הרשמה

דבר מן העבר: דיוק ניוקם

בניגוד למה שאפשר לחשוב, דיוק לא היה קיים תמיד. הוא רק בן עשרים.

מאת: איתי ברנר

סביר להניח שהשם "דיוק ניוקם" עדיין מעביר בכם צמרמורת קלה. גם עכשיו , לאחר שנודע דבר הנס – Duke Nukem Forever יראה אור בחודש מאי.

גם עכשיו, לאחר הרגיעה, מדובר באחד הסיפורים הידועים ביותר לשמצה בתעשייה. ודווקא בגלל שדיוק הפך לשם נרדף למשחק שנדחה שוב ושוב עד הפיכתו לבדיחה, הגיע הזמן להזכיר לעולם שפעם-פעם היה מדובר במותג רציני.

הסיפור שלנו מתחיל עם חברת תוכנה קטנה בשם Apogee, אשר עסקה בשיווק ישיר של משחקים - לא דרך החנויות הגדולות, אלא בקונספט חדשני שנקרא Shareware. המודל הזה, האינדי של פעם, נתן לשחקנים לשחק בחינם ברבע עד שליש מהמשחק בגרסת ניסיון נדיבה שלרוב הגיעה על דיסק מצורף למגזינים. מי שרצה את השאר שילם, לרוב בטלפון (או דרך BBS, המקדימה של האינטרנט), וקיבל את המשחק המלא, לרוב בדואר.

הדיוק הדו-מימדי

מרבית משחקיה של Apogee בראשית שנות התשעים השתמשו במנוע למשחקי פלטפורמה שנוצר במקור על ידי ג'ון קארמק, עוד רגע אחד ממייסדי id Software. המנוע אמנם הגביל את מספר הצבעים ל-16 בלבד, או EGA, אך תמורת זאת סיפק גלילה חלקה במיוחד, הדומה לזו אותה יכלו לבצע הקונסולות באותה התקופה. אם לא חייתם אז, כנראה שאין לכם מושג עד כמה גלילה חלקה הייתה מצרך נדיר ב-PC של לפני עשרים שנה...

מסיבה זו דיוק ניוקם המקורי, שיצא ב-1991, לא נחשב למשחק מרשים גראפית אפילו לתקופתו, אך הקווים הבסיסים של הדמות - כדוגמת השיער הבלונדיני והגוף השרירי בצורה מוגזמת - בהחלט היו שם. הטקסט המועט בסיפור הרקע סיפר על מדען מטורף בשם דוקטור פרוטון שזומם להשתלט על העולם באמצעות צבא של רובוטים. הנקודה המעניינת כאן היא שבאחת הסצנות דיוק מבצע שימוש יצירתי במילים ואומר לו " I will duke ya in the butt!" , סימן ראשון לאופיו הוולגרי של הגיבור, שעומד להתפרץ כמה שנים מאוחר יותר. המשחקיות הפשטנית יחסית של המשחק הזכירה יותר מכל דבר אחר את סדרת קומנדר קין, עם אויבים קצת פחות יצירתיים ועיצוב שלבים הרבה פחות טוב.

דיוק נוקם 2, שיצא שנתיים מאוחר יותר, היווה קפיצת דרך רצינית בכל מה שקשור לגראפיקה וצליל, וסימן את המעבר של Apogee למנועים מודרניים יותר לזמנם. דיוק עדיין היה עסוק בלירות במוטציות ובכל מיני ארגזים צבעוניים, אבל קיבל ארסנל מרשים הרבה יותר של נשקים. סצנת הפתיחה אף הציגה בפעם הראשונה את המדובב המקורי והיחיד עד כה של הדמות, Jon St. John. קולו של דיוק היה אמור להיות שילוב בין ארנולד שוורצנגר לכוכב סרט הפעולה מקביין (כריסטופר ווקן), אבל בסופו של דבר כנראה שהתקבל קול די ייחודי.

המעבר לתלת

באותה שנה, 1993, עולם משחקי המחשב היה בתחילתה של טלטלה רצינית. האשמה הייתה id Software, שהוציאה משחק אלמוני וקטן בשם Doom. אפשר בהחלט להגיד שהשאר היסטוריה, אבל הפרט החשוב לסיפורנו הוא שמאותו רגע ואילך, id לא הייתה זקוקה יותר לשירותיה הטובים של Apogee, וזו נותרה תקועה עם כמה נסיונות להפיק משחקי דו מימד נוספים שלא זכו להצלחה (ביניהם חיקוי די עלוב למורטל קומבט עם דינוזאורים...).

Apogee לא תכננה לוותר כל כך מהר. ראשית, היא יצרה בעזרת המנוע של וולפנשטיין, עליו עוד היו לה זכויות, את Rise of the Triad, שהיה משחק מרשים יחסית למנוע (המשודרג) אבל כבר מעט מיושן לזמנו' 1995.

