בואו לקרוא את הביקורת שלנו על העונה ה-3 והמצויינת של Foundation, סדרת המד"ב הטובה ביותר כיום.
גישה מוקדמת לסדרה ניתנה לנו ע"י Apple, תודה רבה!
בשלב מוקדם זה אגיד בזהירות הנדרשת, כי Foundation היא כיום הסדרה הטובה ביותר בטלויזיה עם הסיפור העמוק והסוחף ביותר ברגע שמוכנים להתמסר אליה. העונה השלישית ממשיכה לפתח ולהשלים את המסע של דמרזל שזוכה לכתיבה הטובה ביותר שאני מכיר לדמות כלשהי בשנים האחרונות. היא כוללת נבל (הפרד) עוצמתי ובלתי צפוי עם רקע טראומתי, מכיוון והקיסר מחולק לשלוש לא ארחיב אך כל אחד מהם זוכה לקו עלילה מותח (ואחד מהם זורח מעל כולם). הארי סלדון שפחות מעורב בחלקים ארוכים של העונה עודנו פורט על מיתרי הפסיכו-היסטוריה כשגאל דורניק נלחמת בכל כוחה ותיחכומה כדי להוציא את התכנית להצלת האנושות לפועל.
כל זה קורה בקצב בו מתרחש אירוע דרמטי שלרוב מקבלים בסוף עונה כמעט בכל פרק. מקרבות חלל, השמדת כוכבים וציוויליזציות, מותחני ריגול סטייל ״אנדור״, טוויסטים מטורפים ופוליטיקה בסגנון משחקי הכס. העונה השלישית מתנהלת בקצב אדיר ולא חוסכת באפקטים ובעומק הסיפורי. עד כאן ההקדמה לאילו שטרם צפו (אתם אמיתיים?!). מכאן והלאה ספויילרים(!!!) לעונה 3 ולעונות קודמות.
נקודת הפתיחה
את העונה השנייה סיימנו כאשר הארי וגאל דורניק נכנסים לתרדמת במטרה להכשיר בתורות את המוסד השני המורכב מטלפתיים, בעוד המוסד הראשון מושמד ושורדיו נאספים ע״י הארי סלדון ״החליפי״. במהלך הפרק הראשון מתואר לנו בזריזות כיצד התקדם המוסד השני בעוד המוסד הראשון מצליח להשתלט על כרבע מהשליטה האימפריאלית. בנקודת הפתיחה לאירועי ״הפרד״ האימפריה נמצאת בחוסר הנהגה משווע. דון עודנו צעיר וחסר ניסיון, דיי פרש לחיי נהנתנות וסלידה מהשושלת הגנטית ודאסק מיועד להתאדות ומנסה ליצור לעצמו רלוונטיות שתאריך את חייו בעוד כמה ימים וערעורי המוות מנחים אותו. במקביל "המוסד" הראשון נמצא תחת הנהגה אופורטוניסטית-פופוליסטית ואת המוסד השני המורכב מטלפתיים מנהיגה גאל בצללים.
לתוך הריק המנהיגותי הזה צונח ״הפרד״ עליו שמענו מהחיזיון הנבואי של גאל לאורך העונה השנייה, את הפרד מגלם פילו אסבאק המוכר לכם בתור "נחש הים" הלוא הוא יורון ג'ייג'וי ממשחקי הכס. פעם נבל מטורף, תמיד נבל מטורף. וכבר בתחילת העונה משתלט באמצעות כוחו המנטלי ונאמניו על קלגן שהוא כוכב תענוגות שלא בשליטה ישירה של האימפריה או המוסד אך בעל מעמד גבוה בגלקסיה. מכאן תתחיל שרשרת אירועים שתצית מלחמה גלקטית. מכיוון וכמות האירועים היא באמת אדירה, אתמקד בכמה נושאים שהופכים את ״המוסד״ לסדרה הטובה שניתן לצפות בה כיום.
