הרשמה

ביקורת: GreedFall - משחק תפקידים אולד סקול

סטודיו Spiders הקטנטן מביא אלינו משחק שמתיימר להיות טריפל A, והטריילרים שלו כבר סחפו המון מתעניינים ברחבי העולם. האם הוא עונה על הציפיות?

  • PC
  • PlayStation 4
  • Xbox One
  • :זמין לפלטפורמות
תאריך השקה: 10/09/2019

GreedFall הוא מה שקורה כשיש אמביציה גדולה שלא כל כך פוגשת את המציאות.

אני מודה שכמעט ולא הצלחתי להתחמק מההייפ סביב המשחק הזה, עד שנזכרתי שהמפתחים שלו הם סטודיו Spiders. סטודיו צרפתי קטן עם בערך 20 עובדים, שלא ממש התפרסם בזכות שאר המשחקים שפיתח. ובכל זאת, הנה הם מפיצים טריילרים שנראים מדהים ויוצרים באזז סביב Greedfall שכנראה משתווה לבאזז סביב כל המשחקים שהוציאו אי פעם (כן, גם אם הוא לא כזה גדול). לפני ששוקעים לתוכו, גרידפול נראה כמו משחק טריפל A - השאלה היא אם הוא גם מתנהג כמו אחד. מה קורה כשמתחילים להתעמק בו?

אולד-סקול RPG

הדרך הטובה ביותר לתאר את המשחק הזה היא להגיד שהוא אולד סקול RPG, על כל המשתמע מכך. הוא מרגיש כמו הילד האבוד של הורות משותפת עם אבא דרגון אייג', אמא סקיירים ואבא BioWare. בתחילת המשחק תצרו לעצמכם דמות, גבר או אישה. אתם תבחרו את המראה שלהם מתוך אפשרויות שונות אך לא רבות מדי, מה שכבר יחסוך מכם את תחושת התסכול המוכרת במשחקי RPG שונים בהם אתם מנסים לעצב לעצמכם דמות והולכים לאיבוד בין האופציות השונות. לאחר מכן תצטרכו לבחור את הסקילים איתם הדמות שלהם תתחיל את המשחק; אני הייתי נחושה לבדוק את מערכת הקרב שדובר עליה רבות ולכן התחלתי עם סקילים שיעזרו לי מהבחינה הזו.

אבל כבר בשעה הראשונה לתוך הסיפור הבנתי שאולי היה עדיף להתחיל עם סקילים כמו Charisma ו-Lockpicking כדי להקל על ההתקדמות שלי - כי בניגוד למשחקים רגילים מהז'אנר, לא תקבלו Skill Point בכל פעם שתעלו רמה. נאלצתי לגלות בדרך הקשה שאחרי שהתחלתי את המשחק ברמה 1 והבנתי שכדאי לי לעלות נקודות לכריזמה, הפעם הבאה בה תהיה לי הזדמנות לעשות זאת תהיה רק ברמה 5. הבחירה הזו לא כל כך ברורה לי מכיוון וגדריפול מכיל המון אפשרויות ויכולות שונות וזה מסקרן לבדוק את כולן - ובמקום לתת לי לעוף, לחקור איזה סגנון משחק מתאים לי יותר, מגבילים אותי. אז למה הדגשתי שמדובר באולד-סקול RPG, ולא סתם משחק תפקידים רגיל? בגלל כל המרכיבים העיקריים שלו שאפרט עליהם בהרחבה בהמשך: הגרפיקה, הסיפור ומערכת הקרבות.

מסע דיפלומטי, מחלה מסתורית וערכה של משפחה

אלו הם הדברים שמרכיבים את הסיפור של GreedFall. אתם לוקחים על עצמכם את דמותה של De Sardet (אני בחרתי באישה, אבל השם זהה גם אם תבחרו להיות גבר). כבר בשלב עיצוב הדמות תשימו לב לכתם שחור שנראה כמו ורידים שהתפוצצו לכם על הפנים. מדובר במחלה מסתורית שתוקפת את כל הסובבים אתכם ואת הנתינים שלכם. למה נתינים? כי אתם שייכים למשפחת המלוכה של העיר Serene. לאור מעמדכם, אתם נאלצים לשאת בעול של מסע דיפלומטי חוצה יבשות על מנת למצוא תרופה למחלה. ישנו אי חדש בשם Teer Fradee שאמור להיות לא-מיושב, ובעל תכונות אקזוטיות שגורמות לאנשים להאמין ששם תימצא התרופה למגפה הקשה שתוקפת אתכם ואת הסובבים אתכם. אל המסע מתלוות אליכם דמויות מסוימות, שלא אפרט בגלל ספוילרים מינוריים.

