בסופו של דבר Detective Pikachu Returns אולי מרגיש כמו משחק שעוצב על ידי ילדים, אבל הוא באמת משחק עבור ילדים - אז זה סוג של בסדר.
עותק סיקור סופק לנו על ידי נינטנדו ישראל, תודה רבה!
אחד ממשחקי הספין-אוף המרעננים ביותר של פוקימון היה משחק שיצא ל-3DS ונקרא Detective Pikachu. המשחק לא היה איזה עילוי מטורף וממש לא נחשב לאחד המשחקים הכי טובים על הפלטפורמה או בקטגוריית הספין-אופים של פוקימון, אבל הרעיון הזה של פיקאצ'ו כבלש שיכול ליצור אינטראקציה עם פוקימונים (מהיותו פוקימון בעצמו) ועם בני אדם דרך טים גודמן, בנו של הארי גודמן הבלש ושותפו של פיקאצ'ו, יצר משחק מרענן ובעיקר חמוד מאוד. קצת יותר מחמש שנים לאחר יציאת המשחק המקורי, אנחנו חוזרים לטים ופיקאצ'ו במשחק חדש עם המון תעלומות לפתור. האם הוא שווה את הזמן שלכם?
בלש מחשמל
הסיפור של Detective Pikachu Returns הוא המשך ישיר של המשחק המקורי ל-3DS: כשנתיים לאחר האירועים של המשחק הראשון, טים ופיקאצ'ו הבלש נבחרים לקבל פרס מטעם העירייה על העזרה שלהם בפתרון הבעיה הגדולה של סם ה-R והעובדה שהוא גרם לפוקימונים להשתגע ברחבי העיר ריים (Ryme). באופן ממש לא מפתיע, המשחק מתחיל עם פוקימון משוגע (קורבינייט ליתר הדיוק) שתוקף את הטקס, ראש העיר והקהל שהתאסף כדי לכבד את הצמד שלנו. מכאן בעצם מתחיל סיפור שבמסגרתו פיקאצ'ו וטים צריכים לפתור כמה תעלומות שמתקשרות אחת לשנייה ויוצרות סיפור גדול יותר שמסתעף ומסתבך ויכלול קריסטל מסתורי, פוקימונים שמשתגעים וקונספירציה גדולה יותר על הקשר בין בני אדם לפוקימונים.
במרכז הסיפור הזה עומד הצמד שלנו שיצטרך לפתור תעלומה אחר תעלומה כשהם ילכו לכל מיני מקומות בעולם של המשחק. בין אם מדובר בחורבות עתיקות, פארקים בעיר ריים או אזורי ג'ונגל - לצמד שלנו לא חסרים אזורים ללכת אליהם. כל המשחק מסודר לפי פרקים כשכל פרק מתרכז בתעלומה אחרת. פעם אחת תצטרכו לגלות מי ניסה לגנוב אבן יקרה מהבית של האדם העשיר ביותר בעיר, פעם אחרת לחקור את היעלמותו של ארכיאולוג מפורסם. כמעט כל התעלומות יתנהלו באותה הצורה: טים ופיקאצ'ו ילכו למקומות שונים במפה, ידברו עם אנשים, יענו על שאלות מרכזיות בנוגע לחקירה ובסופו של דבר גם יפתרו את התעלומה (שתוכלו לקרוא עליה לאחר מכן בעיתון של הבוקר). כדי לפתור את התעלומות, טים ידבר עם בני האדם כדי להשיג מידע רלוונטי ופיקאצ'ו ידבר עם הפוקימונים שבני האדם לא מסוגלים לתקשר איתם.
אבל פיקאצ'ו יכול לעשות יותר מזה: המשחק מכיל אלמנט של רכיבה על פוקימונים. פיקאצ'ו יוכל להיעזר ביכולות מיוחדות של פוקימונים שונים כדי להתקדם בפתרון התעלומה ובעלילה של המשחק. המשימה הראשונה לדוגמא תאפשר לנו להשתמש ביכולת הרחרוח של גראולית', פוקימון כלב האש הנאמן, כדי לחפש את הפוקימונים האחראיים לגניבה (או לכל הפחות אלו שעזרו בכך). באחד השלבים, דארמינטאן בצורת גאלאר שלו (פוקימון הקרח של דור 8), יעזור לנו לפרק סלעים גדולים בעזרת הכוח הרב שלו. אלו רגעים מאוד חמודים, בעיקר כשחלק מהמשימות יכולות להגיע לרמה מאוד יצירתית עם הפוקימונים הללו. מה שכן, הסיפור באמת לא מתרומם לשום מקום ברמת הכתיבה שלו.
