אל תקראו לו רימאסטר, אבל הוא אחד הטובים שיצאו בשנים האחרונות
עותק סיקור סופק לנו על ידי עדלי יונייטד, תודה רבה!
לקנות את NieR: Automata בדצמבר 2018 היה הימור. לא היה לי מושג למה אני נכנס כשצצה לי המודעה לקנות אותו בהנחה בחנות ה-PSN באחד מהאירועים הרבים שלה. העלילה הייתה נראית מבלבלת, הגיימפליי הראה סגנון Hack N' Slash שראיתי בהרבה משחקים אחרים והמוזיקה - שירה מוגזמת בשפה לא ברורה. ספרדית? יפנית? שניהם? מה לעזאזל קורה כאן? ועדיין, משהו בו קרץ לי. אז קניתי אותו, והתחלתי לשחק. כמה שעות עברו, ולא ממש הרגשתי את הלהבה שהייתה אמורה להידלק ממזמן ותחושת ההתמכרות שציפיתי לחוות כבר ממשחק שאמרו עליו רק דברים טובים עדיין לא הגיעה.
ואז גיליתי איך מתחמקים ממתקפות, דבר שלמיטב זכרוני לא מוסבר בשום שלב במשחק. אחרי זה, גיליתי איך משלבים קומבואים עם ההתחמקויות, איך מחליפים מתקפות מיוחדות ואיך משדרגים נשקים. גיליתי כמה המוזיקה שלו מיוחדת ומדהימה, כמה העלילה שלו עמוקה עם מסרים פילוסופים מרתקים וכמה הדמויות שלו צבעוניות. גיליתי משחק מדהים, אז זה ברור מאליו שלשחק ב-NieR Replicant Ver.1.22474487139, הגרסה המשודרגת לכותר הקודם בסדרה (וכל מי שיגיד שהוא רשם את השם הארור הזה בלי קופי פייסט הוא שקרן) לא היה הימור מבחינתי. אחרי שפספסתי את הגרסה המקורית מ-2010, זו הייתה הזדמנות מושלמת לקבל מבט עוד יותר עמוק ליקום שרק חיכיתי לקבל ממנו יותר - האם המבט הזה השתלם, או שאפשר היה לוותר עליו?
סיפור על שני אחים
הסיפור של NieR Replicant שם אותנו בנעליו של נער צעיר המחפש תרופה למחלה מסתורית וחשוכת מרפא בשם Black Scrawl שתקפה את אחותו - יונה (Yonah) בעולם שנמצא תחת איום תמידי של יצורים בשם צללים ֲ (Shades), חלקם קטנים, חלקם גדולים - כולם מסוכנים. במהלך המסע תיפגשו ספר מרחף בשם Grimoire Weiss, כנראה אחת הדמויות היותר טובות של Replicant, גם בגלל המבטא האנגלי והשנינות הכואבת שלו, אבל גם בגלל שהוא נותן לדמות שלנו כוחות קסם. בעזרת כוחות הקסם האלו אנחנו מסוגלים להתמודד טוב יותר מול האיום הזה, ומגלים את הקשר הבלתי נמנע בין המחלה של יונה לצבא הצללים ומי שעומד מאחוריהם.
אל המסע שלנו יצטרפו 2 דמויות נוספות - אמיל (Emil), נער צעיר עם כוחות מסתוריים שביכולתו להפוך לאבן כל יצור חי שמסתכל על עיניו, וקאינה (Kaine), הלוחמת הקשוחה בעלת שתי החרבות ופה ג'ורה שלא מבייש שום נהג ישראלי בפקק באיילון. מדובר ב-2 דמויות שאמנם בהתחלה אנחנו מקבלים עליהן פרטים מאוד יבשים, אך ככל שהעלילה מתקדמת נגלה כמה הן כתובות באופן עמוק להפליא, עם סיפורי רקע טרגיים ורגעי פיתוח בלתי נשכחים.
אם שיחקתם ב-NieR: Automata, אתם כנראה יודעים למה לצפות מבחינת הדרך שבה העלילה מסופרת כאן. גם ב-Automata וגם ב-Replicant נצטרך להשלים את העלילה הראשית לפחות 3 פעמים כדי להיחשף למסרים האמיתיים שמנסים להעביר לנו, זאת בגלל העובדה שבכל פעם שנשחק נקבל פיסות מידע או סצנות נוספות שנותנות לנו תובנות על הדמויות השונות שמקיפות אותנו, העולם שאנחנו נמצאים בו, ו-"האויבים" שמתייצבים מולנו. עם זאת, הדרך שבה Replicant מציג את העלילה שלו שמתפרשת על גבי מספר השלמות של העלילה הראשית נעשית בצורה הרבה פחות טובה מהדרך שבה Automata עשה זאת.
