סצנות פעולה סוחפות ומגוונות, בימוי פנטסטי ופעלולים יוצאי-דופן: "ג'ון וויק 2" הוא מופע של אקשן וירטואוזי, שמוכיח כי קיאנו ריבס הוא מכוכבי הז'אנר הגדולים בזמננו.
אפשר להגיד שהמטרה הגדולה ביותר של הקולנוע - באשר הוא קולנוע - היא להיות מבדר. כלומר, לעורר בקרב הקהל תחושות של הנאה ועונג בזמן הצפייה בו. סרטים שונים יפעלו בדרכים שונות כדי להגשים את התכלית הזו: יהיו כאלו שיפנו לאינטלקט, אחרים ישתמשו בפן הרגשי וינסו לסחוט אותו עד תום. סרטים מסוימים יבליטו נופים ומרחבים שמתפרשים לכל עבר ומן הצד השני יצירות מצומצמות יותר עשויות להתמקד רק במקום אחד קטן ולברוא עולם שלם ממנו.
ואז יש את "ג'ון וויק" – ואיתו הסיפור כבר שונה לגמרי. הוא כבר כאן כדי לספק באמצעות אקשן חסר-גבולות. בשנת 2014 – עם תקציב פצפון במונחים הוליוודים של 20 מליון דולר בלבד – הגיע הסרט הראשון, במה שלימים יהפוך לפרנצ'ייז חדש, מקורי ומופלא. זכיון שיוכר בעולם כולו. כל אישה, איש וטף (בעצם טף אולי לא) על פני הכדור, יכירו את המתנקש הבלתי ניתן לעצירה, שהפך למיתוס, לאגדה של ממש – ג'ון וויק. נשים חושקות בו, גברים רוצות להיות כמוהו, ילדים שהתבגרו והפכו לקשישים יספרו איך גדלו עליו. כלבים ירצו בעלים כמוהו, חתולים לא יבינו על מה המהומה. אוקיי, בסדר, בעצם אנחנו עוד לא שם.
לפני קרוב לשנתיים וחצי, אז יצא הסרט הראשון, הוא הגיע להישג אחד גדול שאי-אפשר לקחת ממנו: ברא מותג מאפס. ברא דמויות ועולם מאפס. התחיל למעשה הכל מאפס. כדי להבין מדוע הדבר אכן נדיר בתקופתנו, תחשבו לרגע כמה מהסרטים ההוליוודים שיצאו השנה הם באמת מקוריים. כלומר, לא מבוססים על איזשהו תוכן קודם. בתקופה בה הוליווד מלאה בעיקר ברימקיים, ריבוטים, סרטי גיבורי-על, סיקוולים לסרטי גיבורי-על, עיבודים קולנועיים למשחקי מחשב או לספרים (אפילו "המפגש" המופתי נופל למשבצת הזו) – לראות סיפור אותנטי שנוצר יש מאין זה לא דבר של מה בכך.
"ג'ון וויק" הראשון עשה זאת – וגם אם אחרי אמצע הסרט סצנות האקשן המצוינות שבו קצת דעכו וקלישאותיו קצת הובלטו – הוא בכל זאת הביא למסך דבר חדש, מיוחד. קסם מוזר ומחשמל משלו. עם הסרט השני המצב כבר שונה לחלוטין. נדמה שבמאי הסרט, צ'אד סטהלסקי, הבין ויישם את הלקחים מהחלק הראשון והחביב ביותר, הסיר את הבעיות ובחר להתרכז בכל מה שהיה מעולה – ואם כבר להתרכז בכל המעולה, אז מדוע לא להגדיל אותו לפחות פי שתיים?
את ג'ון של סרט ההמשך אנו פוגשים ממש רגעים אחרי עלילת הסרט הראשון. לאחר סיקוונס פתיחה עמוס באקשן משובח, מהיר, ממוקד ורבגוני - שכיר החרב שרק רוצה שיניחו לו מקבל הצעה: המאפיונר סנטינו ד'אנטוניו, עמו היה ג'ון בקשר בעבר, רוצה שהוא יחסל עבורו מישהו. כשגיבורנו המתנקש מסרב ומתעקש כי הוא כבר לא חלק מהתחום, ד'אנטוניו מתרגז ומבטיח לו שהדבר לא יעבור בשתיקה. וויק, לדבריו, חייב לו. מכאן מתחילה רכבת הרים מטורפת שמגיעה לשמיים ופורצת את גבולות האטמוספירה. כזאת שמשלבת אמנויות לחימה, קרבות יריות שלא יביישו את משחקי הפעולה המוצלחים ביותר ("גאן-פו" – הלחם בין קונג-פו לשימוש בנשק - בלשון היוצרים) וקיאנו ריבס אחד.
אם חשבתם שסצנות האקשן בסרט הראשון הן תאווה לעיניים, חכו שתראו את אלו שנמצאות כאן. מופע האקשן מלא התשוקה הזה מציג כמה מקטעי הפעולה הטובים והמרהיבים ביותר שנראו בקולנוע בשנים האחרונות, אולי בכלל. אף סיקוונס לא משעמם. כל סצנה מענגת בשלמותה ומותירה את הפה פעור ואת הפרצוף מוכה תדהמה: הצילום נקי, מדויק וחלק; הבימוי והכוריאוגרפיה המוקפדים שואבים הישר לקצב ולאווירה מפוצצת האנרגיה ולמשך שעתיים תמימות קשה שלא לשבת ופשוט להתמוגג מכל רגע ורגע. ריבס, שמבצע את רובם המוחלט של הפעלולים בעצמו, מושלם בתפקיד המתנקש האגדי ומוכיח שוב כי הוא משחקני האקשן הגדולים של ימינו.