זוהי בעצם נקודת הפתיחה של GreedFall. משם הכל מתחיל. הסיפור כתוב נהדר, באריכות, ונראה שהושקעו בו המון המון מאמצים ומשאבים. למען האמת, עומקו של הסיפור לא נופל מכותרי ה-RPG הגדולים בשוק. לכל דמות שתפגשו יש מה להגיד ומה לספר, כל משימת צד מלווה בעלילה מעניינת שכיף להיכנס אליה. אז איפה בכל זאת הבעיה? ישנן יותר מדי משימות שלא מכילות שום דבר מסיפור מעניין, שהפרקטיקה בו היא לרוץ מ-NPC אחד ל-NPC אחר. הטובות שבהן מובילות אותן בסוף לאיזשהו אויב, מיני בוס או מחנה שיש להתגנב אליו; אבל גם זה קורה רק לאחר הרבה הרבה ריצה ממקום X למקום Y ללא שום תכלית חוץ מלתת לסיפור להתקדם דרך ה-NPC.
ובכל זאת, ישנם סיפורים מספיק טובים שגרמו לי לסלוח על הטרטור שהמשחק מנסה להעביר אותי. לדמויות המשנה יש עומק שאינו מובן מאליו, והן לא שם סתם בשביל לקדם את העלילה, אלא כדי להשאיר אתכם עם מסר אמיתי. הבחירות במשחק קשות מוסרית ולא ברורות. GreedFall מנסה לטשטש לנו את את ההבדלים בין טוב לרע ולהזכיר לנו שאנחנו יכולים לסמוך רק על עצמנו, ולהתמודד עם ההשלכות. 

גרפיקה מצוינת, לשנת 2010

לצערי לא הכל יכול להיות מושלם. עכשיו כשסיימנו את החלק החזק של המשחק - הסיפור שלו, אנחנו מגיעים לבעיה האמתית שלו - הגרפיקה. אם כבר עשיתם איזשהו סקר שוק על המשחק, בדקתם ביקורות נוספות לפני קנייה וראיתי טריילרים עם גיימפליי, כנראה יצאתם עם תחושה שהמשחק הזה נראה מדהים, או לפחות מספיק טוב כדי לא להרגיש שמשהו שם לא בסדר. לצערי זה לא המצב בפועל. הגרפיקה של המשחק הזה כנראה הייתה נראית חדשנית בשנת 2010, אבל כמעט עשור אחר-כך, זה פשוט לא מספיק טוב. הדמויות עצמן לא ריאליסטיות ומורכבות מסט של בערך 5 תווי פנים, ושלא נדבר בכלל על הבעות פנים - כן, נשמע קטנוני, אבל למען האמת זה דבר כל כך טריוויאלי במשחקי וידיאו שיוצא לנו להתלונן עליו רק כאשר מרגישים בחסרונו. דמיינו לכם שאתם רואים סרט בלי הבעות פנים בכלל. משעמם? בטוח. מוזר? עוד יותר. מעצבן? לחלוטין. הושקעה כל כך הרבה מחשבה במשחק הזה שזה פשוט חבל לראות כמה פספוסים יש מבחינת גרפיקה - כי עוד לא התחלתי לדבר אפילו על הסביבה.  העיר הראשונה שתהיו בה, Serene, כנראה הכי גרועה מהבחינה הזו. היא אמורה להיראות כמו עיר חולנית במקצת כדי להעביר את התחושה של המגפה שתוקפת את התושבים, נכון. אבל העיצוב כל כך מונוטוני ופשוט מדכא לאללה. 

הגרפיקה של המשחק הזה פשוט קצת עצלנית; אפשר לראות בבירור איפה המפתחים השקיעו כדי שנעצור רגע ונתפעל ואיפה הם הרשו לעצמם לחפף קצת. זה קורה בעיקר בשטחים הפחות פתוחים של המשחק, כמו בניינים או מחנות אויבים למיניהם, ובדיאלוגים. ואם כבר הזכרתי את הדיאלוגים - ה-Voice Acting פשוט לא מספיק טוב. כן שמים לב שדאגו לא להשתמש באותו שחקן ל-70 דמויות שונות, אבל קצת פחות דאגו שהשפתיים שלו בכלל יזוזו כשהוא מדבר. גרפיקה עצלנית כבר אמרתי?
ובכל זאת אי אפשר שלא להתרשם ולהיזכר שהמשחק הזה פותח ע"י סטודיו קטן של 20 עובדים - כמעט משחק אינדי. עם התקציב שבטח היה להם בשבילו - They did a pretty good job. 