ב-Automata, כל פעם שנתחיל את העלילה מחדש, נחווה אותה בצורה שונה, גם עם סצינות חדשות אך בעיקר בדרך שבה אנחנו יוצרים אינטרקציה עם עולם המשחק. אנחנו נחשפים למכניקות חדשות שלא היו קיימות בפעמים הקודמות ששיחקנו, מה שגורם לכל התחלה מחדש להרגיש שונה וייחודית. המכניקות החדשות הללו לא קיימות ב-Replicant, ומה שכן נקבל הן סצנות חדשות ופיסות מידע נסתרות כפי שאמרתי מקודם, אך הן מגיעות רק בפעם השנייה, מה שמשאיר את הפעם השלישית פחות או יותר אותו דבר. הגרסה הזו של Replicant מוסיפה איתה סוף חדש, שלא היה קיים בגרסה מ-2010, והוא נחשב הסוף האמיתי של המשחק. מהרגע שהתחלתי את הדרך לסוף הזה, כלומר הפעם האחרונה שנאלצתי להתחיל מחדש, גיליתי חוויה מיוחדת במינה ששונה לחלוטין מכל מה שראיתי עד כה, שהופכת את כל העלילה על הראש ומספקת כמה מהרגעים הטובים ביותר שראיתי במשחק. סדרת NieR פשוט יודעת לספר סיפור בצורה פנומנלית, ואני מקווה שיותר משחקים ינסו לעשות זאת בדרך הזו, אך אני בספק שמישהו יצליח לעשות זאת ברמת הגאונות של יוקו טארו (Yoko Taro), במאי הסדרה.
מהיר ועצבני
לפי הידע המעמיק שקיבלתי מסרטוני יוטיוב וביקורות ישנות ל-NieR מ-2010, מערכת הקרב שלו הייתה בלאגן אחד גדול, עם תלונות מרובות על המגושמות והאיטיות שלה. גרסה זו לא משפרת רק את הויזואליות של המשחק, היא משפרת גם את הגיימפליי שלו כך שירגיש יותר כמו משחק שיצא בשנים האחרונות מאשר לפני יותר מעשור. התנועה של הדמות שלנו מרגישה מספקת וחדה בעודנו רצים, קופצים ומתחמקים ממתקפות. המשחק מאפשר לנו לעבור במהירות מהצד הפרונטלי של האויבים לצד האחורי שלהם, במהלך שרק גורם לי לרצות להגיד "You are already dead", וגורם לנו להרגיש כמו נינג'ה לכל דבר. המהלך הספציפי הזה לא תמיד עבד כשרציתי, אך ככל שנלחמתי יותר ולמדתי מהלכים חדשים (שהפעם המשחק כן לימד אותי), הרגשתי חופש עצום לעשות מה שאני רוצה במהלך הקרבות.
כפי שתראו ב-Gif למטה, מערכת הקרב מרגישה מהירה וכיפית, לכל מכה יש משקל אך באותו זמן גם מצליחה להעביר את ההרגשה שאנחנו מחסלים כמות גדולה של אויבים בקומבו אחד כאילו אנחנו קוצרים חיטה. בשלב מאוחר יותר נפתחת עבורנו האפשרות להשתמש גם בחרבות כבדות וחניתות, מה שפותח מתקפות חדשות שנוכל לבצע, אך שוב - לא באותו עומק ש-Automata נתן, שם יכולנו לשלב בין 2 סטים של נשקים, מה שישנה את הקומבואים שלנו בהתאם. חנית עם חרב, אגרופים עם סכין, חרב כבדה עם עוד חרב כבדה, השילובים הללו סיפקו מתקפות ששום סט אחר לא היה נותן לכם לבצע, מה שעודד חקירה למציאת סוגים חדשים של נשקים והתנסות עם סטים שונים כדי לראות מה השילוב הכי אפקטיבי, שעל הדרך גם נראה הכי טוב. ל-Replicant אין את זה, וחבל שכך, אך עדיין מדובר באחת ממערכות הקרב המהנות ביותר שיצא לי לחוות.
השימוש ב-Grimoire Weiss בתור הנשק המשני שלכם מאפשר לכם לירות כדורי קסם שיפגעו באויבים בתור מתקפה בסיסית לצד מתקפות מיוחדות כמו חניתות שתוכלו לשגר, יד ענקית שמרסקת את כל מי שמולכם, מגן שנוצר סביבכם שעוצר כל מתקפה ועוד. המתקפות האלו מוסיפות קצת פלפל למערכת הקרב שבמילא מרגישה עמוסת אקשן, והשימוש בהן בקרבות בוסים ובקרבות מול כמות גדולה של אויבים נותנת את הרגשת הכוח ש-Automata נתן לי שמעט מאוד משחקים הצליחו לשחזר.
אבל גיימפליי זה לא רק הקרבות שנשתתף בהן, אלא גם העולם שאנחנו נמצאים בו. לצד הכפר שאנחנו מתחילים בו, לעולם המשחק יש מגוון מקומות שונים בהם אפשר לבקר, מכפר שממוקם על שפת הים שמרגיש כאילו נחתנו ביוון ועד מדבר עצום מלא מקדשים עתיקים ומעוצבים היטב. כל מקום מרגיש ייחודי, אך עם זאת ישנם כמה לוקיישנים שלצערי לא קיבלו מספיק תשומת לב והייתי שמח לבלות שם יותר זמן ממה שהמשחק אפשר לי.
