הרשמה

ביקורת: Streets of Rage 4 - יוצאים לרחובות

אקסל ובלייז חוזרים ובגדול! בואו לקרוא מה חשבנו על משחק ההמשך ללהיט משנות ה-90!

  • Nintendo Switch
  • PC
  • PlayStation 4
  • Xbox One
  • :זמין לפלטפורמות
תאריך השקה: 30/04/2020

זהו קאמבק נהדר של סדרת המשחקים הנהדרת, גם אם הוא יכל להיות טוב יותר

קוד סיקור סופק לנו על ידי Dotemu, תודה רבה!

לפני משהו כמו 4 שנים, בערך בסוף 2016 כתבתי את טור הדעה השני שלי בסך הכל באתר. הטור דיבר על משחקי מעריצים שבוטלו על ידי החברות שמחזיקות בזכויות היוצרים על הקניין הרוחני. כן, זאת הייתה אחת הכתבות הראשונות שלי וכן, הכתיבה שלי הייתה מפוזרת כי לא ידעתי איך לבנות כתבה בצורה נורמלית אבל דיברתי שם מהלב, ואחד המקומות שבאמת כאבו לי היה המשחק השני ברשימה: Streets of Rage Remake. זה היה השיא של סדרת המשחקים הזו בעיניי, כשקבוצת המפתחים הקטנה של Bombergames עמלה במשך תשע שנים כדי ליצור משחק שלא רק מכבד את המקור עליו הוא מתבסס, אלא נותן למעריצים עוד דמויות מגניבות לשחק איתן, מערכת התקדמות נהדרת ומכניקות קרב חדשות.

בשנים שאחרי 2016 התחלנו לראות יותר ויותר חברות מוסרות את הקניין הרוחני שלהן (ה-IP) למפתחים חיצוניים כדי שהם יחיו אותו בצורה שהן לא יכולות לעשות כבר, כש-Sega מובילה את הפרץ הזה עם Sonic Mania המטורף ו-Wonder Boy: The Dragon's Trap המצוין. עכשיו היא עושה זאת שוב עם Streets of Rage 4, משחק ההמשך ל-Streets of Rage 3 השנוי במחלוקת, כשמי שאחראית על הפיתוח שלו הן החברות  Dotemu, Lizardcube, ו-Guard Crush Games, כש-Dotemu גם אחראית על ההפצה של המשחק. אז עכשיו, 26 שנה לאחר היציאה של המשחק הקודם בסדרה, הגיע הזמן לשאול: האם Streets of Rage 4 נכנס לאותה המשבצת עם Sonic Mania, או שמדובר במשחק שעדיף שלא היה חוזר אלינו?

יאללה מכות

כבר מהשנייה הראשונה במשחק זה יהיה ברור: מדובר במשחק Streets of Rage לכל דבר ועניין. מבחירת הדמות שלכם עד הרגע בו תצאו בפעם הראשונה מזה 26 שנה לרחובות הזעם של Wood Oak City, הכל פשוט זועק Streets of Rage. אקסל ובלייז חוזרים, ובעוד שהמשחק עצמו מציג לנו דמויות חדשות כמו צ'רי ופלויד, מעריצי הסדרה יוכלו להתייחס אליהם כמו אל סקייט ומקס מ-Streets of Rage 2 לצורך העניין: צ'רי זריזה ומהירה בעוד שפלויד איטי אבל מכה חזק מאוד. המשחקיות של Streets of Rage 4 משלבת בין הישן לחדש בכך שבעוד שכל המתקפות הרגילות של Streets of Rage יהיו כאן (מכה, קפיצה, תפיסה ומתקפת ספיישל), המשחק גם מציג לנו משהו שלא היה קיים במשחקים הקודמים: מערכת קומבואים.

המשחק מאפשר לכם להשתמש במתקפות של הדמויות שלכם כדי לשרשר קומבואים ולהשתמש בסביבה שלכם כמו עמודים וקירות כדי להאריך את הקומבואים שלכם. ככל שהקומבו יותר ארוך עם יותר פגיעות כך הניקוד שתקבלו בסוף הקומבו יהיה גדול יותר (כל 8000 נקודות תקבלו עוד פסילה, אז זה חשוב). המנגנון הזה גורם למשחק להרגיש כמו שילוב בין משחק Beat-em-up מסורתי למשחק לחימה וזה כיף לא נורמלי. מה שעוד יותר יפה הוא שכל אחת מהדמויות מתפקדת שונה מבחינת המתקפות שלה, אז לאדם יהיו קומבואים שונים מאשר לאקסל. אני לא יכול לומר שהמנגנון הזה מדויק במיוחד אבל הוא עובד טוב מספיק כדי שיהיה לי כיף לנסות קומבואים חדשים עם הדמויות השונות.