הצעד הבא שלה היה להיעזר בבחור מוכשר בשם קן סילברמן, שאת משחקו התלת-ממדי הראשון, Ken's Labyrinth, הפיצה Epic הצעירה ב-1993, על מנת לבנות מנוע תלת ממדי משלה בשם Build. במטרה להתנתק מעברה, היא שינתה את שמה ל – 3d Realms, שם שרמז בצורה עבה למדי לאן מועדות פניה.

מנוע ה – Build נמכר בהתחלה לחברות אחרות, כמו Monolith, יוצרי הסדרה המודרנית F.E.A.R, שיצרו בו את משחקם הראשון - Blood (כן, יש פה איזה מוטיב חוזר).

המשחק הראשון של 3D Realms עצמה שהשתמש במנוע היה כמובן Duke Nukem 3D, שיצא ב-1996. מבחינה טכנית, השלבים שאפשר ה-Build היו מורכבים יותר מאלו של משחקים מבוססי Doom, ואפשרו יותר שימוש במרכיב הגובה ויותר אינטראקציה סביבתית, ששירתה את מעצבי השלבים של Duke 3D היטב ביצירת חוויית משחק עתירת פיצוצים והרס.

אבל עם כל הכבוד ליכולות הטכניות המשופרות של דיוק, חלק נכבד מהפרסום שלו הגיע לו "בזכות" התכנים הבוטים, האלימות והמין שהיו נדירים לזמנם. העיר העתידנית בה הסתובב דיוק הורכבה משילוב נדיר של מועדוני לילה מלאים בחשפניות - שבהפעלת כפתור האינטראקציה עליהן היה דיוק מציע להן כסף בעבור חשיפה מהירה - וחייזרים שנראו כמו חזירים במדי שוטר (בדיחה על הכינוי Pig לשוטרים). דיוק לא בדיוק הטריד את עצמו בדברים כמו סגנון מעודן כשהוא יצא למסע נקמה בחייזרים על "זה שהם חוטפים לנו את הבחורות", ואחד מטקסי הניצחון שלו, בהבסת בוס גדול במיוחד, היה לתלוש את ראשו של הבוס ולחרבן לתוך הצוואר שלו, בפירוש ליטרלי לאיום מלוכלך.

בין כלי הנשק היותר יצירתיים בהם השתמש דיוק אפשר למנות מטען צינור בשלט רחוק ו"מכווץ" יצורים לגודל שאפשר למעוך בבעיטה אחת (בגרסה האטומית היה נשק הפוך שניפח יצורים עד התפוצצותם)...

בשלב מסוים אפילו האשימו את המשחק בכך שהוא מעודד התעללות בנשים מכיוון שרצח של חשפניות נתן לדיוק (לכאורה) נקודות בונוס. למען הסר ספק, זה לא היה נכון ולמעשה, אם דיוק היה עושה זאת, הוא היה מקבל עונש בדמות גל נוסף של אויבים. הביקורת כנראה עשתה בכל זאת את שלה, וגרסאות מצונזרות של המשחק הופיעו במדינות כגון אוסטרליה וגרמניה, שם החוק קפדני הרבה יותר לגבי משחקים אלימים עד כדי החרמה מוחלטת.

15 שנים של מעט מאוד

פיתוחו של Duke Nukem Forever הוכרז במהירות, כבר בשנה שאחרי, 1997. קשה לדעת כמה מכר 3D עצמו מכיוון שנתוני מכירות המשחקים של אז עדיין לא נאספו באדיקות כמו היום, אבל אם ההסבה שלו לאקס בוקס לייב ארקייד שמכרה 40,000 עותקים בשבוע הראשון אומרת משהו, אז כנראה שלא מעט...

אם נעזוב לשנייה את אותה סאגה אומללה שפרטיה כבר פחות או יותר ידועים לכל, הרי ש – 3D Realms לא עבדה מאז על אך משחק דיוק פרט ל – Forever עצמו. Zero Hour (נינטנדו 64) ו - Land of the Babes (לפלייסטיישן המקורית) היו שניהם משחקים מגוף שלישי עם משחקיות דומה יותר לזו של Tomb Raider, ושניהם פותחו על ידי מפתחי צד שלישי.

משחק דיוק ניוקם צד שלישי המפתיע ביותר היה ללא ספק Manhattan Project, מ-2002, שלקח את Duke 3d והפך אותו בחזרה למשחק פלטפורמה עם משחקיות דו מימדית, אבל עם גרפיקה תלת-מימדית... אם תרצו, אפשר אפילו להגיד שמדובר בסוג של דימייק. המשחק קיבל ציונים לא רעים למרות הנוסחה המעט מיושנת שלו ובעיקר עזר ליצור את התחושה שהמותג לא לגמרי מת, בשלב שבו רבים - אנחנו מדברים פה על 4 שנים אחרי Half-Life - כבר ראו בו שריד מן העבר.

הסוף השמח?

