המשחק ענה על כל הציפיות שלי ממנו ואז הוסיף עליהן עם מכניקות חדשות ומרעננות בז׳אנר ה-Metroidvania. מדובר בניצחון אמיתי עבור Ubisoft ועבור המותג שגדלתי עליו
עותק סיקור סופק לנו על ידי Ubisoft אירופה ועדלי יונייטד, תודה רבה!
טוב, ביקורת גיימינג ראשונה ל-2024 - ועוד איזו ביקורת! חברת Ubisoft מחזירה לחיים את אחד המותגים הכי אהובים (אך גם שנויים במחלוקת) שלה, הנסיך הפרסי, כשהוא חוזר למקורות שלו: משחק אקשן דו-ממדי. המשחק החדש הוא משחק Metroidvania שהצליח להפתיע אותנו מאוד עם טריילר דיי מרשים. הבעיה הגדולה כאן היא ש-Ubisoft פשוט לא מצליחה להתרומם עם המותגים שלה, כשגם Assassin's Creed Mirage החדש וגם משחק ה-Avatar החדש שהיא הוציאה, היו משחקים בסדר גמור, אבל קיבלו ביקורות דיי פושרות (גם ממני, אגב). בואו נראה האם הצוות מאחורי Rayman Legends המצוין הצליח להביא לנו משחק שיצליח לשבור את רצף הבינוניות של החברה ולפתוח את 2024 בצורה טובה יותר.
לא הנסיך שרצינו, אבל הנסיך שמגיע לנו
הסיפור של המשחק החדש של הנסיך הפרסי... לא באמת קשור לנסיך הפרסי. שלא תבינו אותי לא נכון: הסיפור עוקב אחרי סארגון, אחד מצוות ה-Immortals, המגינים הגדולים של פרס, של המלכה ושל בנה - הנסיך הפרסי. סארגון הוא הצעיר מבין ה-Immortals, אבל גם מלא בפוטנציאל - פוטנציאל שעומד במבחן כאשר אנאהיטה, אחת מה-Immortals, חוטפת את הנסיך להר קאף המסתורי. סארגון נאלץ בעל-כורחו לצאת למסע יחד עם חבריו כדי למצוא את הנסיך, להציל אותו ולבדוק למה לעזאזל היא בגדה בהם ככה.
אז אנחנו לא הנסיך הפרסי, אבל זה לא אומר שהסיפור לא מקבל טוויסטים נחמדים. הר קאף הוא באמת מסתורי והמשחק עושה שימוש סיפורי נהדר באחד הקונספטים הכי מוכרים וידועים בעולם של המשחקים המודרנים בסדרה: אלמנט הזמן. דמויות שתפגשו לפעמים יהיו תקועים בהר שעות אבל ידברו איתכם כאילו עברו חודשים מאז הפעם האחרונה שהתראיתם. אחת הדמויות במשחק היא ילדה קטנה שמדברת ומתנהגת כאילו היא חיה בהר מאות שנים.
בכלל, אני מאוד אוהב את כמה שהמפתחים ב-Ubisoft Montpellier נותנים דגש ומשמעות לתרבות ולמיתולוגיה הפרסית במשחק הזה. אני שם בצד את הדיבוב הפרסי שהם הביאו למשחק הזה ומתייחס דווקא לכל הרפרנסים לאלים השונים, דמויות מיתולוגיות פרסיות וגם דמויות מיתולוגיות יווניות - משהו שמאוד מתקשר לתקופה הזאת. יש גם רפרנסים לדרייווש הגדול, המלך הפרסי האייקוני ובכלל, בתור חובב היסטוריה שכמותי, היה כיף לקרוא את המסמכים השונים שמצאנו במשחק ולראות את הדמויות השונות.
אם הנסיך לא בא אל ההר... רגע, התבלבלתי שניי-
טוב מספיק לדבר על הסיפור, הגיע הזמן לדבר על המשחק עצמו. אני אעשה לכם ספוילר כבר מעכשיו: זה משחק Metroidvania פשוט פנטסטי. אני אנצל את החלק הזה ואת החלק הבא כדי לדבר על מה הופך אותו למשחק כל-כך טוב בז'אנר. יהיו כאן רפרנסים למשחקים אחרים שאני אוהב מהשנים האחרונות, אז מכאן אתם יכולים כבר להבין שהמפתחים של המשחק הסתכלו על הדברים הטובים במשחקים אחרים כדי לשפר ולכוונן את המשחק שלהם. קודם כל, נתחיל מלדבר על המפה של המשחק.
