/7 באורות ניאון מתחלפים בצבעי דגל צרפת. כחול, לבן, אדום ושוב ושוב מלווים אותנו כשאלי הולכת לישון, ומשום מה מוצאת את עצמה חווה את לונדון של שנות ה-60' דרך סיפורה של סנדי (Sandie), אותה מגלמת אניה טיילור ג'וי (Anya Taylor-Joy), במה שלא ברור אם הוא מציאות, חלום, או לחילופין - סיוט.
לא לבעלי לב חלש (מניסיון)
כמו שכבר הזכרתי, השילוב של אדגר רייט וסרטי אימה לא מובן מאליו, אך הוא משתמש באותם טריקים שהכניסו אותנו לאקשן של "בייבי דרייבר" או להומור ולתעלומה ב"שוטרים לוהטים" (Hot Fuzz) כדי לשלוט באופן מוחלט במתי הקהל חש פחד. אמנם הוא לוקח קצת זמן לבנות את הדמויות, העלילה והעולם לפני שהוא מכניס את כל היכולות שלו, מה שיוצר רבע שעה ראשונה חלשה מעט יחסית לשאר הסרט, אך כשהן נכנסות, הן נכנסות חזק. הקאטים המהירים מסרטיו הקודמים כמעט ולא נוכחים פה, אבל העריכה עדיין מושלמת. לאט לאט הוא בונה סצנות שמחזיקות אותך על קצה המושב לאורך דקות שלמות, וממש כמו שבסצנת המרדף של בייבי דרייבר לא יכולנו להוריד את העיניים מהמסך מרוב עניין באקשן, פה אנחנו לא יכולים לחכות כבר שהמתח ייגמר כדי להוריד את העיניים מהמסך ולנשום קצת. כמובן שהתשומת לב לכל פרט ופרט חוזרת גם בסרט הזה, וקשה שלא להתלהב מהאופן בו דברים מסתדרים מושלם. צבעים, מוזיקה והקצב בו הסרט נע שוב יושבים באופן שרק אדגר רייט יכול לשלב, ויוצרים כמה סצנות עוצרות נשימה גם לוותיקי סרטי האימה. אני יכול להמשיך להרעיף מחמאות על הדרך הייחודית שבה הסרט מגיע לז'אנר, אך שום דבר לא ישתווה לעובדה שבאתי לסרט עם חבר שחייב לענוד קוצב לב, ובסוף הסרט הוא ציין שרוב הזמן הוא עבר את קצב הפעימות שהרופאים מרשים לו.
אבק כוכבים
אמנם יש הרבה קרדיט לחלק, שכן הכשרון בסרט הזה שופע ואין פה האפילו הופעה אחת שנופלת מלהיות טובה, אך גם עם כל מה שהולך מסביבה, וגם עם אניה טיילור ג'וי שקשה מאוד לגנוב לה את הספוטלייט ("Queen's Gambit" ובקרוב גם הנסיכה פיץ' בעיבוד בקולנועי למריו), תומאסין מקאנזי מצליחה לבלוט בהופעה בלתי נשכחת. אחת הבעיות שלי עם סרטי אימה היא שבדרך כלל המשחק שם מאוד לא משכנע, מה שמוציא אותך מהסרט. מקאנזי מצליחה לא רק לשכנע, אלא גם עושה את כל המעבר. השחקנית הצעירה, שאולי תזהו אותה בתור הנערה היהודיה מג'וג'ו ראביט (Jojo Rabbit), מספקת הופעה נפלאה שלא מתירה מקום לספק, אנחנו נשמע עליה עוד הרבה מאוד בזמן הקרוב.
השורה התחתונה
באחד מהסרטים היותר טובים השנה, אדגר רייט שוב מוכיח שהוא אחד מהקולות היותר מעניינים בהוליווד. החגיגה של צבעים, סאונד, עלילה מסקרנת והופעות מצויינות גורמים לנו להשאב לתוך המסך לאורך כל ה-116 דקות של הסרט, ולצאת אסירי תודה על כך שבתי הקולנוע חזרו.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י