הרשמה

ביקורת סרט: "היפה והחיה" - כשהוליווד וברודווי נפגשים

עיבוד הלייב-אקשן החדש של דיסני לאחד מסרטיהם המצוירים המוכרים והפופולריים ביותר הוא מופע וירטואוזי וצבעוני, שנעשה עם הרבה לב ואהבה למעשייה הידועה.

משחק מצוין, שירים נפלאים, תפאורות מרהיבות וסיפור אגדה אחד שלא ימות לעולם – "היפה והחיה" גרסת 2017 הוא מעין מחזמר מצולם וקסום, שמביא את ברודווי למסך הגדול.

דיסני מעבדים מחדש את הקלאסיקות המצוירות שלהם. כדאי שתתרגלו לרעיון הזה, כי הוא כאן כדי להישאר. מה שהחל ב-2010 בעקבות התקדמות הטכנולוגיה והאפקטים הממוחשבים והדיגיטליים, עם "אליס בארץ הפלאות" המיותר, הפך בשנים האחרונות לטרנד של ממש. רק בשנה החולפת יצאו עיבודים מחודשים ל"חברי הדרקון אליוט" ו"ספר הג'ונגל", כשהאחרון הכניס קרוב למיליארד דולר ברחבי העולם.

כתוצאה מכך, זה אך מתבקש שאולפני האנימציה הגדולים והוותיקים על פני הכדור, ימשיכו להפיק עוד ועוד גרסאות עדכניות לסרטים שהפכו אותם למעצמה. העיבוד הנוכחי הוא זה של "היפה והחיה", שלוקח את סיפורו האהוב של סרט האנימציה ומפיח בו חיים רעננים. כלומר, דיסני השקיעו המון כסף (מעל ל-300 מליון דולר – סכום עצום גם במונחים הוליוודים) כדי לשווק את הסרט, לבנות סטים מרשימים, להציג אפקטים דיגיטליים מלוטשים היטב, ללהק קאסט משובח ואפילו לעבוד שוב עם מלחין סרט האנימציה המקורי, אלן מנקן, שהתאים ואף חיבר מוזיקה חדשה לעיבוד המודרני.

כידוע, הסיפור עוקב אחר בל (אמה ווטסון הנהדרת), בחורה כפרית וצנועה שחיה עם אביה הממציא, בעיירה קטנה בה היא מרגישה שונה ומנוכרת. יום אחד, כשתועה האב בדרכו ומוצא עצמו שבוי בטירתו המכושפת של חיה מסתורית ומאיימת, יוצאת בל לחפש אחריו ומקריבה עצמה ולוקחת את מקומו כאסירה. עד מהרה יחלו השניים, היפה והחיה, להתקרב - ויגלו כי מבלי שבכלל ידעו סיפור התאהבותם הפך לאגדה שזכתה כבר לכמה וכמה עיבודים שונים.

כמובן, המשפט האחרון לא באמת נכון. דמויות בסרט, במיוחד כאלו המבוססים על מעשיות, בדרך-כלל לא ישברו את הקיר הרביעי ויזכו להארה פתאומית שתחשוף כי הן אכן נפשות בדיוניות המתקיימות בכותלי הקולנוע בלבד. עם זאת, "היפה והחיה" היא בהחלט אגדת ילדים מוכרת מאוד. ככזו, היא זכתה ברבות השנים למספר גרסאות סינמטיות שונות. המוכרת מכולן אחרי המצוירת, היא כנראה הצרפתית מ-1946, שהציגה את הסיפור באור שונה מזה של דיסני: בוגר יותר, קודר ומעט מפחיד ובעל אקספוזיציה אחרת לחלוטין. גרסה נוספת, קצת פחות נודעת, שייכת לשנות השמונים המאוחרות, בהן כיכב כחיה רון פרלמן (לימים הלבוי) בסדרת טלוויזיה שהתבססה באופן חופשי על הסיפור הידוע ונמשכה שלוש עונות.

העיבוד המחודש, כאמור, מבוסס רובו ככולו על הסרט המצויר ולמעשה מציג אותו בענק: עם שחקנים בשר ודם, שירים וריקודים קסומים ומלהיבים כמו במחזמר שמתרחש על במת תאטרון, תפאורות מוחשיות, אפקטים עדכניים – בקיצור, מיוזיקל לייב-אקשן בומבסטי לכל דבר ועניין. מלבד ווטסון המופלאה, הקאסט כולל את לוק אוונס ("ההוביט"), שמבריק בתור הנבל שאין עוד איש כמוהו גסטון; ג'וש גאד ("לשבור את הקרח") המשעשע והחביב כעוזרו לה-פו שאף מאוהב בו; דן סטיבנס המבטיח (שמככב בימים אלו בסדרת הקומיקס החדשה "לגיון") בתור החיה - שבין עוזריו כלי הבית החיים והנאמנים - לומייר, קוגסוורת' וגברת פוטס - ניתן למנות צוות שחקנים ומדבבים מוכשר שכולל את איאן מק'קלן, אמה תומפסון, יואן מקרגור וסטנלי טוצ'י. כולם עושים עבודת דיבוב מצוינת.

