חוזרים לסדרת משחקי הפשע האהובה, והפעם בסיציליה!
עותק לביקורת ניתן לנו ע"י עדלי יונייטד, תודה רבה!
אם זכרוני לא בוגד בי, אחד ממשחקי העולם-פתוח הראשונים שלי שלא היו משחק GTA כלשהו היה Mafia 2. היה למשחק הזה הכל, החל מסיפור מצויין, עולם אימרסיבי שמגיב לפעולות שלכם (עד היום העובדה ששוטרים ירדפו אחריכם כי נסעתם מהר מדי מדהימה אותי) ומערכת ירי משובחת - גיא בן ה-12 היה בעננים. כמה שנים לאחר מכן קיבלנו את Mafia 3 שהסתמך יותר מדי על העולם הפתוח שלו והביא לחוויה די רפטיטיבית, ונדמה שעם The Old Country, הכותר החדש בסדרה, המפתחת סטתה מהמסלול והתמקדה בחוויה ליניארית שמאירה על החוזקות של הסדרה, אבל לא מצליחה להסתיר את החולשות שלה.
משחקים של כבוד
החוזקה הגדולה ביותר של The Old Country היא ללא ספק הסיפור שלו. אנחנו מגלמים את אנזו, איש פשוט שעובד במכרות של סיציליה וחוסך כסף כדי לברוח לארה"ב ולהתחיל חיים חדשים. זה כמובן, משתבש, והוא מוצא את עצמו תחת חסותו של דון טוריסי, המגייס אותו לשורותיו ברקע סכסוך עם משפחת ספאדארו.
מהר מאוד אנזו מתחיל לבצע עבודות פחות ופחות אתיות עבור דון טוריסי, כשמצד אחד הוא נהנה מהשפע שמגיע ביחד עם הסטטוס החדש שלו, אבל צריך להתמודד גם עם הצד המוסרי של העולם החדש אליו הוא נכנס. כאמור, מדובר בדבר הכי טוב במשחק. הסצינות משוחקות בצורה נהדרת, הסיפור מתפתח בקצב אחיד עם המון קטעים נהדרים ואף דמות לא תישכח מזכרונכם - וזה בעיניי השילוש הקדוש לסיפור מצויין. אנצל את הקטע הזה כדי לדבר על הביצועים של השחקנים השונים, כי הם מעולים.
ריקרדו פרסקרי (Ricardo Frascari) הוא לא שחקן שכנראה שמעתם עליו כי הוא די מתחיל בתעשיה והשתתף בפרוייקטים לא מוכרים (120 פרקים לסדרת ריקודים בניקולודיאון נחשבת?), אבל אני לא אתפלא אם נתחיל לראות אותו בעוד דברים גדולים בעתיד אחרי הביצוע שלו בתור אנזו. הוא צולח את המעבר מילד אשפתות לבכיר חסר רחמים במשפחת פשע שיעשה הכל כדי להרוויח את מקומו ולא לחזור לחיי העוני, תוך כדי שהוא נקרע בין הדילמות המוסריות שבאות עם התפקיד. אליו מצטרף קריסטן אנטידורמי (Christian Antidormi) בתפקידו של צ'זרה, אחיין של דון טוריסי ודמות מפתח בסיפור שמלווה את אנזו לכל אורך הדרך, ומה שמתחילה כיריבות חצי מרירה מתפתחת לחברות שבאה לידי ביטוי בהתנהגות של צ'זרה כלפי אנזו שמשתנה לאט לאט.
דמויות נוספות מלוות את אנזו במסעו, בין אם ממשפחת טוריסי, ספאדארו, או מי שביניהם, עם התפקידים המתבקשים כמו מנטור ויריב מושבע, כולם כתובים ומשוחקים בצורה נהדרת. למשחק יש המון סצינות סינמטיות שמציגות את אנזו במגוון סיטואציות אליהן הוא נקלע, מקרב ירי עם צלף על כנסייה, לקרב סכינים במחסן בוער ועד מרדפי סוסים ורכבים ברחבי סיציליה - מדובר בקמפיין מושקע מאוד עם קטעים סינמטיים שלא יביישו משחק Uncharted, ולחלוטין אפשר להגיד שהוא גולת הכותרת של המשחק הזה.
סכין שיופיע במערכה הראשונה...