השלבים השונים בנויים נהדר - מרמת העיצוב שלהם, כשהסגנון האמנותי של Dotemu ו-LizardCube עובד מצוין עם האסתטיקה של משחקי Streets of Rage ועד מיקום האויבים השונים על המפה כשברמות הגבוהות יכול להיות מאתגר ממש וחכם מאוד. המשחק קצר ולינארי מאוד: אז אין הרבה בחירה לאן ללכת בשלבים השונים, או באיזה סדר לבצע אותם, שזה טיפה חבל ורק מצביע על איך לפעמים המשחק עצמו לא מתעלה לרמה גבוהה יותר כי הוא נשאר נאמן מדי למשחק הקודם שיצא לפני 26 שנים (כשגם שם היו כמה סופים למשחק).

מילה טובה מאוד מגיעה לפסקול של המשחק: אוליבה דוריבייר יצר כאן פסקול כיפי וקצבי שבאמת גורם לי לחשוב שככה משחק חדש בסדרה היה נשמע כיום. הוא קיבל עזרה מעוד הרבה מלחינים אחרים, אבל הכי חשוב מביניהם הוא לא אחר מאשר יוזו קושירו שיצר כמה רצועות במשחק. The Streets שלו זרק אותי ישר לשנות ה-90 ונשמע כמו רמיקס נהדר ל-Go Straight האלמותי מהמשחק Streets of Rage 2. בנוסף המשחק מאפשר להעביר לרצועות מהפסקול המקורי של שני המשחקים הראשונים בסדרה, ובעוד שזה נחמד, אני מפציר מכם לשחק קודם עם הפסקול המקורי ולהעביר לפסקול הרטרו לריצות נוספות על המשחק.

אלמנט המולטיפלייר של המשחק טוב מתמיד ומאפשר לכם לשחק ביחד עם חברים ברשת או במצב לוקאלי (כמעט ולא רואים כאלה כיום). בדקתי את שתי האופציות (כולל את אופציית ה-Remote Play Together של Steam), בעוד שהמצב הלוקאלי עובד מצוין כמו שהייתם מצפים ממנו, מצב המשחק ברשת מתפקד בסדר - לפעמים היו לי לאגים מעצבנים ולפעמים חווית המשחק הייתה חלקה כמעט לחלוטין. זה תלוי הרבה בתקשורת בין שני השחקנים, אז תנסו כמה יותר לשחק עם חברים בעזרת ה-Remote Play Together, זה עובד סבבה לגמרי (ולא מחייב אותם לקנות את המשחק, עוד בונוס).

בחזרה לעבר

כמו שהזכרתי קודם, המשחק קצר. מאוד קצר: לסיים את המשחק על דרגת הקושי Hard לקח לי משהו כמו 4 שעות בסך הכל. לאחר סיום המשחק פעם אחת לפחות (לא משנה באיזו דרגת קושי) יפתחו בפניכם רוב האופציות החסומות למשחק: Arcade Mode יאפשר לכם לשחק את המשחק עם שמירה אחת בלבד, כשברגע שאתם מפסידים תחזרו אחורה לשלב הראשון. Boss Rush, כשמו כן הוא, יציב אתכם מול כל הבוסים במשחק אחד אחרי השני. מוד נוסף שלא הזכרתי קודם ופתוח כבר מההתחלה הוא מוד ה-Battle, שהופך את המשחק למשחק לחימה של ממש בינכם לבין שחקן נוסף.

אלמנט ה-Replayability של המשחק מתבטא בעובדה שכל הדמויות של משחקי SOR לאורך השנים יהיו זמינים לבחירה אחרי שצברתם כמות מסוימת של נקודות בטוטאל. הבעיה היא שזה גם אומר שמאיזשהו רגע מסוים המשחק הפך לסימולטור צבירת נקודות ברמת הקושי Easy, פשוט כי לשחק בכל דרך אחרת לא היה משתלם במובן הזה. ב-Streets of Rage Remake הדרך שלהם לפתור את הבעיה הייתה בעזרת החנות של המשחק: את הכסף שהשחקנים צברו במהלך הקרבות השונים שלהם הם יכלו לבזבז כדי לקנות כל מיני דמויות חדשות לשחק איתן, צ'יטים מעניינים שהיה אפשר להפעיל בזמן הריצה שלכם על המשחק ועוד.