אחד האלמנטים החשובים ביותר במשחק Metroidvania הוא איך המפה מעוצבת: כמה סודות יש בה, מבנה החדרים, האם המפה מחוברת בצורה טובה והאם יש גיוון נראה לעין - מבחינת עיצוב משחק ועיצוב אמנותי - מספיק גדול. על כל האלמנטים הללו המשחק עונה בהצטיינות, לפעמים יתרה. המפה של המשחק גדולה מאוד, מרווחת ומלאה בסודות ודברים שניתן לאסוף ולהשיג. מפה גדולה גם מאפשרת למפתחים ליצור כמה וכמה אזורים שונים ומגוונים יחסית מבלי שהמפה תרגיש דחוסה ועמוסה מדי.
בצורה הזאת אנחנו יכולים לקבל חלקים קפואים לחלוטין, חלקים מיוערים, חלקים של עיר עתיקה ומהממת ואפילו חלק של ים קפוא בזמן, בצורה שמרגישה יחסית אורגנית. גם החיבורים בין האזורים הללו הם לא פשוט מסדרון/מעלית שמקשרת בין האזורים הללו. כמובן שעדיין יש כאלו פה ושם, אבל היו אזורים במפה שאחרי שהגעתי אליהם, נאמר לי "אה יפה, הצלחת להגיע לכאן בדרך אחרת". זה מבחינתי הבסיס המושלם לבניית מפה טובה ואורגנית במשחק Metroidvania. מפה שמאפשרת לשחקן לחקור ולהבין איך הוא מגיע לנקודות שונות שמעניינות אותו במפה בעזרת שימוש ביכולות של הדמות שלו שהוא אוסף לאורך המשחק.
אם כבר הזכרתי את היכולות השונות, אז זהו עוד מרכיב מרכזי של הז'אנר הזה: היכולות השונות שהשחקן מקבל ואיך הן משפיעות על הקרבות שלכם במשחק. לגבי הקרבות והקומבט - אני אדבר על כך בחלק אחר של הביקורת כי באמת מגיע לזה חלק משל עצמו. בנוגע לזרימה והפלטפורמינג במשחק: כאן המשחק מוכיח לנו, ללא שום צל ספק, שהוא פותח על ידי המפתחים מאחורי Rayman Legends.
זרימה + יצירתיות = Metroidvania טוב
בהקשרי הפלטפורמינג וחקר המפה, המשחק משלב בין הדיוק של משחקי Rayman Legends (שכאמור, חלק מהצוות המפתח עבד עליו), לבין המהירות והתנועה של Metroid Dread מ-2021. מה שאנחנו מקבלים בעזרת הבחירה הזאת הוא משחק מהיר מאוד וזורם בצורה פשוט נהדרת. סארגון, הדמות הראשית שלנו, מגיב בצורה מהירה ומדויקת לתנועות של השחקן, כשהיכולות שהוא מקבל רק מעצימות ומגבירות את התחושה הזאת.
היכולת הראשונה שהשחקן מקבל היא Dash באוויר, והדבר הזה לבד פותח את המשחק בצורה כל-כך מהממת, שכשקיבלתי קפיצה כפולה, אחרי הרבה יותר זמן, פתאום הבנתי שהוא לא היה חסר לי יותר מדי. יותר מזה, המשחק מפזר כל-כך הרבה אתגרי פלטפורמה טובים במהלך המשחק ובמקומות הגיוניים לכוחות שאתם מקבלים. כל אתגר פלטפורמה היה כיפי, מהנה, מעניין והביא איתו גם פרס נחמד ושווה בסיום - בין אם מדובר בקמעות שיתנו לכם יכולות חדשות, הגדלה לכמות הקמעות שאתם יכולים לשים, משאבים שיאפשרו לכם לשדרג את כמות ה-Potions שאתם יכולים לקחת איתכם ועוד.