זה קצת ספוילר, אבל זה גם משהו שמבינים כבר מהשעה הראשונה של המשחק: Detective Pikachu Returns עוקב בצורה מאוד הדוקה אחרי הסיפור של סרט האנימציה/Live Action שיצא בשנת 2019. זה אומר שגם אם התעלומות השונות היו נחמדות, את ההתקדמות של הסיפור המרכזי, הטוויסט המרכזי שלו ואפילו הסיום של המשחק, יכלתי כבר לראות מקילומטרים. זה לא שאי אפשר היה לשנות שום דבר: בחירות סיפוריות שהיו מפתיעות אותי או גורמות לי לומר "רגע, זה שונה מהסרט", היו מתקבלות בברכה אמיתית. נכון, יש שם כמה רגעים חמודים וכמה סצנות טובות פה ושם, אבל הסיפור ככללותו פשוט לא כזה מרגש. עבודת הדיבוב כאן לא רעה בכלל, אבל גם היא, כמו הסיפור, לא מתרוממת יותר מדי מעבר לביצועים של פיקאצ'ו עצמו ואולי גם מיוטו.
ובואו נודה באמת, זה לא שהמפתחים של המשחק חשבו בצורה שונה ממני: המשחק עצמו גם מכיל מצב שמאפשר לכם פשוט לדלג לאיזה פרק שתרצו ולשחק אותו. מעין Chapter Select, אם תתעקשו. ההבדל היחיד בינו לבין מצב רגיל שכזה קשור בעובדה שאתם יכולים לבחור בכל פרק - גם אם לא שיחקתם בו עדיין. זה יכול להוביל למצב אבסורדי בו יהיה אפשר לקפוץ לפרק האחרון ופשוט לראות איך הסיפור נגמר (כששוב, אם צפיתם בסרט החמוד שיצא ב-2019, אתם כבר דיי מבינים לאן הוא הולך וגם "הטוויסט" בסיום הוא לא מי יודע מה). בחירה עיצובית שכזאת לא מראה על ביטחון גדול בסיפור של המשחק.
כלום לא חשוב באמת
הגישה הזאת של "תשמעו לא באמת משנה מה קורה פה במשחק שלנו", ממשיכה גם במשחקיות עצמה. עכשיו אני יודע: כתבתי קודם שזה משחק בלשות עם הרבה הליכה ממקום למקום ושיחות עם אנשים, אבל המשחק מנסה להוסיף מנגנון של "סיכון" עם בחירות שהשחקן יכול לעשות בתשאולים שהוא עושה כשהמפתחים אפילו הוסיפו אופציה לבחור ישירות את הבחירות הנכונות כדי לא לסבך אנשים שלא רוצים את הלחץ האטומי הזה של ללחוץ על הבחירה הלא נכונה ואז אחת הדמויות אומרת לכם: "לא, זה לא זה...", ואז אתם צריכים למצוא את התשובה הנכונה והיה לכם רגע מאוד מביך מול החבר'ה שלכם.
המשחק גם מפזר מין רגעי QTE כאלה בהם פיקאצ'ו יעשה כל מיני דברים והשחקן יצטרך ללחוץ על מקש ה-A בזמן או כמה פעמים ברציפות. גם כאן - אין באמת משמעות ל-QTE הזה. אתם יכולים לפספס את המקש והדבר היחיד שישתנה הוא שתראו איזה קאטסין שונה ואז תצטרכו לעשות את הפעולה עוד פעם. ב-QTE בהם צריך ללחוץ הרבה פעמים על מקש ה-A המצב גרוע יותר כי המשחק אשכרה מחכה ולא יעשה כלום אם אתם לא לוחצים. בשביל מה לשים את הרגעים האלה? כבר הייתי מעדיף ללחוץ על מקש שהיה מדלג לי על סצנה סינמטית וחוסך לי כמה שניות יקרות של משחקיות.
