אוהבים לרכוש משחקים פיזית? ייתכן שה-Switch 2 יגרום לכם לשקול את העניין מחדש
השקתה של ה-Switch 2 עברה יחסית חלק ועם מספרי מכירות מרשימים עבור Nintendo, אבל מתחת לכל ההתרגשות מהקונסולה עצמה ומהעובדה שהיא מספקת קפיצת מדרגה מרשימה מאוד ביחס לדור היוצא שלה, עדיין יש לנו כמה בעיות מרכזיות - הראשונה היא החוסר המשווע במשחקים חדשים לקונסולה - משהו שלאט לאט מתקן את עצמו עם החודשים הבאים שצפויים להיות עמוסים בהשקות גדולות ומרגשות מצד החברה, והשנייה ואולי הכי גדולה ומצערת - Game Key Card, פורמט הפצת המשחקים החדש של החברה שככל הנראה עושה הרבה יותר נזק מתועלת, בעיקר עבור מפתחות צד שלישי והשחקנים עצמם. אז על מה כל המהומה והאם יש ל-Nintendo יכולת לתקן את הנזק שכבר נעשה?
מילון מושגים
נתחיל עם הגדרה - מהו למעשה Game Key Card ולמה כמעט כל בנאדם שני שנשאל אותו מה דעתו עליו יגיד שזו אחת ההחלטות הכי גרועות ש-Nintendo יכלה לקבל על עצמה? ובכן, Game Key Card הוא פורמט הפצה פיזי חדש למשחקי Nintendo Switch 2 (חשוב שלא להתבלבל בינו לבין Virtual Game Card שהיא למעשה הפצה דיגיטלית מלאה כמו שהיינו רגילים בעבר פשוט עם שם שמסבך את הכל), בו המשחק מגיע בתצורה פיזית הכוללת מחסנית אותה נוכל להכניס לקונסולה שלנו, אבל מעבר לזה אין עליה שום מידע מהותי מהמשחק עצמו - בשביל לשחק במשחק באופן תקין נצטרך להתחבר לרשת ולהוריד את תוכן המשחק מהשרתים של Nintendo, כשהמחסנית עצמה משמשת כ״מפתח״ פיזי שאומר לקונסולה שהמשחק אכן נרכש על-ידי המשתמש ושיש לו אישור להוריד את הקבצים הנדרשים להפעלתו. בהשוואה ישירה לדיסקים ב-PlayStation 5 למשל, שם ישנם מקרים בהם תידרש הורדה של קבצי משחק מסוימים אחרי שנכניס את הדיסק לקונסולה בפעם הראשונה, אבל ברוב המוחלט של המקרים נתח משמעותי מקבצי המשחק אם לא כולו נמצא על הדיסק באופן פיזי, מה ש-Game Key Card כאמור לא עושה. ראוי לציין שבמקרה של ה-PlayStation 5 המשחק עדיין מועתק לקונסולה מהדיסק ותופס מקום בנפח האחסון שלה בשביל לספק זמני טעינה מהירים יותר וביצועים טובים יותר (ה-SSD של הקונסולה מהיר פי כמה מיכולות העברת המידע של הדיסק), אלמנט קריטי מאוד בזמן משחק.
שיטת ההפצה הזו מצטרפת לשיטת הפצה נוספת שצברה תאוצה בשנים האחרונות שנקראת Code In Box או Digital Code Only - במקרה הנ״ל מדובר פשוטו כמשמעו בקופסת משחק פיזית שבתוכה יש קוד הפעלה למשחק עצמו, כשההפעלה שלו נעשית באמצעות חנות התוכן הדיגיטלית של כל חברה, במקרה של Nintendo מדובר על ה-eShop. שיטה זו היא כאמור דיגיטלית לחלוטין, מה שאומר שמעבר לקופסא עצמה אין באמת ערך פיזי למשחק היות והוא מקושר ישירות לחשבון שלכם עם הפעלתו ואין לכם יכולת לשנע את המשחק למישהו אחר (החלפה/מכירה כיד שנייה וכו׳), כשהקופסה עצמה לא כולל בתוכה מחסנית משחק פיזית. לצד אלה יש כמובן את שיטות ההפצה המוכרות שאנחנו כבר מכירים לאורך המון שנים - בהם תצורת הפצה פיזית מלאה בה כל הנתונים של המשחק או חלק ניכר מהם מאוחסנים על גבי הדיסק/המחסנית, ושיטת הפצה דיגיטלית לחלוטין בה ניתן להשתמש על-ידי כניסה לחנויות התוכן הדיגיטליות של כל פלטפורמה.
