הרשמה

ביקורת: Darksiders 3 - אפוקליפסה עכשיו

שמואל יצא לשחק במשחק החדש בסדרת המשחקים של Darksiders והוא חזר דיי... זועם.

  • PC
  • PlayStation 4
  • PlayStation 4 PRO
  • Xbox One
  • :זמין לפלטפורמות
תאריך השקה: 27/11/2018

תליתי הרבה תקוות במשחק הזה, ולמרות שבמשחק הזה יש כמה דברים טובים, בסופו של דבר התאכזבתי.

משחקי Darksiders תמיד היו סוג של אנומליה בעיניי. המשחק הראשון שיצא ב-2010 ובו כיכב הפרש הראשון של האפוקליפסה, War, נחשב בעיני רבים למשחק הטוב ביותר בסדרה - והאמת שאני יכול להבין אותם: זהו משחק אקשן סולידי מאוד, והמשחק השני, בעודו יותר שנוי במחלוקת בקרב המעריצים, הוא עדיין משחק טוב לפי דעתי עם סיפור טוב, משחקיות טובה והתקדמות מצוינת במשחק מבחינת אופציות לנשקים ועוד דברים שיגרמו לכם להמשיך ולשחק במשחק החצי-עולם פתוח של THQ. אבל מצד שני, המשחקים מעולם לא מכרו יותר מידי עותקים, בוודאי שלא בצורה התואמת את כמות ההשקעה בהם. כשנה אחרי היציאה של המשחק השני, חברת THQ נסגרה ויחד איתה התקוות של הרבה אנשים לראות את המשחקים השלישי והרביעי וההמשך לסיפור של פרשי האפוקליפסה. אז כש-THQ סוג של הוקמה מחדש כ-THQ Nordic ולקחה תחת חסותה מפתחים שיכינו את המשחק הבא בסדרה, רוב מעריצי משחקי אקשן ומעריצי Darksiders היו בשמיים מהתמונות והסרטונים שהם ראו. אז איך הוא באמת, עכשיו כשהוא בחוץ? בואו נראה.

אני יכול להציע לך סדנת שליטה בזעם, גבירתי?

המשחק עושה לא מעט דברים טובים, אליהם אגיע עוד מעט, אבל הבעיות קפצו לי לעין כבר מההתחלה, כשהבעיה הראשונה שלי עם המשחק הייתה הסיפור. אני לא אשקר, הסיפור עצמו סביר למדי: בדיוק כמו שני המשחקים הקודמים, גם כאן הסיפור של המשחק מתנהל במקביל למשחקים הקודמים כשהפעם אנחנו נשחק כ-Fury, עוד אחת מארבעת פרשי האפוקליפסה. בזמן ש-War מואשם בגרימת האפוקליפסה ו-Death יוצא לנקות את שמו, Fury מקבלת עליה את המשימה לצוד את שבעת החטאים. הסיפור הולך ומסתעף כשטוויסטים נזרקים עליכם מימין ומשמאל אבל בסופו של דבר הרבה דברים בעלילה של המשחק לא היו ברורים לי וחלק מההסתבכויות של העלילה היו לא מועילות במקרה הטוב. 

בנוסף, Fury לא עוררה אצלי שום סוג של אהדה או אמפתיה כלפיה במהלך המשחק. היא מתנהגת בצורה יותר יהירה משני אחיה ובעוד שבאמת יש לה טקסטים משעשעים מאוד, כל דבר רע שקרה לה הרגיש כאילו הוא הגיע לה. המשחק מנסה ליצור אמפתיה כלפי Fury בכמה סצנות שונות במשחק ובעיקר לקראת הסוף, אבל בגלל איך שהיא מתייחסת לאנשים ודמויות אחרות (חזקות יותר או חזקות פחות) פשוט לא היה לי אכפת ממנה. יש שיגידו שזה דבר רע, אבל בהתחשב בכמות הפעמים שהיא מתה במשחק, אולי זה היה עדיף...

You Died

גילוי נאות, אני חובב אדיר של משחקי Souls. לא סיימתי עדיין את כולם כשאת Bloodborne ו-Dark Souls 3 אני צריך עוד לסיים כמו שצריך, אבל תמיד נהניתי מהסגנון הזה של משחקים שמשלבים דיוק במשחקיות עם רמת קושי גבוהה ולא מרפית עד הסיום של המשחק בו יש הקלה מטורפת. זה היה נראה שהמפתחים של המשחק הסתכלו על המשחקים בסגנון הזה וניסו לעשות משהו דומה עם המשחק שלהם, רק שבמקרה הזה אני לא חושב שזה עבד להם כמו שצריך.

