"המחיר" מציג בפנינו את הפרק האנושי ביותר עד כה העונה ומראה את סיפור המקור של אלי וג'ואל מאז הגעתם אל ג'קסון. הפרטים המלאים בפנים.
בפרק השישי של העונה נחשף סיפורו האישי והטרגי של ג'ואל במלוא היקפו. הטרגדיה שמלווה אותו ממותה של שרה ואיך היא השפיעה עליו ועל יחסיו עם אלי עם כל המורכבות שחווית האובדן האישי שלו יצרה. בעוד המשחק מציג את הסיפור כסיפור נקמה, אני זוכר שקראתי שאחד המפיקים עוד בתחילת העונה (מתנצל שלא מוצא את הציטוט) סיפר כי העונה השנייה עוסקת באבל ובהתמודדות איתו וזהו אינו סיפור נקמה ובאותה נקודת זמן זה היה נשמע תמוה, אך הפרק השישי מגיע ומראה מדוע הוא צדק.
דאדי ג'ואל
הדרך של הכותבים לספר את מערכת היחסים בין אלי וג'ואל עוברת דרך ימי ההולדת של אלי החל מגיל 15. מההגעה לג'קסון ג'ואל בעצם נכנס לתפקיד האב ואלי באופן לא מודע הופכת להיות תחליף לשרה במשרה מלאה. האופן בו ג'ואל מתכונן ליום ההולדת, משקיע ימי עבודה שלמים בתכנון והוצאה לפועל שלהם, אבל עוד לפני כן, הסדרה לוקחת אותנו 40 שנה אחורה אל ילדותם של ג'ואל וטומי. טומי מאז ומתמיד היה יותר סורר ובעל נטייה להסתבכות וג'ואל כאחיו הבכור לוקח עליו אחריות ושומר עליו. מי שמשחק את אביהם הוא טוני דלתון הלוא הוא "לאלו" הבלתי מתפשר מסמוך על סול (בכלל הליהוקים לפרק הזה הם היסטריים). המטרה של הפלאשבק הוא להשאיר אותנו עם משפט אחד - "אני מקווה שיום אחד תעשה זאת טוב יותר ממני". אותו משפט מגיע לאחר שג'ואל מתעמת עם אביו השוטר (עוד נחזור לזה) על כך שהוא מכה את טומי, ברגע של פתיחות אביו מביע צער על האופן בו הוא מגדל את שניהם ומספר על איך אביו שלו היה מכה אותו בצורה נחרצת יותר וכיצד המסורת עוברת מדור לדור, רק שהפעם גם ישנה חרטה עמוקה.
ג'ואל משקיע ימים שלמים בבניית הגיטרה לאלי והוא יוצא מגדרו להכין עבורה את הגיטרה המושלמת, בכלל ימי ההולדת הם ההזדמנות שלו להראות את אהבתו אל אלי ובאיזשהו מובן מהווים טריגר עבורו, הוא משתמש בכישוריו כמבריח כדי להשיג פריטים אקסקלוסיביים כמו ציפוי לעוגה והקלטות של שיגורי חלל. הפרק גם מציג איך אלי מצליחה לאורך השנים להסתיר את סימני הנשיכה ע"י צריבה של היד בעזרת סיר רותח. אאוץ'.
יום הולדת חגיגה נחמדת - עד שמגיע גיל ההתבגרות
לכבוד גיל 16 ג'ואל מחליט להתעלות על עצמו ומגשים לאלי חלום שהיא אפילו לא ידעה שניתן להגשמה. הסדרה לוקחת אותנו לשלב הפלאשבק מהמשחק ומשחזרת המון רגעים אייקונים ובאמת, חוץ מלהניח כובע על ראשם של כל הדינוזאורים במוזיאון הפרק משחזר הכל. גם במקרה זה ג'ואל צריך להסתודד עם סת' כדי להשיג את הקלטת ההמראה של אפולו 11 שהייתה הראשונה לנחות על הירח, אם זה לא מספיק מאתגר אז ג'ואל גם עשה סיור מקדים ודאג לשמן את מודל מערכת השמש בשביל אלי ומצליח בסיור אחד לסמן וי על כל תחביביה של אלי: דינוזאורים, חלל, מוזיקה ואפילו מתארגן על הקומיקס סטארלייט סאבאג'. האבא המושלם.
