זו רק תחילת השנה, וכבר קיבלנו מועמדת רצינית לסדרת השנה
ג'יימס גאן (James Gunn) מאוד לא זר לסרטי גיבורי על מעולים. בין אם זה שומרי הגלקסיה (Guardians of the Galaxy) שב-2014 הפך חבורה הזויה של דמויות קטנות מהקומיקסים של מארוול (Marvel) לדבר הכי חם ביקום הקולנועי שלהם, או יחידת המתאבדים (The Suicide Squad) שרק בשנה שעברה הצליח לקחת את הפורמולה המוכרת של היחידה ולתת לסרטים של DC אנרגיות שלא היו בהם שנים, אין ספק שמדובר במאסטר בתחום. ובכל זאת, כשהתקבלה ההחלטה והוכרז שהפרוייקט הבא שלו הוא סדרה על פיסמייקר (Peacemaker), הדמות שג'ון סינה (John Cena) שיחק באופן מופתי ביחידת המתאבדים, הייתי מאוד סקפטי. איך אפשר להעביר עונה שלמה שבמרכזה הדמות הזאת? תהיתי, וללא ספק, טעיתי. לא רק שמדובר בסדרת גיבורי על הכי טובה שראינו עד עכשיו, אלא באחת העונות הראשונות הכי טובות שיצא לי לראות לסדרה אי פעם.
מלאכי השלום
Peacemaker מתחילה בדיוק באותו מקום שיחידת המתאבדים שמה את הדמות השנויה במחלוקת בו. פיסמייקר, או בשמו האמיתי, כריסטופר סמית' (Christopher Smith), מתאושש בבית החולים מהפציעות שסבל מהן (ובצדק) בסוף הסרט. כשהוא מבין שככל הנראה הוא חופשי מהעונש שלו, הוא לא מהסס והולך לפגוש את החבר הכי טוב שלו - נשר בשם איגלי (Eagly). על הנשר שומר אבא שלו, שמגולם באופן יוצא דופן על ידי רוברט פטריק (Robert Patrick), ועל שניהם נשמע עוד הרבה העונה. אחרי האיחוד המרגש עם הנשר והפחות מרגש עם האבא, סמית' חוזר לביתו שם הוא נפגש עם שניים מהחברים שלו מהסרט, ולא מי שהיינו חושבים באופן מיידי. מי שחוזרים להופעה נוספת בסדרה הם דווקא שני הסוכנים אמיליה הארקורט (Emilia Harcourt) וג'ון איקונומוס (John Economos) שמשוחקים על ידי ג'ניפר הולנד (Jennifer Holland) וסטיב אג'יי (Steve Agee) בהתאמה, שניהם הופיעו ביחידת המתאבדים בתור אנשי הקשר של הצוות שנמצאים תחת פיקודה הישיר של אמנדה וולר (Amanda Waller).
הם מסבירים לכריס שהוא יצטרך להתמודד עם איום חדש, בשם קוד "הפרפרים", כדי לצאת מהעונש שלו באופן סופי. לאחר שהוא מנצל את הערב החופשי הראשון שלו מזה ארבע שנים שהיה בכלא בהתפרקות עם בחורה שהכיר בבר, הוא מגלה אובייקט חייזרי מוזר בביתה, מה שמוביל לקרב בו נראה שלבחורה התמימה יש ממש כוחות על וזה נובע מהיותה "פרפרית". האינטרקציה הזאת מסכמת יפה מאוד את כל המאפיינים הבולטים של העונה הקרובה, עם אקשן מצויין, הומור טוב, ג'ון סינה, פסקול אגדי, נגיעה של אימה ואנרגיות. הו, כמה אנרגיות.
אנרגיות מחשלמות
גאן ציין שכתב את כל העונה הראשונה בזמן שהיה סגור בבית בבידוד של הקורונה, וכנראה שבול כמו פיסמייקר שיצא מהכלא לטירוף, הוא יצא מהסגר רעב לפוצץ את כל האנרגיות שנצברו על המסך, וזה משתלם, מאוד. פרט לקטע בריחה שנמשך קצת יותר מידי זמן בפרק השני, כל העונה רצה בקצב נהדר שאופייני בכלל לסרטים, וכשמדובר בשמונה פרקים כשכל אחד בערך 40 דקות, זה הישג משמעותי. יש הרבה גורמים שמובילים להישג הזה, אך לפני שכל אחד מהם מקבל את הספוטלייט, צריך לתת את הכבוד הראוי לג'יימס גאן. בפעם הראשונה שהבמאי המוצלח עובר לטלוויזיה, הוא לא מבזבז שנייה על דברים שלא נראה בסרטים שלו, ומצליח לשמור על האופי המיוחד של הסיפורים והדמויות שהוא יוצר בצורה כל כך טובה שמשתווה רק ליחידת המתאבדים משנה שעברה. אני חושב שגם לבד הוא כנראה היה מצליח ליצור סדרת גיבורי על טובה, אבל מי שדוחפים את הכל מעבר לרף המקובל בז'אנר הם השחקנים, שנותנים פה כמה הופעות שהלוואי ויהיו סטנדרט מעכשיו גם לסרטי גיבורי על.