עולם הסדרה
"המוסד" מנסה לעשות משהו שרבים נכשלו בו בעבר ומספרת סיפור שנמשך מאות שנים (מעל 300 שנים עברו מתחילת עונה 1) ומנסה לעשות זאת באופן קוהרנטי, כל זאת בזמן שהיקום הסיפורי מורכב מעשרות אלפי שנים מוקדמות שמקבלות התייחסות לא מבוטלת. היריעה של יקום הסדרה היא אדירה, היא מורכבת ממעצמות בין-כוכביות שונות, מיני אדם בהם אנדרואידים, אנשי חלל, טלפתיים, מהונדסים גנטית ורובוטית אחת בשם דמרזל (עוד נחזור אליה בהרחבה). לתוך כל זה היא יוצקת היגיון מדעי סביר ומספק עבור מסע בחלל, הקפאת אדם, שכפול אדם, "פסיכו-היסטוריה", שליטה בזיכרון, טכנולוגיות רפואיות וטכנולוגיה בכלל ומשתמשת בתיאוריות פיזיקליות מתקדמות כדי להעניק היגיון ליקום הסדרה.
בעונה השלישית כל הכאוס הזה מותך אל תוך עצמו כך שכל המעורבים מתחכחכים זה בזה באופן תדיר, האימפריה-הפרד, הפרד-המוסד הראשון, המוסד הראשון-המוסד השני, המוסד השני-דמרזל, המוסד השני-דון, האימפריה-נתיניה וכמעט כל קומבינציה שאפשר לחשוב עליה וכל זה ללא חורים דרמטיים בעלילה. אין הרבה סדרות שניסו ליצור עולם עלילתי כל כך רחב ושרדו ואף השתפרו מעונה לעונה בדומה ל-Foundation והעונה השלישית מזניקה את כל הדמויות וקווי העלילה אחד בשני בקצב גבוה שנשאר נאמן לעונות הקודמות ולסיפור הרחב.
אחד הדברים שהכי הרשימו אותי ב-Foundation בשלושת עונותיה היא הנכונות לייצר משמעות ולהעביר מסר. היא נוגעת בטבע האדם, משמעות החיים, על הקיום ומשמעות הפרט ביקום אינסופי במהלך זמן חיים מזערי. הסדרה עוסקת בעלייתן ונפילתן של ציויליזציות, יחסים בין כוכבים ויחסים בין אדם למכונה, מה ההשלכות של קיבעון מחשבתי ביקום משתנה. בנכונות של אדם להקריב עבור מטרה נעלה וכיצד נרקיסיסטיות הופכת לשיגעון גדלות שמייצר אסונות תמורת שרידות הפרט.
Foundation לעולם לא מחמיצה הזדמנות לספק מסר עמוק גם אם לעיתים מלא בפאתוס ובכל עונה הקפידה לעשות זאת על אחת כמה וכמה בפרקי הסיום וכך גם בעונה זו עם פרק סיום מלא בטוויסטים ואף קורע לב. היא מנסה לתאר כיצד יראו החיים בתודעה של נצח, מה המחיר של הקפאה בזמן והפשרה ממנו לאחר מאות שנים, מה משמעות החברות ומערכות יחסים שמותנות מראש בזמן מוגבל של כמה ימים או חודשים. גאל למשל היא דמות שמפתחת תודעה של נצח בה היא לא יכולה להיקשר יתר על המידה לאנשים אותם היא פוגשת בדרך מכיוון והפרידה מהם ודאית והיא כבר יודעת שעלולה להיות קורעת לב כמו עם רייץ' אך עדיין המוטיבציה שלה להמשיך ולהבטיח את עתיד האנושות מגיעה מזיכרונותיה עם הוריה, הארי, סאלבור ואותן דמויות שמאות שנים אחורה השפיעו עליה לנוע קדימה.