בשלב הזה של הביקורת אני מרגיש צורך לחדד: יש כאן קטעי משחקיות עם הבזקים של גאונות. כשדיברתי בחלק הקודם של הביקורת על כך שפיקאצ'ו יכול להיעזר בפוקימונים אחרים כדי לפתור את התעלומות - בכל אלו השחקן שולט. בין אם מדובר ברחרוח של גראולית' או ראיית הרנטגן של לאקסריי - אתם יכולים ולפעמים אפילו צריכים להיעזר בהם בשביל לפתור משימות צד שיתווספו לכם לכל תיק שתצטרכו לפתור. זה נחמד והכל אבל גם כאן הביצוע הוא חצי כוח. העובדה שאתם צריכים לחזור לטים כל פעם שאתם תרצו לרדת מהפוקימון שאתם רוכבים עליו אומרת שלפעמים אתם פשוט תסתבכו עם הליכה הלוך חזור רק כדי לפתור איזו משימת צד - במה שהופך אותה לסוג של עול. אתם יכולים להשתמש במקש ZR כדי לרוץ מהר יותר (כמו גם בהליכה רגילה עם טים ופיקאצ'ו), אבל זה עיצוב המשחק שמפריע לי ולא הביצוע שלו.
פוקימון X סמי הכבאי
אני מניח שכולכם ראיתם את הטריילרים אז אתם יודעים בדיוק על מה אני הולך לדבר. תראו, אני מבקר משחקים, מתפקידי לומר את מה שאני חושב מניסיון של 25+ שנים כגיימר. המשחק הזה נראה רע במקומות מסוימים. נתחיל רגע מהטוב: חלק מהאזורים נראים לא רע בכלל (אלו שלא בעיר ריים עצמה, בכל אופן) והפוקימונים קיבלו השקעה מאסיבית. בכל משחק ספין-אוף חדש אני נזכר שוב ושוב איך נראה משחק שלוקח את הזמן להשקיע באנימציה ובהתנהגות של פוקימונים בעולם האמיתי. התוצאה היא פוקימונים חיים, נושמים עם אישיות ואופי אמיתי. זה משתלב טוב מאוד עם העובדה שאנחנו סוף סוף יכולים לעשות שיחות עם פוקימונים אז האישיות שלהם מתגלה בצורה נהדרת ככה.
כל השאר - זוועה. כל הדמויות של בני האדם במשחק נראים כאילו יצאו הרגע מפרק של סמי הכבאי. אנימציות כבדות, התנהגות מוגזמת, תגובות היסטריות ועוד שלל צרות כאלה ואחרות. בני האדם מדברים עם ליפסינק מזעזע באנגלית, כשתשמחו לשמוע שהליפסינק מזעזע גם ביפנית. לפני יציאת המשחק אמרתי שזה נראה כמו משחק ל-3DS שפשוט קיבל טיפול מאוד יפה והעברה ל-HDMI לכבוד הגעתו ל-Nintendo Switch. אני בטוח שזה לא יפריע להרבה אנשים שישחקו במשחק, אבל זה לא משהו שאני יכול פשוט להתעלם ממנו. לא ממנו, לא מאיכות הטקסטורות ולא מאיכות האנימציות של כל מי שהוא לא פוקימון. בואו, זה לא Pokemon Snap פה (ששם זה היה מדהים).
השורה התחתונה
אבל אני באמת יורד על המשחק הזה יותר ממה שבאמת מגיע לו. בסופו של דבר Detective Pikachu Returns אולי מרגיש כמו משחק שעוצב על ידי ילדים, אבל הוא באמת משחק עבור ילדים. בין אם מדובר ברמת הסיפור שעוקב בצורה כזאת או אחרת אחרי הסיפור של הסרט (ובכך גם היה מאוד צפוי), המשחקיות במסגרתה לא תעשו כמעט שום דבר (כשגם המיני-משחקים הקטנים שיש במשחק לא משפיעים בכלל על העלילה), המוזיקה הלא מעניינת אך קצבית וחמודה והגרפיקה החצי כוח שיש למשחק הזה. זה משחק שהילדים שלכם בוודאי ייהנו ממנו אבל לא יודע כמה הייתי ממליץ לכל המבוגרים פה לשחק בו.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י