ג'ון סינה, בהופעה שתזכר לשנים, מצליח לשלב טיימינג קומי אדיר, אקשן מצויין, כריזמה מהפנטת ויכולות משחק שמוכרות גם רגעים קשים ומשפטים שהיו יכולים להיות מנוסחים קצת יותר טוב. למרות שכל ההופעות בסדרה מעולות, ונגיע אליהן בקרוב, אני חושב שאף אחד מהשחקנים לא יעלב כשנגיד שג'ון סינה פשוט רמה מעל כולם פה. הבחור קיבל הזדמנות לפרוץ לרמה של כוכב, והוא לקח אותה איתו על טיל ועף אל מעבר לגלקסיית שביל החלב. סינה עשה כבר מזמן את טבילת האש שלו בהוליווד, והופיע בכמה סרטים שהיו מיועדים בעיקר לילדים, אבל התפקיד שהוא מגלם כאן יהפוך אותו לאחד השמות החמים בהוליווד, וכבר אפשר לראות את האהבה שהוא מקבל מהקהל ובצדק, אבל הוא לגמרי לא היחיד שיפרוץ לתודעה.
ויג'לנטי (Vigilante), שאותו משחק פרדי סטורמה (Freddie Stroma) בהופעה ראשונה כדמות מרכזית, הופך גם הוא לכוכב של ממש. אמנם לרוב הוא רק האתנחתה הקומית, אך הוא לא מסתפק רק בלהצחיק, ומנצל כל רגע שיש לו לבלוט כדי לתת לויג'לנטי עוד אישיות, מה שהופך אותו מסתם סייד-קיק לדמות בלתי נשכחת. הכימיה בין השניים האלה, ביחד עם איגלי הנשר, הופכת אותם לזהב קומי ובין האינטרקציות הכי כיפיות שהיו על המסך בשנים האחרונות. מעבר לשניהם, צריך להזכיר את מארן (משוחק על ידי- Chuk Iwuji), הבלשית סונג (מגלמת אותה -Annie Chang) ושוב פעם את רוברט פטריק (שמקבל תפנית בשלב יחסית מוקדם והופך לנקודת שיא אדירה בעונה) שנותנים בכל דקת מסך הרבה מעבר למה שרגילים לראות בסדרות טלוויזיה. כמעט והיה מדובר בסטרייק, אך דווקא עם מי שמקבלת תפקיד יותר מרכזי משאר הדמויות - הסוכנת החדשה ליוטה אדביו (מגולמת על ידי - Danielle Brooks) משהו לא ממש מתחבר. העלילה שלה מרגישה עם פחות אנרגיות משמעותית עד לקראת סוף העונה, אך משם למזלינו יש קליק נהדר.
אין זמן רע לרוקנרול
כרגיל לפרוייקטים של ג'יימס גאן, הדמות האחרונה היא הפסקול, שמצויין כהרגלו. הדגש פה הוא על שירי רוק אנרגתיים שיכולים בקלות להתנגן מאחורי סצנות אקשן חולניות. רק שהם לא מתנגנים רק בסצנות אקשן, אלא בכל מקום. מהפתיח הנהדר שמתחיל כל פרק לצליליי "Do Ya Wanna Taste It" בשילוב כוראוגרפיה ססגונית בכיכוב כל הקאסט ועד לשימוש מעולה ברצועות שעוזרות להעביר מסר בסצינות מסוימות, או הקלילות שבה שיחות בסדרה הופכות מהעלילה לדיונים של ממש על להקות רוק וההסטוריה של הז'אנר, הייתה פה כוונה שהפסקול ישחק תפקיד גדול יותר מבדרך כלל וזה משתלם בענק.
השורה התחתונה
נכנסתי לעונה הראשונה בתהיות למה היא קיימת, ובסופה העונה השנייה הפכה להיות אחד הדברים שאני הכי מצפה להם. הופעות ענק, בשילוב אקשן ברמה שאופיינית לסרטים וסאונדטראק לא פחות ממחשמל, מסודרים בקצב מופתי שכמעט ומבטל את החלקים היותר חלשים בסדרה ומסתיר את הכתיבה העדיין ילדותית של ג'יימס גאן. בעולם שבו פרוייקטים לגיבורי על הפכו להיות צ'קליסט של דברים שצריכים לקרות, פיסמייקר משאירה טעם ייחודי שמעלה אותה למעלה והופך אותה לסדרה שחובה לראות.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י