יתר על כן, האפקטים הממוחשבים באמצעותם עוצבו לתפארת כלי הבית המכושפים ואיתם גם החיה, מפתיעים לטובה ומשתלבים היטב ביצירה המושקעת הזו. האווירה המתקבלת היא של מחזמר קולנועי גרנדיוזי, שכדי להפיק אותו השתמשו היוצרים המוכשרים במגוון האמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותם. הבמאי ביל קונדון, שבעבר ביים מיוזיקל קולנועי אחר בשם "נערות החלומות" ואף כתב את "שיקגו" בכיכובו של ריצ'רד גיר, העניק לעיבודו הטרי אופי סוחף ומרגש. עם השראה ניכרת ששאב מהגרסה הצרפתית של "היפה והחיה" מ-1946 ותמצות סצנות-מעבר מהסרט המצויר, שבאמת לא היה צורך להרחיב כאן, הוא גורם ליצירתו להראות מלבבת, תוססת ומלאת חיים מאי-פעם.

למרות זאת, הרגשת זיוף קלילה עלולה לצוץ בקרב הקהל המנוסה ביותר, בעיקר בסצנות בהם מקבלים את הבמה כולה העצמים הדיגיטליים בלבד – ואיתם כמובן החיה. כך לדוגמה: שיר מקורי שנכתב במיוחד עבור החיה ולא הופיע בסרט המצויר, אמנם נשמע ומבוצע באופן ראוי לשבח, אך צריחי הטירה הממוחשבים בהם מסתובב הנסיך המקולל בעודו מזמר בכאב – נראים מנותקים קמעה מהסטים הפיזיים והמרשימים יותר. זוהי טיפה בים לעומת כל העושר ההפקתי ממנה נהנה העיבוד המרהיב הזה ובכל זאת – יש בה כדי לפגום קלות בתוצאה הסופית.

"היפה והחיה" היא מעשייה ששורשיה מקורם עוד ארבעת-אלפים שנים אחורה. אפילו סיפורם של קופידון ופסיכה, מתוך המיתולוגיה היוונית, היווה השראה לאגדה הפופולרית. מרתקת היא המחשבה, שכסיפור שעוסק באמת ובזיוף – בשקר החן והבל היופי – גם בעיבוד הנוכחי לא מתקיימת אווירה קלישאתית או דביקה מדי, אלא דיסני קלאסית. כזו שנדמה כי קצת חלפה מן העולם, שהלך ונעשה מאוד מפוכח וביקורתי לאור התמורות הווירטואליות שחלו בשנים האחרונות.

בעתיד הקרוב דיסני מתכננים עיבודי לייב-אקשן נוספים למספר מכובד מסרטיהם הקלאסיים. ביניהם, ניתן למצוא בעתיד הקרוב את "מולאן" שמיועד לצאת ב-2018; וברחוק, את "מלך האריות", "אלאדין", "דמבו" ואפילו פיצ'ר שיעסוק באחת הנבלות הנבזיות ביותר של אולפני האנימציה – קרואלה דה ויל. פרויקט סביבו נקשר שמה של זוכת האוסקר הטרייה אמה סטון. כל עוד יזכרו היוצרים המוכשרים את המסר הגדול ביותר של "היפה והחיה", כי יופי אמיתי מקורו פנימה, וימשיכו כמו הפעם לדבוק בגישה זו – אפשר בהחלט לסמוך עליהם. אולי אף בעיניים עצומות.

רותם סופר - כתב קולנוע וטלוויזיה

רותם סופר - כתב קולנוע וטלוויזיה

משחק על: PC

בחיים לא תנצחו אותי ב- Team Fortress 2

המשחק שהגדיר לי את הילדות: Jazz Jackrabbit 2, Crash Bandicoot 3

כשאני לא משחק אני: בטח בקולנוע

מסר לעולם: אל האינסוף ומעבר לו

צפיה בכתבות צוות תוכן צור קשר

תגובות

  1. 1

    19:17 23.03.2017 | ילדים קקה ילדים קקה (אורח)

    1 הבעיות בסרט זה.. אנגלית הכבדה שהורסת את הסרט תקשיבו לאמה ווטסון אתם יש מקבלים עצבים על אנגלית הזאת למה לא הביאו שחקנים אמריקים כמו הסרט המצוייר??
    ועוד רואים שאף שחקן לא משחק ממש ברצינות כמו בהצגה של תאטרון!!
    לוותר!!

  2. 2

    20:50 23.03.2017 | מאור מאור (אורח)

    ל 1
    אני יודע אנגלית טוב מאוד
    אבל זה עד כדי כך האנגלית קשה ?

  3. 3

    01:36 25.03.2017 | אווה אווה (אורח)

    סרט מעולה ומשוקע

  4. 4

       | פורסם ע"י  

     

יש להתחבר כדי להגיב בדיון