קודם כל נתחיל מהדברים שבהם Darksiders 3 דומה ל-Dark Souls: בשני המשחקים כל יריב מציג אתגר כלשהו לשחקן, כשתנועה לא זהירה אחת לפה או לשם תוכל בקלות לגרום למותך. זה לא משנה אם מדובר בלוחם עם גרזן ענקי מאש או לוחם שלד עם חרב פשוטה - אם לא תשימו לב למה הולך בסביבתכם, סביר להניח שבשלוש או ארבע מכות המשחק שלכם יסתיים ותצטרכו לחזור לנקודת הצ'ק פוינט הקרובה ביותר. המשחק גם לוקח לשחקן את כל הנשמות (בדיוק כמו ב-Dark Souls, זהו המטבע איתו אפשר לעלות רמות ולקנות חפצים מרפאים ועוד חפצים אחרים) שהוא אסף בין הצ'ק פוינטים כשהוא מת, כשהם יחכו לו באופן נוח באזור בו הוא מת. המשחק גם מכוון להרבה מיתות עם בניית השלבים שלו, כשאויבים יכולים לצוץ מאחוריכם ברגעים שאתם לא מצפים להם בכלל.

עד כה לא הצגתי משהו שונה ממשחק Dark Souls רגיל, אבל המשחקיות של Darksiders עומדת בעוכריה במובן הזה. Darksiders 3 הוא משחק אקשן במלוא מובן המילה, וכמשחק אקשן הוא כיפי ועצבני: ממש נהניתי לחסל את היריבים שלי בעזרת השוט והנשקים השונים במשחק, לעשות כל מיני קומבואים שגרמו לי לקפוץ לאוויר ולחזור לאדמה בהינף עין, להתחמק מהיריבים שלי ועוד. מבחינת איך שהמשחק לוקח את עצמו במובן הזה, הוא הזכיר לי מאוד את Devil May Cry או Bayonetta, אבל משהו ספציפי שחשוב להבין לגבי שני המשחקים האלה, ומה שגרם לי לסבל יחסי בזמן ששיחקתי הוא העובדה שהמשחקיות הזו מעודדת מאוד כניסה למרכז זירת הקרב.

כ-Fury היה לי נראה טבעי מאוד להיכנס פנימה לתוך קרב נגד חמישה או שישה לוחמים שונים בבת אחת ולהתחיל לעשות קומבואים במטרה להביס את כולם, אבל מהר מאוד זה הרגיש כאילו המשחק נותן לי מכה על היד, כאילו אומר לי "לא ככה אתה אמור לשחק..." ומכוון אותי במקום זאת למשחק בקצב יותר איטי בו אני נזהר בכל צעד שאני עושה. כל יריב (גם הפשוטים יותר) יכול לנצח את Fury ב-3 עד 5 מכות, והמשחק לא נהנה לתת לשחקן אופציות לרפא את עצמו. המשחק מאפשר לכם להיכנס לצורה מיוחדת בה Fury משתמשת בכוח האמיתי שלה כפרשית של האפוקליפסה ואז היא מקבלת גם תוספת לכוח הנזק שלה וגם מרפאת את עצמה, אבל הרגעים האלה שגם גרמו לי כשחקן להרגיש שאני משחק שוב במשחק אקשן היו מעטים יחסית. ברגע שאתה לוקח לדמות כמו Fury את האופציה לשחוט כל מה שעובר בדרכה, זה הרגיש לי כאילו לקחו למשחק יד. הכיפיות של המשחק ירדה משמעותית ברגע הזה, כשצורת המשחק הזו ממש לא התאימה לא לוייב של המשחק ולא למשחקיות הזו.

אי אפשר להזניח רמת קושי לא הגיונית ולנפנף אותה הצידה בטענה של "Git Gud". משחק קשה אבל בנוי טוב נותן לנו משחקים כמו Bloodborne, Super Meat Boy ו-Cuphead, כשכולם מהנים וכיפים להחריד גם עם רמת הקושי ההיסטרית שלהם. משחק קשה אבל בנוי לא טוב או בצורה שלא מתאימה לו יותר משחקים שפשוט לא באמת היה כיף לשחק אותם.

מבחינת שאר הדברים שהמשחק מציע, ניתן למצוא כאן מערכת שידרוגים בסיסית מאוד ופאזלים וחידות שבעודם בנוים כמו שצריך, מרגישים מיושנים לעומת דברים שקיבלנו השנה ושנה שעברה ממשחקים כמו God of War ו-Breath of the Wild שהראו לנו פאזלים חכמים שגרמו לי לחשוב. המשחק מפתיע פה ושם עם איזה רגע שאתה אומר לעצמך "אההה, אז ככה אני אמור לעשות את זה..." אבל לא חוויתי את זה המון. יאמר לזכות המשחק שהוא שם את הצ'ק פוינטים שלו במקומות יחסית נוחים כך שגם אם מתים הרבה, לרוב לא חוזרים ממש אחורה.