הבעיה
אז מהי למעשה הבעיה כאן ולמה כל-כך הרבה אנשים מתעצבנים על Game Key Card? נתחיל עם המובן מאליו - המשחק הפיזי שלכם לא באמת פיזי. אז נכון, אמנם יש לכם את המשחק בתצורה פיזית ביד וכמחסנית שאפשר להכניס ולהוציא מקונסולה בדיוק כמו שאתם מכניסים כל מחסנית משחק אחרת לקונסולה או דיסק ל-PlayStation 5 שלכם, אבל בפועל מדובר כאן בפורמט שבנוי על הדרישה להתחבר לרשת על-מנת שתוכלו להוריד ולשחק במשחק באופן תקין, כך שלמעשה אין כאן שום אלמנט פיזי אמיתי. בסופו של דבר אתם קונים משחק פיזית בחנות רק כדי לשחק בו באופן דיגיטלי רגע לאחר מכן, מה שגם גורם זה שתהיו תלויים בחיבור שלכם לרשת באותו רגע, שלא לדבר על העובדה שהמשחק לוקח מקום באחסון של הקונסולה שלכם, דבר שמשחק שמופץ באופן פיזי מלא כמעט ולא עושה למעט מגה-בייטים בודדים שלרוב מנוצלים לטובת גיבוי לשמירות שלכם במשחק. חשוב גם לציין שאתם לא צריכים להיות מחוברים לרשת בכל רגע נתון בשביל לשחק במשחק, אבל כן תצטרכו את החיבור הזה לרשת בשביל להוריד אותו לקונסולה שלכם בפעם הראשונה, משמע יש דרישה לחיבור אינטרנט פעיל ויציב בשביל שתוכלו לקבל גישה למשחק שלכם רגע אחרי שקניתם אותו פיזית בחנות. אבל למה זה בכלל קרה? למה Nintendo החליטה לצאת לדרך עם הפורמט הזה ולגרום להמון מפתחות צד שלישי להשתמש בו?
לפני שנצלול לעומקן של הבעיות, חשוב להדגיש, להבהיר ואפילו לשבח לטובה את העובדה ש-Nintendo שדרגה משמעותית על היכולות של מחסניות המשחק שלה עם הדור החדש של ה-Switch, מה שגרם לכך שמעבר לעובדה שהן כעט כוללות נפח אחסון גדול יותר של 64 גיגה-בייט (בהשוואה ל-32 גיגה-בייט בדור הקודם), המחסנית עצמה מסוגלת לטעון את המשחק לקונסולה מהר יותר בהשוואה לדור הקודם של המחסניות של ה-Switch, אם כי בהשוואה לטעינה אל מול כרטיס זיכרון בתקן Express או האחסון המובנה של ה-Switch 2 עדיין מדובר בפיתרון איטי יותר.
לפי הדיווחים הנוכחיים ברשת (שלא אומתו רשמית על-ידי Nintendo), העלות של מחסנית Switch 2 אחת עומד על כ-15 דולר - מחיר גבוה מאוד ביחס לשיטות הפצה פיזיות אחרות כגון דיסקים שעולים דולרים בודדים. באותה נשימה ראוי לציין שהמחיר של המחסניות היה יקר גם בדור הקודם שלהן מתוקף העובדה שהפצה על מחסניות משחק היא דבר יקר באופן כללי, אבל אז הוצעו למפתחים אפשרויות רכישה של מחסניות בנפחים משתנים של בין 1 ל-32 גיגה-בייט של אחסון מובנה על כל מחסנית, מה שכמובן תרם והביא לעלויות פיתוח וייצור נמוכות יותר עבור מפתחות שלא היו צריכות לרכוש את המחסניות בגודל היקר ביותר - עם ה-Switch 2 נכון לרגע זה ניתן לרכוש מחסניות משחק בגודל אחד בלבד והוא 64 גיגה-בייט. המחיר של מחסנית מסוג Game Key Card לא ידוע באמת נכון לרגע זה, אך ניתן לשער שהוא זול ככל הנראה באופן ניכר ביחס למחסניות משחק רגילות עקב העובדה שהוא לא עושה שימוש בנפח אחסון גדול.