יכולות כמו החלקה וריצה מהירה גם מצליחות לעזור לשחקן להתקדם בקצב מהיר ממקום למקום. אגב, זה קצת ספוילר, אבל אני חייב לציין שחלק מיכולות התזוזה במשחק הזה גם עושות שימוש בנשקים של המשחק, שזה עוד חלק מעניין וכיפי במשחק הזה. בכלל, ככל שתתקדמו במשחק, הוא רק ימשיך ויוסיף לכם יכולות שיעזרו לכם להתקדם בצורה מגניבה וזורמת יותר בשלבים השונים, מה שמוביל ל-Backtracking דיי כיפי בסך הכל.
זוכר אחד בצד
לפני שנעבור לחלק בו אני מדבר על הקומבט של המשחק, אני רוצה לדבר על שני דברים שמתקשרים אחד לשני - האחד דיי סטנדרטי והשני ממש מיוחד. הראשון הוא שהמפה של המשחק מכילה נקודות ל-Fast Travel שמקלות קצת על תהליך התנועה והתזוזה בעולם, בעיקר אם אתם תעשו את משימות הצד של המשחק שיאפשרו לכם להשיג כל מיני אביזרים חדשים. הערה קטנה לגבי משימות הצד: רובן בסדר גמור, אבל חלקן הרגישו קצת כמו "שגר ושכח" שכזה, שפתאום נזכרתי שאני יכול לעשות - לרוב אחרי שסיימתי אותן. הייתי שמח לעיצוב יותר טוב ברמה שלהן.
הדבר השני קשור לעניין שקורה הרבה במשחקי Metroidvania: אתם מסתובבים לכם בעולם, חוקרים את המפה, ומגיעים למבוי סתום שאתם מבינים שאתם צריכים יכולת חדשה כדי לעבור. במקרה הרע, הייתם צריכים לזכור לבד שיש שם משהו. במקרה הטוב, הייתם יכולים לשים מרקר במפה שמסמן לכם שיש פה משהו ששווה לחקור. במקרה של הנסיך הפרסי - אתם יכולים להשתמש במכניקה חדשה שקוראים לה Memory Shards שהיא, בלי להגזים בכלל, עומדת להופיע במשחקי Metroidvania גדולים בשנים הבאות.
בלחיצת כפתור אחת, המשחק יצלם את האזור שאתם נמצאים בו וישמור אותו כמרקר במפה. בצורה הזאת, השחקן יכול להזכיר לעצמו בצורה הכי טובה שיש, שהוא צריך לעשות משהו באזור הזה. מצאתי את עצמי משתמש ביכולת הזאת כל-כך הרבה, זה פשוט משהו שאני לא מאמין שלא היה עד כה במשחקים אחרים. כאילו כן, תמיד יכלתי לצלם ב-Switch את האזור, אבל זה לא נוח כמו מכניקה שנמצאת במשחק עצמו ועוזרת לי להגיע למקומות חדשים ואתגרים חדשים במשחק, ברגע שקיבלתי יכולת רלוונטית. זאת מכניקה נהדרת ופשוט יושבת בול על משחקים מהז'אנר הזה.
2D(evil May Cry) Combat
טוב יאללה, לקומבט. כמו כל משחק Metroidvania שמכבד את עצמו, למעט רגעים בהם המשחק חוסם אתכם לקרב מתוסרט (קרבות בגלים מול אויבים ובוסים), אתם יכולים ובמקום מסוים גם צריכים להתעלם מאויבים במהלך הריצה במשחק. מה שכן, כשתבחרו להילחם, אתם תגלו שגם כאן, המשחק עושה עבודה פנטסטית בעיצוב הקרבות שלו. המשחק לוקח באיזשהו מקום אלמנט של Character Action, כמו נגיד משחקים כמו Ori and the Will of the Wisps.
Prince of Persia: The Lost Crown, כמו המשחק הקודם שציינתי, גם שם דגש מאוד חזק על ג'אגלינג של האויבים באוויר, שמירה על קומבואים מהירים באוויר בעזרת החיצים שהשחקן מקבל מוקדם מאוד במשחק ומנגנון Parry מהמם שהמשחק באמת מבקש מהשחקן להתמקצע בו בזכות אלמנט ה-Executions הנהדר שלו שמאפשר לכם להדוף מתקפות מסוימות בשביל אקסטרה נזק על אויבים גדולים וברוב המקרים, KO במכה אחת. ה-Parry גם אפשרי באוויר, מה שמוביל לפעמים לסצנות קרב פשוט כיפיות ונהדרות שלא יכלתי לשבוע מהן.