האחת והיחידה - דמרזל
הרבה סדרות וסרטים עסקו בעבר בתודעה מלאכותית, ווסטוורלד למשל עשתה זאת מצויין, בטח ב-2 העונות הראשונות, עם המסע של דולורס אל עבר התודעה עם המשפט האלמותי "Have you ever questioned the nature of your reality" ובכך הובילה את דמויותיה ממצב לא מודע אל עבר התודעה דרך השימוש ב"מבוך", אך שם בערך נעצרה והתחילה ללכת לאיבוד. Foundation עושה משהו אחר, היא מציגה את דמרזל כרובוטית אינטיליגנטית שחיה ומשרתת את האנושות מזה עשרות אלפי שנים ובכל פעם נותנת לנו הצצה על כיצד מתפקדת תודעה ניצחית, כזאת שזוכרת הכל לרמת הפרט הקטן ביותר. כשבני אדם נזכרים באירועים מסויימים הם מופיעים בעיני רוחנו כתמונות מטושטשות, השיחה של הנוכחים לא זכורה מילה במילה ובגדול יש לנו התרשמות כללית מהאירוע אותו אנו משחזרים במוחנו. זיכרון ממוחשב פועל אחרת, הוא "זוכר" את האירוע אחד לאחד כפי שהיה, כשאנו פותחים תמונה בטלפון היא תמיד תופיע אותו הדבר, כנ"ל כשנפעיל שירים, "הזיכרון" במקרה הזה הוא אבסולטי וכזה הוא של דמרזל, למעט אירועים בהם בחרו לבצע לה עריכות זיכרון.
דמרזל זוכרת את כל תפקידיה, היא זוכרת אלפי שנים של פירוק במרתף והיא זוכרת לפרטים את השמדת הרובוטים. מכיוון והיא רובוטית היא גם ניתנת לתכנות, ומכאן בעונה השלישית בעקבות הענקת "הזוהר העיקרי" ע"י הארי החליפי בסוף עונה 2 היא נתקלת שוב ושוב בסתירות/חצאי סתירות מול התכנות שלה שמחייב אותה לשמר את השושלת הגנטית בעוד הזוהר העיקרי מצביע על השמדת האנושות שמשמעותה גם היא נפילת האימפריה. הארי החליפי בעצם מכניס אותה לפרדוקס שבפרשנות מסויימת אמור לשחרר אותה מהשבי התכנותי בו היא נמצאת. העונה הנוכחית נוגעת בנושא זה ישירות. בהתחשב בכל זיכרונות העבר, כל מעשי הזוועה שנאלצה לעשות מצד אחד וכל האהבה שהעניקה לאימפריה שבה גידלה, טיפחה וחינכה עשרות רבות של קליאונים שלאורך השנים כל אחד מהם יצא קצת אחר כתוצאה מהזיהום הגנטי, האם משהו מזה יכול לשנות את "דעתה" ואת הקוד שלה. האם היא יכולה לגלות אהבה, כזאת שתשאיר או נאמנה או שהחופש לפעול כראות עיניה הוא זה שינחה אותה.
כאן מתערב עוד אלמנט תיאורטי מתחום האינטיליגנציה המלאכותית והוא שהרובוטים בסדרה נועדו לפועל ביחד כקהילה, למה זה בכלל חשוב? לכאורה זה פרט שנראה כשולי אך מבחינה תפקודית במצבי קיצון הקהילה היא זו שמאפשרת לדמרזל ודומיה לנהל שיח ושיתוף בו ניתן לפרק פרדוקסים ולהגיע לדרך פעולה ומכיוון ודמרזל היא שורדת אחרונה ממינה אין לה כזאת. בפרקים האחרונים לעונה דווקא הדמויות האנושיות יותר והאנושיות פחות מגלים את ההבנה שדרך שיח עובדתי והסתברותי ניתן להשפיע על דמרזל לפעול באופן מסויים. וזו דוגמה קטנה אך משמעותית לגדולתה של Foundation, לאורך העונות הסדרה דיברה בהזדמנויות שונות על הפן הקהילתי של הרובוטים וכמעט תמיד זה היה נראה כדרך אגב, איזשהו פילר כדי להכניס נפח לדיאלוגים אבל זאת לא Foundation, המוסד היא סדרה שמבשלת את רעיונותיה לאט ובהדרגה עד שהיא מחליטה שהגיעה העת לחשוף את המשמעות הגדולה ואת ההשפעה העצומה שלה על העלילה. פרק הסיום של עונה 3 הוא כזה שבבת אחת מנחית תובנות ומחבר הקשרים שלאו דווקא נראו לנו מעניינים במיוחד במבט ראשון, וכשחושבים על גילגוליה של דמרזל, על ההתפתחות העלילתית שלה ועל כמה החשיבות שלה מכרעת לעתיד האנושות המוסד מתגלה במלוא תפארתה. דמרזל היא דמות כל כך עמוקה מכיוון והיא נוגעת באלמנטים הכי בסיסיים של תפקודה בצורה שאין שניה לה ובמקרה שלנו אין דמות שמכירה את הטבע האנושי לאורך עשרות אלפי שנים טוב ממנה.