מהחוזקה הכי גדולה של המשחק, עוברים לחוזקה השנייה שלו - הגיימפליי. תראו, משחקי מאפיה תמיד היו קצת...רעועים מבחינת המערכות שלהם. הכל עובד כמו שצריך, אבל תמיד יש הרגשה שיכול להיות יותר טוב ממה שמקבלים בפועל. השליטה ברכבים היא בסדר, מערכת ההתגנבות עובדת כמו שצריך, ומערכת הירי של המשחק זהה כמעט לגמרי למערכת של Mafia 3 המבוססת מחסה, עם מגוון רחב של נשקים ביניהם רובים, אקדחים והמרכזי שביניהם - סכינים, שהם גם האלמנט ששואף קצת לחדש את המערכת ולגרום לה להיות קצת שונה מהמשחקים הקודמים.
בסיציליה הישנה, כשרצו לפתור משהו - השתמשו בדו קרב בעזרת סכינים, ול-The Old Country יש מערכת שלמה סביב זה שבאה לידי ביטוי בקרבות בוס לאורך הסיפור מול אויבים. לאנזו וליריב שלו יש מד חיים, כשלשחקן האפשרות לתקוף, להגן ולהתחמק. זה הזכיר מעט את מערכת הדו קרב של Ghost of Tsushima, כשלכל יריב יש סט מתקפות, את חלקן אפשר לחסום עם Parry מתוזמן היטב, ואחרות יצריכו מכם להתחמק ולהחליט מתי לתקוף. בקרבות הראשונים נהניתי מאוד ממה שהמערכת הזו הציעה כי היא סיפקה סוג של שבירת שגרה מקרבות הירי, ובגלל שהם הרגישו יותר אישיים מאשר אם הנושא היה נפתר עם כדור בראש וזהו. יש דיאלוגים שלמים שמשוחקים במהלך הקרבות, בשילוב עם החסימות בהילוך איטי והקומובאים שתבצעו שהצליחו לגרום להם להרגיש סינמטיים ומיוחדים. הבעיה שהמשחק מאוד אוהב את המערכת הזו, ולכן מחפש כל הזדמנות "לדחוף" לכם אותה לפנים, ולקראת סוף המשחק תמצאו את עצמכם נכנסים לקרבות האלה בתדירות מאוד גבוהה שלבסוף גרמו להם להרגיש די מאוסים.
במערכת הקרב עצמה, הסכין ישמש אתכם בעיקר כמוצא אחרון בקרב יריות כשאויבים מתקרבים יותר מדי או אם נגמרת לכם התחמושת (דבר שכמעט ואף פעם לא קרה לי), אבל שם הוא מרגיש קצת חלש מדי ויצליח באמת לחסל אויבים רק אחרי כמה הנפות שיקחו לכם יותר מדי זמן לבצע. גם אז, כשאתם תוקפים אויב עם הסכין, הוא לא באמת יגיב לזה, מה שגורם לכל האנימציה להרגיש קצת "מרחפת" וללא אפקט משמעותי.
מחוץ למערכת הקרב, הסכין ישמש אתכם לביצוע הריגות מרחוק או מקרוב בזמן שאתם מתגנבים, ולוקחים חלק מרכזי באלמנט החקירה של המשחק. אנזו יכול לבחור בין מגוון רחב של סכינים עם שימושים שונים, כשלכל רמה של סכין יש כמות מסוימת של שימושים עד שהוא הופך ללא שמיש ויצריך מכם להשחיז אותו. זה מציב את השחקן בסיטואציות די מעניינות שיצריכו ממנו להחליט מה הוא מעדיף - להשתמש בסכין כדי לחסל במהירות אויב או לפתוח קופסה נעולה עם כסף או משאבים בתוכה שישמשו אותו לרכישה של נשקים חדשים, בגדים וכו'. כמעט ולא יצא לי להשתמש בסכין לחיסולים שקטים, בעיקר כי המשחק פשוט מאפשר לכם לחנוק את האויבים מאחור בלי לבזבז שימוש של סכין, והעדפתי לשמור אותו לסיטואציות בהם עלולים לגלות אותי או לפתיחה של דלתות וקופסאות.
מה שעוטף את העלילה והמשחקיות של Mafia: The Old Country הוא, כמובן, העולם שלו. בתור המשחק הראשון בסדרה שלא מכוון להיות עולם פתוח או Sandbox כלשהו, מדובר בהזדמנות הראשונה של המפתחת להתמקד במה שחשוב ולזנוח את כל מה שלא. אז נכון, אין לכם את האפשרות להסתובב בסיצילה, לשדוד עסקים קטנים ולברוח מהמשטרה על סוס, להשתתף במירוצים שונים או אפילו לעשות דברים בסיסיים כמו לשחות במים, אבל כל אלה הם דברים שהמפתחת לא רצתה להכניס, כי זה לא סוג החוויה שהיא מנסה לספק כאן. זה לא GTA ולא Red Dead Redemption, ולכן חשוב שתגיעו עם הציפיות הנכונות למשחק מהסוג הזה. תג המחיר בפני עצמו אמור להוות אינדיקציה מספיק ברורה למה שתקבלו בחבילה הזו.