מסובך אך בסיסי

למען האמת, עוד לא לגמרי החלטתי מה אני חושבת על מערכת הקרבות שגרידפול מציגה לנו. מצד אחד היא נראית מסובכת ומורכבת משכבות רבות של טקטיקה ותכנון מראש. מצד שני, היא דווקא די בסיסית, וכמו בכל RPG - די שתלמדו להתחמק בזמן ותנצחו את האויבים שלכם. המשחק מציג לנו טכניקה בשם Tactical Pause: בלחיצת כפתור תוכלו לעצור את הקרב ולתכנן את המהלך הבא שלכם, גם אם זה סתם להתחמק או לתת מכה מהירה. היתרון? הקרב נעצר לגמרי ללא מגבלת זמן ונותן לכם פאוזה קטנה כדי לתכנן אותו ולא למות שוב מהבוס ההוא באחת המשימות הראשונות (מי אני? מה פתאום....). החיסרון: הקרב נעצר לגמרי ללא מגבלת זמן. כן. זה קצת חסר פואנטה בעיניי.

במשחק כמו Witcher 3 למשל, כשאתם רוצים לעצור רגע ולשנות את ה-Signs שתשתמשו בהם, האויבים נכנסים לסלואו מושן שמקל עליכם - אבל עדיין - אתם חייבים להיות מהירים מספיק ולהחליט מה הצעד הבא. ב-Greedfall זה לא קורה. אתם יכולים לעצור לכמה זמן שתרצו, ללכת להביא כוס מים, להתרענן, ואז להיזכר שאתם באמצע קרב ולבחור את הצעד הבא. מה גם שזה לא כזה מורכב: תתחמקו? תתנו מכה מהירה? תשתמשו ברובה שלכם או בחרב? תשתו שיקוי שימלא את החיים שלכם? בואו, זה לא כזה מורכב ולא באמת צריך Tactical Pause בשביל זה, אלא סתם לזכור מה הכפתורים של המשחק. למען האמת, זה די טריוויאלי ורגיל במסווה של מערכת מורכבת. אז היי - אולי כן החלטתי בסוף.

השורה התחתונה

GreedFall הוא מה שקורה כשיש אמביציה גדולה שלא כל כך פוגשת את המציאות. הסיפור מרהיב, המשימות מעניינות, אך הגרפיקה לא מתאימה למשחק שעולה 50 דולרים ומערכת הקרב מרגישה כאילו סתם ניסו לסבך אותה "בשביל הקטע". GreedFall הוא אולד-סקול RPG, אבל במובן הזה של - וואלה, אם זה היה יוצא ב-2010 הייתי עפה על זה. היום, הוא פשוט מסוג המשחקים שאקפוץ אליהם עם לא יותר מדי השקעה ומחשבה בזמן הזה שבין 'בדיוק סיימתי את ספיידרמן שוב' ו'אני מחכה ש-Death Stranding ייצא כבר'. 

נבדק על PS4

7
מתוך 10
נבדק על:
PlayStation 4

הטוב

  • סיפור מרהיב וסוחף
  • משימות מעניינות ברובן
  • עולם גדול לאלו שאוהבים לחקור

הרע

  • גרפיקה בינונית
  • מערכת קרבות בסיסית בהסוואה של מורכבת
  • Voice Acting לא מספיק טוב

וההשקעה

  • יחסית לגודל של הסטודיו המפתח, המשחק הזה הוא הצלחה כבירה ומגיע להם שאפו, אבל לא את 50 הדולרים שלכם.
גל כהן-ויינשטיין - כתבת תוכן

גל כהן-ויינשטיין - כתבת תוכן

משחקת על: PS4, 3DS

בחיים לא תנצחו אותי במשחקי: Mario Kart

המשחק שהגדיר לי את הילדות: Assassin's creed II, Pokemon Emerald

כשאני לא משחקת אני: מתלוננת שאין לי זמן לשחק;

מסר לעולם: אם אתה חושב שאתה יכול לעשות את זה טוב יותר, תוכיח

צפיה בכתבות צוות תוכן צור קשר

תגובות

  1. 1

       | פורסם ע"י  

     

יש להתחבר כדי להתחיל דיון