ואז מגיע גיל 17.... ג'ואל שוב מתרגש ומתכונן ליום ההולדת ונכנס לחדרה של אלי רק כדי למצוא אותה עם בחורה אחרת, סמים במאפרה, קעקוע על היד וכפיות טובה של בת עשרה, מזל טוב! אתה אבא לטינאייג'רית. בעוד בימי ההולדת ה-15 וה-16 אלי עוד הייתה יחסית טינאייג'רית רגועה ושלווה, ג'ואל יכל להיכנס לתפקיד האב ששימש לו כתחליף לאבהות לשרה, אבל החל מאותו הערב ג'ואל בתצוגת משחק מדהימה של פדרו פסקל, מצליח להביע כמעט בעזרת הבעות פנים בלבד את הדיסוננס בין זה שהוא חש כאביה של אלי אך יודע שהוא לא. הוא רוצה לכעוס עליה ולהעמיד אותה במקום אבל עם מודעות עצמית גבוהה הוא מצליח לא לחצות את הגבול, לראייה אלי לא אומרת לו "אתה לא אבא שלי" כמאמר הקלישאה. ברגע שהיא מגיבה שזה לא הבית שלו הוא לא עומד על רגליים אחוריות ומנסה להחזיר לה, הוא בולע את הרוק, מקשיב ומנסה למצוא את דרך הביניים כדי לצלוח את השיחה ולא בפעם הראשונה בפרק נמנע מעימות. חוסר האונים שלו משתקף מרגע זה ועד סוף הפרק וחושף את הפגיעות של ג'ואל ואת פוסט הטראומה שמלווה אותו מערב התפרצות המגיפה. מכאן הרבה דברים מתנפצים לנגד עיניו ופדרו פסקל מייצר תצוגת משחק עילאית בכל הבעה, תנועה וטונציה.
גם בהמשך אותו הערב שאלי מחליטה לעבור לגראז' הוא לא שובר את הכלים, קלישאות שחוקות של "את תתנהלי תחת החוקים שלי בבית הזה" ושלל משפטים נפוצים מהז'אנר לא מגיעים, להיפך, ג'ואל שנחקק בראשו מה שאמר לו אביו בשילוב עם ההזדמנות השנייה לאבהות שהוא חש שהוא קיבל שוב מוצא את הדרך הבריאה ובשיתוף עם אלי מחליט על איך וכיצד יתבצע המעבר.
טיול שנתי
אלי ממשיכה להתבגר, לפחות פנימית, הפרק הזה הוא כנראה הטיעון החזק ביותר של המלהקים בבחירה של בלה רמזי לתפקיד אלי, יש מעט שחקניות שיכולות לעבור קפיצות זמן שנתיות בין גיל 15 ל-19 ולעבור מסך ולהרגיש אמינות, לפחות מבחינה חיצונית (את שאר הביקורת על מה עשו לדמות של אלי אנחנו מקפידים לציין כאן בכל טור, אך לא הפעם). אלי מקבלת את האישור המיוחל לצאת לפטרול הראשון שלה לכבוד גיל 19 ומי אם לא ג'ואל יצא איתה כחונך. אלי שכבר חושדת תקופה שג'ואל משקר לגבי סולט לייק סיטי, מגיעה עם שאלות מוכנות מראש על מה קרה באותו הלילה ומחכה להזדמנות הנכונה לשאול אותן. הפטרול שאמור היה להיות שגרתי הופך למרחץ דמים בו אלי וג'ואל מוצאים שהשורד האחרון, לפחות לכמה שעות, הוא אותו יוג'ין המגולם ע"י ג'ו פנטוליאנו הבלתי נגמר. יוג'ין מבקש דבר אחד והוא להיפרד מאשתו ומכאן ועד סוף הפרק הפוסט טראומה של ג'ואל תיקח את ההגה עבורו. הבקשה של יוג'ין והיכולת להגשים אותה היא אחד הדברים שג'ואל לא זכה לו במותה של שרה, במילותיו האחרונות ליוג'ין הוא אומר לו ש"כשאוהבים מישהו, תמיד אפשר לראות את פניו", זה משהו שג'ואל חווה בכל יום ובכל רגע.
אלי באותו הזמן נופלת למניפולציה של ג'ואל והולכת להביא את הסוסים לאחר שג'ואל עשה טעות קשה והבטיח לה שהם חוזרים לג'קסון. היא מחזיקה בבטן את מה שבאמת קרה עד שג'ואל במופע גזלייטינג מפואר מורח את גייל וממציא סיפור גבורה על מותו של יוג'ין. אמירת אמת נוקבת היא מה שהוביל לפריצתה של בלה רמזי כשחקנית עוד במשחקי הכס והיא מקבלת הזדמנות נוספת להטיח אמת קשה ללא מורא בג'ואל. הוא בהלם שהיא מוכנה לשרוף אותו ככה והיא מזועזעת שהוא העיז לשקר לה באופן כה בוטה ומכאן היא בטוחה שהוא שיקר בנסיבות הגעתה לג'קסון, הרכבת נסעה. מי שבאמת מסכנה היא גייל שנתקעה בין השניים ובאותו הרגע חיבקה את "רוצח" בעלה. כל כעס שיש לה כלפי ג'ואל הוא מוצדק והצגת קטעי הפלאשבק ממחישה עד כמה תצוגת המשחק של כל הדמויות פשוט מעולה עוד מתחילת העונה, השחקנים מצליחים להביע את כל המטענים והדקויות הריגשיות.