עם זאת, יש דברים במשחק שהיו יכולים להרוויח מעוד קצת תשומת לב לפרטים. בהרבה קטעים תמצאו את עצמכם רוכבים או נוהגים ברכב ועוברים מנקודה לנקודה במפה די פתוחה בזמן המשימות של המשחק. הרבה מהמשימות האלה יעבירו אתכם דרך עיירות קטנות או רחובות עם דמויות, שלא יגיבו לדברים שאתם עושים כמו לנהוג בפראות או לירות באוויר. שוב, אפשר לתת פה את הטענה שלא מדובר במשחק בעולם פתוח, ושלאנזו בתור דמות אין שום אינטרס לעשות משהו בסגנון, אבל אם המשחק נותן לי את האפשרות לעשות דברים מסויימים, הוא צריך לפחות לתת לי תגובתיות מסויימת מצד העולם שאני נמצא בו. אפילו אם תדרסו בטעות (או בכוונה) NPC מסויים, לא באמת יקרה לו שום דבר, ובמקסימום תקבלו ממנו איזו אנימציה של מעידה או נפילה על הרצפה. אפילו בזמן רכיבה על סוס, המינימום שהייתי מצפה לו הוא האפשרות לקפוץ עם הסוס מעל מכשולים כמו גדרות או קירות בטון נמוכים. זה הוביל להרבה מצבים מתסכלים בהם עשיתי פניה לא נכונה לאזור מסויים, והדרך היחידה לצאת ממנו הייתה לעשות סיבוב שלם לכיוון הנכון, כשהאופציה לצאת דרך קפיצה מעל גדר הייתה ממש שם, אם רק הם המפתחת הייתה מתכנתת אותה במשחק.
נפלאות ה-UE5
מנוע ה-Unreal Engine 5 ידוע בבעיות שהוא מביא איתו עבור כל משחק שמשתמש בו. כן, הכל נראה יפה, הנופים של סיציליה מהממים, הדמויות נראות טוב ומשחקי התאורה, בעיקר בסצינות הסינמטיות - פשוט מצויינים. אבל לא כל הנוצץ זהב, בעיקר לא כאן. במהלך 15 שעות המשחק שלי חוויתי כמות עצומה של בעיות ביצועים חמורות, עם ירידות פריימים תכופות גם בסצינות לא תובעניות במיוחד. זה כמובן התעצם כשנכנסתי לקרבות ירי עמוסים או אם נסעתי מהר מדי, מה שגרם לי להרגיש שהמשחק נלחם על חייו רק כדי לא לקרוס אל תוך עצמו. זה קורה גם בזמן כניסה אל העיירות או הכפרים השונים, כנראה בגלל דחיסות גדולה של NPC's.
הסצינות הסינמטיות מרונדרות ב-30 פריימים לשנייה, בעוד שהגיימפליי והעולם מרונדרים ב-60 פריימים (או לפחות שואפים לשם), והמשחק מבצע את המעברים העדינים ביניהם בצורה נפלאה, אבל הם היו מתבצעים בצורה טובה יותר אם גם הסצינות עצמן היו מרונדרות ב-60 פריימים. זה גורם למצב שסצינה מסויימת תתנגן, ומשהו פתאומי קורה שיכניס אתכם לתוך האקשן, בין אם זה קרב ירי או מרדף מכוניות - המעבר בין 30 פריימים ל-60 פשוט גורם לבלאגן בעיניים, בעיקר אם המעבר לגיימפליי מתבצע אל תוך סצינה עמוסה.
השורה התחתונה
Mafia: The Old Country הוא משחק נהדר שהושק בשנה המלאה במשחקים המועמדים למשחק השנה. הוא פשוט משחק טוב שלא שובר שום מוסכמות. אילולא בעיות הביצועים החמורות שלו הציון היה גבוה בהרבה, אבל לצערי אי אפשר להתעלם מהמצב שלו כרגע. אם תצליחו להתעלם מהם, תגלו משחק עם עלילה נהדרת, מערכת קרב טובה וגרפיקה מצויינת, שיספק לכם בערך 15 שעות של כיף שאולי יצליח לשבור לכם קצת את שגרת משחקי העולם הפתוח.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י