אין הדבר תוצאה של יד הגורל – השחקן הותיק אף זוכה לעבוד כאן עם תסריט משובח. כזה שבמונחים קולנועיים בכללותם הוא אולי לא מצוין, אך עבור סרט אקשן הוא בכמה רמות מעל לכך. הסיפור אותו פורש מי שכתב גם את הסרט הראשון, דרק קולסטד, מרחיב את היריעה בנוגע לאיזורים האפורים שהוצגו בו. העולם התחתון המסתורי, האפל והחצי פארודי, בו מתנקשים מתנהלים בבתי מלון שמיועדים רק עבורם ונוהגים אלו באלו בכבוד ותחת חוקי מוסר ואתיקה ברורים – זוכה בהמשכון להעמקה ומציג כמה דמויות שונות, משעשעות ומגוונות.
ביניהן, ניתן למצוא מנהל מחתרת הומלסים קטלניים, אותו מגלם לורנס פישבורן (לנצח מורפיאוס מ"מטריקס"), שסוף-סוף מופיע שוב על אותו המסך יחד עם קיאנו ריבס, לאחר שנים רבות. עוד מופיעים: רובי רוז ("כתום זה השחור החדש") כמתנקשת אילמת ושופעות סטייל; הראפר קומון, שכבר הוכיח את יכולות האקשן שלו ב"מרדף לילי" מ-2015 ומגלם כאן שומר ראש קר, מחושב וחסר מנוח; וכמובן, איאן מקשיין הדגול, שחוזר לתפקידו מהסרט הראשון ומעניק לדמותו חן וקשיחות כמו שרק הוא יודע.
אוכל להמשיך ולספר לכם כמה הסרט הזה ענק: עד כמה הוא אבן דרך בז'אנר הפעולה, עד כמה הוא מעמיד סרטי פעולה סוג ז' – או בשמם הנרדף סרטי ג'ייסון סטיית'סתם (העיוות מכוון) באור מגוחך ונלעג או עד כמה הוא גורם להפקה של סרט אקשן מהמדרגה הראשונה להראות כל-כך פשוטה, טבעית ומציאותית ויחד עם זאת – כל-כך מקצועית ומשלהבת. אבל הפעם, אני חושב שעדיף שתיחשפו אל הרוב לבד.
באלגנטיות רבה ועם שליטה פנומנלית בתחום, הבמאי צ'אד סטהלסקי, שלפני שנים רבות עוד בימי "מטריקס" שימש ככפיל הפעלולים של קיאנו ריבס, הוא והאחרון – מחזירים עטרה ליושנה ומעניקים לסרטי האקשן הטהורים את הברק והקלאס שלאחרונה נדמה כי נעלם. הם עושים זאת במיומנות מרגשת ועם אהבה אדירה לז'אנר, בממתק קולנועי שכולו כיף טהור במלוא מובן המושג. עבור חובבי הז'אנר, "ג'ון וויק 2" הוא ללא-ספק הסרט הכי מהנה שמוקרן עתה על המסכים. תענוג צרוף שלא תרצו שיגמר.
תגובות
1
13:09 17.02.2017 |
פלפל חריף (אורח)
קיאנו ריבס פשוט חיה, הדברים שהוא עושה בסרט הזה מטורפים ברמתם. מסכים לגמרי עם הביקורת
2
17:33 17.02.2017 |
אלי (אורח)
הוא לא סתם חיה, הוא הבאבא יאגה =]
3
15:07 18.02.2017 |
תמיר (אורח)
סרט אדיר
4
16:07 19.02.2017 |
אחד שצפה (אורח)
נראה אותכם סופרים כמה אנשים הוא רצח בסרט הזה חחחח... בהצלחה
5
01:58 20.02.2017 |
אבי (אורח)
סרט מדהים... ורק רוצה להוסיף שיש סיכוי גבוה לסדרה על הסרט כי שמעתי על זה משהו בign
6
23:56 20.02.2017 |
IDO (אורח)
ביקורות הקולנוע שלכם זה משהו לא מהעולם הזה. יישר כח על הרמה הגבוהה, זה באמת לא מובן מאליו במיוחד היום שיש הרבה מגזינים שכותבים בנושא. כיף לקרוא כאן כל פעם מחדש.
7
10:30 21.02.2017 |
מסכים עם IDO (אורח)
ביקורות ממש מעולות כל פעם מחדש
8
02:38 23.02.2017 |
ניתאי (אורח)
מה שאני אוהב בביקורות שלכם זה שהן לא מתנשאות. זאת אומרת - רואים שהכתב מבין עניין ויודע על מה הוא מדבר אבל הוא תמיד כותב בגובה העיניים ולא מתפלצן על הקוראים. זה כיף מאוד גדול לקרוא גם אם לפעמים אני לא מסכים. אפילו מזכיר כמה כתבים איכותיים מאמריקה. מצטרף פה לתגובות, באמת כל הכבוד. ולגבי ג'ון וויק 2 - מסכים עם כל מילה!!
9
11:28 24.02.2017 |
אורח 2 (אורח)
מסכים עם כול מילה לגבי הסרט, באמת סרט מעולה.
אבל לא צריך לרדת לרמות כאלו ול"התלכלך" על ג'ייסון סטייטהם זה לא היה כזה במקום.
10
| פורסם ע"י