לכל מקום יש גם משימות צדדיות משלו שנוכל להשלים, ופה רואים את הגיל האמיתי של המשחק. המון, אבל המון משימות צדדיות ב-Replicant כוללות ריצות הלוך-חזור בין לוקיישנים שממוקמים במרחקים די גדולים אחד מהשני. זה נכון שהדמות שלנו רצה יחסית מהר, ושבשלב מסויים אפשר לרכב על חזיר בר שרץ מהר בטירוף, אבל כשזה משהו שצריך לעשות שוב ושוב ושוב, זה כבר מתחיל לייאש, עוד יותר כאשר הפרס בסוף המשימה כלל לא מצדיק את הכאב ראש. לחלק מהסיפורים במשימות האלו יש כתיבה ודמויות מצוינות, אבל זה לא הספיק כדי לגרום לי לרצות לעבור על כל משימה כדי לוודא שאני חווה כל דבר שיש למשחק להציע לי. אפשרות ה-Fast Travel נפתחת בשלב מאוד מאוחר, מה שגורם לשעות הראשונות של השלמת משימות צדדיות להיות פשוט בלתי נסבלות.
רימייק? רימאסטר? לא זה ולא זה
מבחינה ויזואלית, NieR: Replicant נראה ממש, ממש טוב. מבט חטוף על סרטוני גיימפליי מ-2010 חושף משחק שאמנם היה נראה טוב יחסית לזמנו, אך ממש לא עומד בסטנדרטים של היום, והקפיצה ל-60FPS עם רזולוציית 4K (על ה-Xbox Series X) הופכת את הפנינה החבויה הזו לפנינה גלויה ונוצצת במיוחד. כל הטקסטורות חדות יותר, אפקטים כמו חשמל ודם כעת נראים הרבה יותר משכנעים והסביבות פשוט נראות מצויין. מבחינת ההבדלים בגרפיקה, אי אפשר לצפות לשינוי דרסטי כמו Resident Evil 2 והרימייק שלו, אבל זה בדיוק העניין - Replicant הוא לא רימייק. מצד אחד אי אפשר לקרוא למשחק הזה רימייק כי הוא לא נבנה מאפס במיוחד בשביל הקונסולות החדשות, מצד שני אי אפשר לקרוא לו רימאסטר כי הוא עושה הרבה יותר מרק לשפר את הגרפיקה והמערכות השונות של המשחק, אז אנחנו נשארים עם השם "גרסה משודרגת", כי זה מה שהוא עושה - הוא משדרג כל דבר בגרסה מ-2010 והופך אותו למשחק שכבר מזמן היה אמור להגיע לדור הזה של הקונסולות.
אם כבר בשדרוגים עסקינן, כל רצועות הפסקול של NieR Replicant הוקלטו מחדש במיוחד עבור הגרסה המשודרגת הזו. בתחום הזה אין יותר מדי מה להרחיב, המוזיקה של NieR ידועה בקסם המיוחד שלה, עם רצועה ייעודית לכל אזור בעולם המשחק שמצליח להעביר את האופי המיוחד שלו באופן פשוט גאוני. קטעים מסויימים בעלילה יהיו מלווים ברצועה ספציפית שככל שהקרב יתקדם ויהיה אינטנסיבי יותר, כך גם הרצועה תהפוך ליותר מסובכת ותקבל רבדים נוספים. למרות זאת, לא מצאתי רצועות מסוימות שנשארו איתי לאחר שסיימתי לשחק, דבר שאני לא יכול להגיד על Automata שגרם לי לדקלם שירים כמו Become as Gods או Weight of the World. לדעתי זה משום שברצועות האלו יש גם שירה בשפה האנגלית, מה שעזר לי להבין אותם ואת ההקשר הישיר שלהם למשחק ולקונטקסט שבו הם הופיעו. עדיין, זה לא אומר שום דבר על הרצועות של Replicant, שמצליח לשלב תחושת אדרנלין ומתח בזמן קרב בוס תוך כדי שהוא גורם לכם להרגיש דברים כמו יגון וחוסר תקווה.
השורה התחתונה
לקרוא ל-NieR Replicant ה-"רימאסטר" הכי טוב ששיחקתי בו יהיה מוזר עקב העובדה שלא שיחקתי בגרסה המקורית ולכן אני לא יכול לתת השוואה קונקרטית. אבל, יוקו טארו הצליח לקחת משחק בן יותר מעשור ולהעביר אותו לקונסולות הדור הנוכחי באופן כמעט מושלם. מערכת הקרב שלו קיבלה עדכון, כך גם הגרפיקה והמוזיקה, ולמרות שהגיל האמיתי שלו מציץ מבעד למתיחת הפנים החדשה שהוא קיבל, הוא הצליח לגרום לי לחזור כל פעם מחדש כדי לראות את הסוף האמיתי שלו שלדעתי אף אחד לא באמת מוכן אליו. Replicant הוא ההוכחה שלמשחקים מגיעה הזדמנות שנייה להראות מה הם שווים, בעיקר אם בכלל לא הספקתם לתת להם את ההזדמנות הראשונה.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י