התוצאה היא שמפתחות צד שלישי, גדולות וקטנות כאחד, נדרשות לעשות חישוב קריטי ומהותי של השקעה מול רווח פוטנציאלי מול הסיכוי הסביר שהמשחק שלהן יזכה לרווחים טובים על הפלטפורמה של Nintendo, ובעוד שיש מפתחות שמסוגלות לעמוד בהוצאות הגבוהות, ישנן מפתחות רבות שאמנם מבינות את הערך של הפצה פיזית ואת העובדה ששחקנים רבים עדיין מעדיפים את תצורת ההפצה הזו מצד אחד, אבל מצד שני הן גם מבינות שאם הן יחליטו לרכוש מחסניות משחק בעלות המטורפת של 15 דולר למחסנית הם ברמת העיקרון גוזרות על עצמן השקעה מטורפת בעבור הפצה פיזית שלאו דווקא תכסה את עצמה. משחק שמתומחר ב-40 דולר למשל יניב רווח של 25 דולר לאחר ניכוי העלויות של המחסנית, רווח שצפוי להצטמצם אפילו יותר כשייכנסו לתחשיב הזה עלויות פיתוח נוספות. התוצאה - אימוץ כמעט מידיי של Game Key Card בקרב מפתחות צד שלישי באותו זמן שישנה סלידה מובהקת מרכישה פיזית של המשחקים האלה על-ידי הקהל כל עוד הם משחקי Game Key Card, ומתוך כך פגיעה ישירה במכירות.
המספרים כמובן מדברים בעד עצמם כשדיווחים שונים ברשת מהשבועות האחרונים טוענים שמפתחות צד שלישי ששיווקו את המשחקים שלהן באמצעות פורמט ה-Game Key Card הופתעו לרעה מחוסר ההיענות של הקהל וממספרי מכירות נמוכים מהצפוי, זאת בזמן שמשחקי צד שלישי כגון Cyberpunk 2077 שהופצו על-גבי מחסניות משחק בעלות נפח של 64 גיגה-בייט כן זכו למספרי מכירות טובים (CDPR אפילו ציינה שעבורה מדובר במספרים מפתיעים מאוד לטובה). במקרה של Cyberpunk 2077 אגב השימוש במחסנית בעלת נפח משחק של 64 גיגה-בייט מאוד הגיוני היות ומדובר במשחק ענק עם המון מידע ופרטים, אבל עבור מפתחת משחקים קטנה שהמשחק שלה שוקל פחות מ-10 גיגה-בייט למשל? Game Key Card הוא הפיתרון היחידי שעומד לפניה בהנחה והיא מנסה לצמצם עלויות ולמקסם רווחים, מה שבגדול הופך את כל העניין של Game Key Card לחובה לא רצונית עבור מפתחות קטנות שמבינות את רצון הקהל ואת הערך הטמון בהפצה פיזית מלאה שכעת עשויות לעמוד אל מול תגובה מאוד חריפה ושלילית מצד הקהל מחוסר ברירה.
בעיה נוספת שעולה מכל הדבר הזה היא ״שאלת היום שאחרי״ - אנחנו עדים בשנים האחרונות לתופעת דיגיטציה מאוד אגרסיבית של שוק המשחקים המודרני, וככל שעובר הזמן יותר ויותר חברות ומפתחות משחקים מחליטות להתקדם עם הפרויקטים שלהם בהפצה דיגיטלית, מה שמעלה את השאלה מה יהיה עתידו וערכו של ה-Game Key Card ביום שהגישה לאותה הפצה דיגיטלית אולי (בדגש על אולי) תיחסם? ברכישה דיגיטלית מלאה אנחנו כמובן מודעים לאפשרות המאוד לא סבירה הזו שהמשחק שלכם פתאום ייחסם לשימוש באופן מלא - Nintendo למשל כבר הספיקה לסגור את השרתים של חנויות התוכן של ה-3DS וה-Wii U, אבל היא כן מאפשרת ללקוחות להוריד את המשחקים שלכם מחדש במידה והם מעוניינים בכך, כך שהגישה למשחק שנקנה באופן דיגיטלי לא באמת נחסמת, היא פשוט הפכה למסובכת יותר.