בכלל, זה נראה שהמשחק מאוד דל במובן הזה: השגת כל הדמויות של Streets of Rage אולי תהייה מספקת עבר מעריצי הסדרה (למרות שחלקם הגדול לא מרגיש במקום עם מערכת הקרבות המחודשת), אבל בהסתכלות אובייקטיבית זה נראה שהמשחק מאוד דל בתוכן מעניין נוסף: עוד שלבים מעניינים, מצבי משחק ואקסטרות שאפשר לפתוח רק אם מסיימים את המשחק על דרגת קושי Hard ומעלה, שימוש נוסף באלמנט הנקודות והכסף במשחק ואפילו רמיקס של השלבים במשחק היה מועיל כאן. מה שנמצא - מעולה - אבל בהתחשב בהיסטוריה של Streets of Rage, היה אפשר לעשות יותר לפי דעתי.

השורה התחתונה

Streets of Rage 4 מזכיר לנו יותר מכל דבר אחר שאחד הדברים הכי חשובים למשחק מחשב הוא שהוא יהיה כיף. נכון, הסיפור עצמו יכל להיות מועבר בצורה יותר יעילה ולהיות ארוך טיפה יותר, הייתי שמח לעוד פיצ'רים מעניינים והמשחקיות של הדמויות מאוד בסיסית לעומת החדשות, אבל כל אלו מתגמדים לעומת כמה כיף היה לי לשחק את המשחק הזה. הדמויות השונות נשלטות בצורה נהדרת, השלבים עצמם בנויים טוב וכיפיים, הבוסים מעניינים הסביבה של המשחק צבעונית עם עיצוב אמנותי משגע והפסקול פשוט נהדר. זה מצחיק לחשוב על כך, אבל 4 שנים אחרי שכתבתי את טור הדעה השלי בנוגע למשחקי מעריצים, אני זוכה לראות חברות גדולות מוסרות את ה-IP שלהן לאנשים שבאמת רוצים לעשות להם כבוד. Streets of Rage Remake אולי מת, אבל הרוח שלו עדיין קיימת עם Streets of Rage 4.

8
מתוך 10
נבדק על:
PC

הטוב

  • משחקיות משופרת ונהדרת
  • עיצוב אמנותי משגע וצבעוני
  • פסקול נהדר וקצבי
  • כיף לשחק בו שוב ושוב (בעיקר עם חברים)

הרע

  • יחסית דל בתוכן נוסף
  • הדמויות הישנות לא מרגישות במקום
  • סיפור מאוד לינארי

והאגרוף

  • GRAND UPPA!!!
שמואל מקונן - עורך ראשי

שמואל מקונן - עורך ראשי

משחק על: PC, 3DS, PS4, Nintendo Switch

בחיים לא תנצחו אותי ב: Street Fighter, Killer Instinct, Super Smash Bros.

המשחק שהגדיר לי את הילדות: קרב קשה בין Chrono Trigger ל-Super Smash Bros Melee.

כשאני לא משחק אני: עובד. לצערי.

מסר לעולם: תחתרו לעשות את מה שאתם אוהבים ותהיו נחמדים אחד לשני, זה משתלם בסוף

צפיה בכתבות צוות תוכן צור קשר

תגובות

  1. 1

    23:52 09.05.2020 | elad9219 elad9219

    נראה די סבבה.
    אבל בכללי משחקי ''מכות'' אם לקרוא לזה כך, מרגיש לי די אולד סקול, משחקים שכבר אי אפשר לחדש בהם כמעט כלום. כמו להוציא כל פעם גרסה חדשה למשחק שחמט עם גרפיקה קצת יותר טובה, אבל לחדש בזה אי אפשר ממש.

  2. 2

    09:05 11.05.2020 | שמואל מקונן - עורך ראשי שמואל מקונן - עורך ראשי

    תראה, הם אובייסלי שיפרו את המשחקיות במשחק הזה וסוג של כיווננו את הפורמולה בצורה מצוינת. רוב הדברים הרעים במשחק הזה קשורים לעובדה שהם יכלו לעשות יותר בגזרת הסיפור והתוכן הנוסף. אני באמת מנסה להתייחס למשחקים ב-Face Value ולא להשוות אותם יותר מדי למשחקים אחרים, אבל Streets of Rage Remake תמיד עמד לי מול העיניים כשסקרתי את המשחק הזה.

    הדרכים השונות במשחק, החנות, הצ'יטים - הכל גרם לי לחזור ולשחק במשחק שוב ושוב ושוב. פה הרעיון יותר דומה למשחקים הקודמים בסדרה. היה לי סופר סופר סופר כיף, יכלו לעשות יותר - בייחוד ב-2020.

  3. 3

       | פורסם ע"י  

     

יש להתחבר כדי להגיב בדיון