אני גם אוהב את איך שהקומבט של המשחק משתלב בצורה נפלאה עם היכולות השונות שאתם מקבלים. ה-Dash שהזכרתי קודם יאפשר לכם לרדוף אחרי אויבים באוויר כדי להמשיך קומבו אחרי שהעפתם אותם מכם, כשיכולת אחרת תאפשר לכם לזמן אויבים שתפסתם לצורך עזרה נגד בוסים או אויבים אחרים. המשחק גם מכיל מתקפות מיוחדות שהשחקן ישיג לאורך המשחק דרך קרבות בוסים ממש מעניינים (שאני לא אהרוס כאן). המתקפות המיוחדות יכולות לעשות את ההבדל בין הפסד לניצחון בקרבות מסוימים, כשיכולת הריפוי למשל ממש סייעה לי לשמור על עצמי חי. אגב, ה-Parry גם מאפשר לכם למלא את מד המתקפות המיוחדות מהר יותר, כך שזו עוד סיבה ללמוד את המשחק ברמה טובה.
על כל אלו מנצחים קרבות הבוסים במשחק ותקשיבו: כל אחד בצבע. נכון, בהתחלה רוב הבוסים ירגישו כמו אויבים רגילים רק מחוזקים עם הרבה מתקפות סטנדרטיות (למעט החזיר בר הזה, יימח שמו), אבל אחרי שעוברים 20-25 אחוז מהמשחק הבוסים נהיים פשוט משוגעים. אין לי עוד דרך אחרת לתאר משחק בו יש בוס שממטיר עליכם חיצים מהשמיים בסצנה מהממת, רק כדי שתהייה לו מתקפה מיוחדת שהיא בתכל'ס Parry על שחקנים לא זהירים שהיא כמו פא**** גל קמהאמהא שיוריד לכם איזה 4 בארים של חיים במכה אחת. הבוסים גם לרוב יעשו שימושים חכמים במיוחד ביכולות התנועה של השחקן, כשאתם פתאום תגלו שיש מתקפות שתוכלו להתחמק מהם רק בעזרת שימוש מתוזמן באיזה יכולת איזוטרית שאספתם קודם - חכם חכם חכם.
זה גם מה שמוביל אותי לגילוי נאות שאני מאוד שמח לעשות: שיחקתי את כל הריצה הראשונה שלי על המשחק ברמת הקושי הגבוהה יותר. לא הכי גבוהה (בכל זאת, אני צריך לעשות ביקורת), אבל לשועל משחקי אקשן ותיק שכמוני לשחק על Hard (או Warrior כמו שהם קוראים לו במשחק הזה), היה תענוג אמיתי. הפיזור של עצי Wak-Wak, הדרך של השחקן לרפא את עצמו במשחק הזה ולשנות את הקמעות שהוא שם על עצמו, הוא מעולה והמיקום שלהם מונגש לשחקן בעזרת פסי זהב מקסימים בעולם. בכלל, לא דיברתי על הגרפיקה של המשחק עדיין- יודעים מה, חכו דקה אני פותח עוד חלק.
יפה כמו שטיח פרסי, טעים כמו גונדי
טוב, בואו נסגור את הביקורת עם פסקה וקצת על המראה שלו, הביצועים שלו והסאונד שלו. נתחיל דווקא מהסוף: למשחק יש אחלה פסקול. אני לא יודע אם הוא יגיע לטופ פסקולי השנה שלי אבל כמה מהרצועות של הקרבות השונים במשחק הן מהממות וכיפיות לשמיעה. הדיבוב גם נהדר - אחלה עבודה של כל העוסקים במלאכה. המשחק גם נראה מקסים - אני יודע שמדובר במשחק עם מצלמה דו-ממדית, אבל המודלים של הדמויות שלנו והעולם הם תלת-ממדיים, מה שמאפשר סצנות סינמטיות נהדרות וכמה מחזות מרהיבים באמת. השימוש של המשחק בזוויות מצלמה בקרבות הבוסים, המתקפות המיוחדות וה-Parry Execution נראה לפעמים כאילו הוא נלקח מ-Dragon Ball FighterZ, כשכמויות ההייפ במשחק היו לפעמים ענקיות.