אבל במקרה של Game Key Card? כאן המצב קצת אחרת היות ובסופו של דבר יש לנו מוצר פיזי שנדרש על-מנת להפעיל את המשחק ולאשר את הבעלות שלנו עליו, אז מדוע כאן הגישה גם נחסמת? מדוע רכישה פיזית של מוצר שאנחנו יכולים לאחוז ביד עשויה ביום בהיר אחד להפוך ללא רלוונטית? הדבר גם מעלה שאלות רבות על הערך של מחסניות Game Key Card בכל הקשור למכירות יד-שנייה והחלפות - אם בסופו של דבר ייתכן תרחיש בו הגישה למשחק מסוים שזמין אצל השחקן באופן פיזי תיחסם, מה זה אומר על הערך שלו במקרה ואותו שחקן רוצה למכור/להשאיל/להעביר את המשחק הלאה לידיים חדשות? קשה לקבל תשובה חד-משמעית על העניין הזה, אבל רוב הקהל כבר הספיק לקבוע שמשחקים שמשווקים בפורמט Game Key Card הם לא באמת משחקים פיזיים, ומתוך כך הערך שלהם בעיניי אותם שחקנים ואספני משחקים נמדד בהתאם.
הפיתרון
כל זה מביא אותנו לעתיד הקרוב ולמה ש-Nintendo תהיה חייבת לעשות אם היא רוצה לצאת מכל הבוץ הזה, והדבר הראשון שהיא צריכה לעשות הוא כמובן לספק אפשרויות רכישה של מחסניות משחק בעלות נפח מובנה קטן יותר מ-64 גיגה-בייט - רק בצורה הזו היא תוכל לאפשר למפתחות צד שלישי לאמץ את הפלטפורמה שלה באמת, בטח ובטח אחרי שהיא עבדה כל-כך קשה בדור הקודם של ה-Switch על-מנת לזכות מחדש באהדת תעשיית הפיתוח אחרי הכישלון הקולוסאלי של ה-Wii U. אי אספקה של מחסניות משחק בנפחים משתנים היא צעד ברור לכיוון כישלון אפשרי בהמשך הדרך.
הדבר השני והלא פחות חשוב שהיא תהיה חייבת לעשות זה להמשיך ולשווק את המשחקים של המותגים הביתיים שלה (Mario, Donkey Kong, Metroid ויתר המותגים החזקים של החברה) באמצעות מחסניות משחק בעלות נפח מובנה מספק ולא חלילה כ-Game Key Card - משחקים כמו Donkey Kong Bananza ו-Mario Kart World משווקים על מחסניות שכוללות את כל נתוני המשחק עליהן גם כשהם בפועל לא שוקלים 64 גיגה-בייט - זה למען האמת אפילו לא מתקרב לזה, Mario Kart World שוקל 21.9 גיגה-בייט, ו-Donkey Kong Bananza שוקל 8.5 גיגה-בייט, מה שאומר שגם Nintendo בעצמה מבינה את הערך שעומד מאחורי שיווק של משחק באופן שלא תלוי כלל בחיבור לרשת נוסח Game Key Card.
אז אם Nintendo עושה את זה עבור עצמה גם כשבפועל אין שום הצדקה מהותית לשימוש במחסנית של 64 גיגה-בייט עם המשחקים שלה (וזו גם ככל הנראה אחת הסיבות ללמה המשחקים שלה עולים 70-80 דולר), אין שום סיבה שהיא לא תעשה את המאמצים לעשות את זה עבור המפתחות שרוצות לקדם את המשחקים שלהן בפלטפורמה בכך שהיא תספק להם אפשרויות הפצה פיזיות זולות יותר. הדבר הזה יעזור גם לה באופן ישיר אלא אם היא כבר החליטה שהמחיר הגבוה שהיא דורשת לגיטימי גם כשהקהל מאוד מצר על כך, מה שעשוי להפוך לאסון של ממש עבור החברה במקרה שלא נקבל כאן שינוי מהותי לעניין.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י