9 חודשים קדימה
ג'ואל ואלי נמצאים בנתק מתמשך, היא גרה בגראז' והוא מרשה לעצמו לבקש מגייל טיפול פיסכולוגי. גייל עם אינטליגנציה רגשית גבוהה עוד מהפרק הראשון מראה לנו שהיא מבינה שכשאלי התפרצה על ג'ואל וחשפה את השקר שלו היא בעצם כעסה על שקר אחר שהוא סיפק ובאיזה קלות הוא מסוגל לייצר שקרים. בשלב זה של הפרק אנו צופים באירועי המסיבה מנקודת מבטו של ג'ואל. כזכור אביו של ג'ואל הוא שוטר שנהג להכות אותו ואת טומי, כשסת' השוטר לשעבר עולב בדינה ואלי אותה פוסט טראומה לא מטופלת גם מהיחסים עם אביו וגם מאובדן שרה שעליה הוא חש צורך עז להגן בדמותה של אלי מתפרץ ברגע אחד והוא מפיל את סת' לריצפה ללא כל אזהרה לעיני כל.
כאן הסדרה עושה עוד שינוי דרמטי והשיחה בין אלי לג'ואל במרפסת היא בעצם הסצנה האחרונה שאנו רואים במשחק השני ורק בשלב זה מגלים כי אלי ידעה על מעשיו של ג'ואל טרם מותו ולפני יציאתה למסע הנקמה. במהלך השיחה פדרו פסקל מצליח להראות את כל הסערות אותן דמותו של ג'ואל סוחבת עימו. הדיסוננס בין אלי לשרה, האובדן של שרה, ההלכאה העצמית על מעשיו, טראומת הילדות, הכל מתפרץ באותם הרגעים. וברגע של גילוי לב ומכאן גם שם הפרק, הוא אומר שעל אף איך שהכל התפתח הוא היה עושה את הכל שוב ומוכן לשלם את המחיר. אלי שבאמת אוהבת את ג'ואל אומרת לו את האמת הקשה ומסבירה את אימוץ סמל "העש", שהיא הייתה אמורה למות, החיים שלה היו צריכים להיות בעלי חשיבות מכרעת והיא הייתה צריכה לגאול את האנושות מהקורדיספס וכעת היא לא יודעת מה מטרת חייה. ביום למחרת הגיעה אבי...
אפקט הפרפר
אחד המסרים במובן הרחב של הפרק הוא כיצד טרגדיה פרטית של האדם הבודד מכריעה את גורל האנושות. ג'ואל הוא דמות סבוכה ומורכבת, הוא עמוס בטראומות בלתי פתורות ותמיד מנסה לעשות את הדבר הנכון. הוא לא טוב או רע, הוא פשוט עוד קורבן של המגיפה והוא הדמות הכי טרגית בסדרה. הוא איבד את משפחתו הגרעינית, אימץ בגיל 14 את אלי אך בכל רגע רואה בה את שרה על אף שיודע שאינה היא וכך חי את חייו, הוא נושא על גבו את המוטו אותו הנחיל לו אביו שעליו כהורה לעשות טוב יותר ממנו וזה צו שהוא חי לפיו אפילו שהוא מרגיש שהוא כבר נכשל בו כשאיבד את ביתו, כל מה שנותר לו זה תחליפים לחיים שהוא רצה ויחל לעצמו ובמקום להיזכר כגיבור שעשה את המעשה הנועז ביותר כדי להציל את האנושות הוא ברגע אחד של אובדן שליטה גזל כל סיכוי למציאת חיסון. זה מציג את הסצנה בה אבי וצוותה לכדו אותו בצורה ברורה יותר. הוא לא בכה, לא ביקש רחמים, כמעט ולא נאבק בחזרה. הוא רק חיכה ואף ביקש שזה ייגמר.
לסיכום
הפרק נע בין רחמים לכעס על ג'ואל ופדרו פסקל מציג את כלל הרבדים בצורה משכנעת ומצדיק מדוע משלמים לו את הכסף הגדול. האחרונים מבנינו שוב מציגה פרק שהוא טלויזיה משובחת בדומה לפרקים שלוש ופרק הקניון בעונה הקודמת אך חבל שהעונה השנייה לא אחידה ברמתה באופן דומה וישנם פרקים העשויים ברישול. הפרק גם מסביר מדוע זהו סיפור אבל ולא סיפור נקמה. חוסר היכולת והפצע הפתוח שפעור אצל ג'ואל, אלי ואבי כתוצאה מאובדן פתאומי בטרם עת של אדם קרוב הוא שמניע אותם לצאת למעגל נקמה שכרגע אין לו סוף ורק גובה קורבנות נוספים ומקירבם בהכרח אבלים נוספים. הפרק הבא שגם מסיים את העונה צפוי להיות ה-פרק ובו ישתלבו הרבה מדמויות שהכרנו במהלך העונה ונצפה כיצד הן מתכנסות לנקודת רתיחה או במילים אחרות - יום 3.
הפינה שבקטנה:
- הפתיח הישן של הסדרה חזר ובו ג'ואל מופיע שוב לכבוד הפרק.
- המשמעות של סמל ה"עש" הוא לא משהו שהיה קיים במשחקים, זהו פרט מעריצים שהכותבים בחרו לאמץ ושילבו אותה עבור האובססיה של אלי עם מוות לטובת הסדרה.
- הספר שגייל קוראת בבית הקפה הוא Earth Abides והוא ספר אמיתי שמתאר את התפרקות החברה האנושית כתוצאה ממגיפה, קצת בדומה לסדרה.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י