פה זה גם זמן טוב לדבר על הביצועים של המשחק. הגרסה שאני קיבלתי היא הגרסה ל-PC, ואני יכול לומר שבעוד שהיו לי באגים מסוימים על ה-Steam Deck (בכל זאת, זה דרך Ubisoft Connect, דרך Proton), הביצועים עליו היו מושלמים. גם על ה-ROG Ally עליו שיחקתי לרוב היו ביצועים נהדרים וכמובן שאין מה לדבר על ה-Lenovo Legion 7-16IAX7, שכאן אין באמת בעיות שיכולות להיות עם ה-3080Ti שלו. דווקא גרסת ה-Switch מפתיעה אותי עם 60FPS. אני לא יודע אם מדובר ב-60 חלק, אבל אם כן, זה מתכתב עם כל מה שכתבתי קודם: משחק בקצב מהיר, עם דגש על תנועה זורמת ממקום למקום, אתגרי פלטפורמה מעניינים, קומבט זורם וקצבי וקרבות בוסים מהממים. זה כיף לראות שגם 7 שנים לאחר השקתו, ה-Switch עדיין מצליח להישאר רלוונטי בזכות מפתחות כמו ב-Ubisoft Montpellier.
השורה התחתונה
זאת פתיחה בומבסטית של Ubisoft לשנת 2024. לא פחות. Prince of Persia: The Lost Crown ענה על כל הציפיות שלי ממנו ואז הוסיף עם קומבט פשוט מעולה, עיצוב מפה מעניין, יכולות נהדרות ומכניקות Metroidvania נפלאות, קרבות בוסים נהדרים, סיפור חמוד וכמה שיפורים לא פחות ממרחיקי לכת עבור ז׳אנר ה-Metroidvania כמו ה-Memory Shards שתורמים לאלמנט חקר המפה ועוזרים בהתמצאות במפה הזאת. אפילו כמות השעות שלו התגלתה כברכה כש-25 שעות היו זמן נהדר לסיום המשחק וקבלת כל היכולות.
אני יודע, אני יודע - ממש מעבר לפינה יש לנו את Skull and Bones של החברה, שאם לא יצליח להפתיע, כנראה יהיה מפלה עבורה, אבל לשנייה אחת, למשחק אחד, החבר׳ה שעבדו על Rayman Legends הצליחו שוב להראות לנו את הקסם הזה שהיה ל-Ubisoft. את היכולת ליצור משחק שמצד אחד מרגיש מלוטש וגדול, ומצד שני מצליח גם להתמקד במה שהופך משחק למשחק טוב באמת: כמה הוא כיף וכמה השחקן נהנה ממנו ומרגיש שהוא מצליח להתקדם בו. אני מאוד מקווה שזה מבשר טוב לבאות כי Prince of Persia: The Lost Crown היה פשוט ניצחון אמיתי עבור Ubisoft ועבור המותג שאני ורבים אחרים גדלנו עליו.
תגובות
1
12:45 15.01.2024 |
siegfried
סליחה על היותי אנטי ומיושן, אבל אני לא בטוח שדאבל- ג'אמפ ודאשינג מתאימים טוב לנסיך הפרסי. גם במשחקים הראשונים וגם במשחקים התלת מימדיים היה דגש על פלטפורמינג ריאליסטי יותר, פחות ארקיידי.
במילים אחרות: איפה הפארקור שמואל? הנסיך הפרסי בלי פארקור זה כמו פיצה בלי רוטב.
2
14:27 15.01.2024 |
שמואל מקונן - עורך ראשי (בדימוס)
זה משחק Metroidvania מהיר וככזה, הוא מקבל יכולות תזוזה נהדרות. אגב, אם אתה שואל איפה הפארקור, אז תשחק במשחק קצת ואתה תתחיל לראות את הפארקור במלוא הדרו :)
3
22:55 23.01.2024 |
Roy (אורח)
4
| פורסם ע"י