מה פחות עובד
בגדול מה שמונע מהסדרה לקבל ציון 10 על עונה זו הוא קו העלילה של דיי. לי פייס מציג גירסה של דיי שטרם נתקלנו בה. פילוסופית יותר, ביקורתית יותר ובעלת פתיחות ריגשית שלא אופיינית לקליאונים וכל זאת בעקבות המשך הזיהום הגנטי ולי פייס פשוט מדהים בתור דיי החדש, הוא מפגין עומק ריגשי מרשים, נושא נאומים חוצבי להבות ובאמת שמייצר תצוגת משחק אדירה וגם המסר הכללי מקו העלילה של מיקוג'ן הוא מצויין ומקדם את הסדרה ואת פיתוחה של דמרזל, אממה, כל הסיפור של כת הסוגדים לרובוטים יוצא קצת מקושקש ולא אמין, בין אם זה השליט חסר הכריזמה והיכולת שלא ברור למה מישהו מקשיב לו ודרך הנפילה של איזה 150 מ' לתוך שלולית רדודה שממנה דיי יוצא ללא פגע. במהלך קו העלילה יש התעלויות כמו סצנת הסימום והנאום הדרמטי מול ההיכל בו הוא שורק לראש הרובוטי אך בהסתכלות רחבה הוא פחות אמין מקווי עלילה אחרים וחבל. לי פייס באמת ענק. וגם חתיך רצח.
השורה התחתונה
העונה השלישית של Foundation היא ללא ספק האינטנסיבית והטובה מבין השלוש, בעוד עונות אחת ושתיים בנו את היקום הסיפורי ואת הבסיס העלילתי לדמויות בקצב הדרגתי, העונה השלישית מגיעה ומשלבת את כולן אחת בשנייה בקצב מסחרר עם ערכי הפקה גבוהים ולא חוסכת באפקטים וב-CGI, כך שמתקבלת עבורינו הצופים עונת מופת. מעטות הסדרות שמצליחות להשתפר מעונה לעונה והמוסד היא סדרה כזאת והיא תיגמול באופן רחב למי שיעמיק בעולמה ויתמסר אליה. ברמת ההמלצה הסדרה מקבלת 10/10 קל.
ופרט קטן לסיום: הפתיח של העונה השלישית השתנה ובעקבות הענקת הזוהר העיקרי לדמרזל בעונה הקודמת וכעת 2 ידיים אוחזות בזוהר העיקרי, אחת מלמעלה ואחת מטה ובמספר פרקים עוד אלמנטים בפתיח משתנים בהתאם לאירועים מפרק לפרק כך שגם באלמנט הזה המוסד עושה HBO ומציגה סטנדרט גבוה.
תגובות
1
15:18 14.09.2025 |
אני (אורח)
לא מסוגל לצפות. לקחו את המוסד של אסימוב ופשוט רצחו אותו.
2
22:59 14.09.2025 |
דור קציר - כתב תוכן
ביקורת מעולה כמו תמיד טל. תודה רבה!
3
23:22 15.09.2025 |
גיא (אורח)
לא חובב ספרים כרגע אז אני מעריך את אסימוב שכתב עלילה כזו בשנות ה 50 שאפו לו , ולסדרה אולי היא סוטה מהספר וזה בסדר להתאכזב כמי שקורא את הספר ורואה את כל התמונה פרט לפרט , ואני שרואה את הסדרה ואאלה עונה שלישית העיפה לי את הצורה זה כמו מלחמת הכוכבים רק עם עלילה גאונית אבל על סטרואידים . בקיצור אחלה אחלה סדרה .
4
| פורסם ע"י