עיצוב פצצה, גרפיקה ברצפה

העולם של המשחק יפהפה. נכון, דיברתי על הרבה דברים מכוערים בנוגע לעיצוב הלוגי של המשחק אבל העיצוב האומנותי ראוי בהחלט לציון. העולמות השונים שנסתובב בהם נראים כאילו הם יצאו מסרט העוסק באפוקליפסה, הדמויות השונות (ובראשן Fury) מעוצבות בצורה יפהפייה, ובאמת שאפשר להסתכל על העולמות האלו ולראות את ההשקעה שעשו בעולם הזה לפני המשחק. עוד משהו שאני אהבתי לראות הוא האנימציות, כשגם Fury וגם האויבים שלה מציגים אנימציות מעולות וכיפיות מה שפחות השקיעו בו היא הגרפיקה הכללית של המשחק.

רוב הזמן הוא נראה כאילו הוא הגיע משנת 2012, כשאני לא מבין באמת אם יש הבדל גדול בינו לבין Darksiders 2 מהבחינה הגרפית. המשחק עושה שימוש בדברים כמו TressFX בשביל השיער של Fury אבל בערך שם נגמרו הדברים שהרשימו אותי לגבי הגרפיקה של המשחק. בנוסף, שיחקתי במשחק על ה-PS4 Pro ולמרות שהמשחק רץ ב-30 פריימים לשנייה (כשעדיין לא ברור לי למה, בייחוד עם איך שהמשחק נראה), עדיין חוויתי נפילות תכופות בביצועים, שהפריעו לי ממש לשחק.

השורה התחתונה

תליתי הרבה תקוות ב-THQ Nordic והמשחק החדש שלהם בסדרת Darksiders, אבל בניגוד לשני קודמיו, הניסיון לעשות משהו חדש לחלוטין עם המשחק הזה עמד בעוכריו. לא הכל רע בו - חובבי אקשן בטוח ימצאו כיף באקשן המהיר והעצבני של המשחק והקומבואים המרהיבים של Fury, אבל כמעט כל דבר אחר שהמשחק מנסה לעשות נופל: דרגת הקושי גבוהה מידי לאיך שהמשחק בוחר להתנהל, הסיפור לא ברור, הדמות הראשית, בניגוד לשני המשחקים הקודמים לא התחבבה עליי בשום שלב של המשחק ואני בכנות לא יכול לומר שאני יכול להמליץ על המשחק גם למעריצים היותר אדוקים של הסדרה. Darksiders 3 לא מבין מה הוא מנסה להיות מבחינת תת הז'אנר והמשחקיות ולצערי המשחק נופל בהרבה משני המשחקים הקודמים בסדרה. הרבה פעמים אתם רואים סדרות משחקים שמתפתחות עם השנים, מעדכנות את המשחקיות שלהם ונותנות למעריצים עוד ועוד סיבות להתרגש מיציאה של משחק חדש בסדרה. כאן לא היה לי את זה. אני ממש מקווה שהמשחק הבא (אם אכן יצא) יהיה יותר טוב ויסיים את סדרת המשחקים הזו בטעם טוב.

5
מתוך 10
נבדק על:
PlayStation 4 PRO

הטוב

  • משחקיות כיפית למדי
  • עיצוב עולם יפהפה
  • טקסטים משעשעים פה ושם

הרע

  • רמת קושי שלא תואמת את סגנון המשחק
  • גרפיקה מיושנת
  • סיפור לא ברור במיוחד

והזעם

  • אני אגיד לכם את האמת, כעסתי רוב הזמן ששיחקתי
שמואל מקונן - כתב תוכן

שמואל מקונן - כתב תוכן

משחק על: PC, 3DS, PS4, Nintendo Switch

בחיים לא תנצחו אותי ב: Street Fighter, Killer Instinct, Super Smash Bros.

המשחק שהגדיר לי את הילדות: קרב קשה בין Chrono Trigger ל-Super Smash Bros Melee.

כשאני לא משחק אני:עורך סרטונים לערוץ היוטיוב שלי

מסר לעולם: תחתרו לעשות את מה שאתם אוהבים ותהיו נחמדים אחד לשני, זה משתלם רצח :-)

צפיה בכתבות צוות תוכן צור קשר

תגובות

  1. 1

       | פורסם ע"י  

     

יש להתחבר כדי להתחיל דיון