את המשך הסיפור נוכל לכתוב, באופן מפתיע, כבר במאי, אבל בינתיים, לסיום הפרק, חייבים לתת קרדיט גם למעריצים האדוקים שבמשך כל הזמן לא הפסיקו לשפר ולחדש את המשחק המקורי עם תוספות ומודים. כך נוצרו מנועים דמויי Build לחלונות (eDuke) שרצו גם מחוץ לדוס, וחבילות שדרוג שהעבירו את המשחק לרזולוציה גבוהה יותר באמצעות החלפת כל הטקסטורות. לא מזמן שמענו אפילו על רימייק של המשחק כולו שכבר עבר את אישורה של Gearbox. לנו רק נותר לחכך את הידיים בהנאה ולחכות לשובו של המלך, שלפי כל העדויות שמר על אותה רמת אינפנטליות כובשת שהקפיצה אותו לפסגה.

תגובות

תצוגה מקדימה
הסתר | הצג תצוגה מקדימה
טוען...
  1. 1

    15:19 08.02.2011 | בגד בגד (אורח)

    ראשון אני סיימתי כמה מהמשחקים

  2. 2

    16:19 08.02.2011 | איל איל (אורח)

    יופי של כתבה. תודה.

  3. 3

    17:57 08.02.2011 | שי ירדני שי ירדני

    זה המשחק ילדות שלי !!

  4. 4

    18:11 08.02.2011 | yoda yoda

    כתבה מעולה! שיחקתי ביגרסת shareware של דיוק 3d וזה משחק מעולה.
    אני ממש מחכה לפוראבר.
    אבל יש לך טעות קטנה, ג'ון סנט גון, המדבב של דיוק התחיל מדיוק 3d ולא בדיוק 2.
    Jon St. John is probably best known for being the voice of Duke Nukem in all of the Duke Nukem games from 1995 onwards, starting with Duke Nukem 3D (before that, the voice of Duke Nukem was done by Joe Siegler and Todd Replogle of Apogee Software)

    http://en.wikipedia.org/wiki/Jon_St._John

    הוא גם אמר את זה בהרצאה שלו בmegafest 2010.

    אבל חוץ מזה כתבה טובה, אני אוהב את הפינה הזאת.

  5. 5

    18:15 08.02.2011 | אני אני (אורח)

    אני לא מבין למה Doom נחשב לפורץ הדרך כאשר Wolfenstein 3D היה קודם.

    לגבי המשחק החדש הוא לא באמת מפותח במשך כל כך הרבה זמן, החברה זרקה את כמעט את כל התוכן הקודם ויצרה משחק חדש. כך שמדובר לדעתי בסוג של פספוס, אבל נראה כשיצא המשחק.

  6. 6

    18:41 08.02.2011 | ET2k ET2k

    4 - תודה , הקטע הקטנטן ב2 הוא באמת לא של המדובב הזה למרות שהטון ההוא כנראה סלל את הדרך לדיבוב המקצועי.

  7. 7

    19:15 08.02.2011 | popop popop

    חחחח אני זוכר תמשחק מכות עם הדינוזאורים איזה נוסטלגיה!

  8. 8

    19:20 08.02.2011 | בן בן (אורח)

    שאלה
    מה זה משחק אינדי? איך אפשר לאפיין אותו?

  9. 9

    19:53 08.02.2011 | ttohar ttohar

    סייתתי את המשחק האחרון בסדרה

  10. 10

    01:13 09.02.2011 | DareDevil DareDevil

    כתבה מעולה, נהנתי לקרוא.

  11. 11

    09:28 09.02.2011 | ברק מיכאל שמואל ברק מיכאל שמואל

    כתבה מעולה, אחלה.

  12. 12

    12:37 09.02.2011 | blackwolf blackwolf (אורח)

    יש גם את duke nukem 3d reloaded בפיתוח שזה על מנוע unreal 3 ולא תלת דו מימדי כמו בגרסאות המשופרות זה יותר אמיתי

  13. 13

    14:05 09.02.2011 | שנטי במטי שנטי במטי (אורח)

    למספר 5 - בתור מישהו שגדל על DOOM ועל הטירה נאצית, אני לא יכול לשכוח את היום שחבר שלי הראה לי את DOOM...הפערים בין המשחקים היו עצומים באותה תקופה, זאת הייתה קפיצת מדרגה רצינית

  14. 14

    10:26 10.02.2011 | R.G R.G (אורח)

    לדעתי זו לא רק הוולגריות וכיו"ב שנתנו ל-DN3D את ההדים הרבים שלו. הוא היה פשוט כיפי למשחק בהשוואה לכל משחק אחר שאני יכול לחשוב עליו מאותה תקופה, והכי חשוב, עיצוב השלבים שלו ראוי לכל-כך הרבה שבחים, שאיכשהו נראה שההיסטוריה התעלמה מהם, והמילים במעמד התגובה הזה קטנות עליהם.
    עיצוב השלבים של DN3D הוא פשוט גאוני, ומבחינת היצירתיות שבו, לצד הפרקטיות הן מבחינה משחקית, רצף עלילתי וריאליסטיות המושאים, הוא מביס לא מעט משחקים מודרניים וטובים ממנו בהרבה, ואני חושב על משחקי המופת Half-Life ו-Unreal כשאני אומר את זה (לנימוק, כאמור, קצרה היריעה).

  15. 15

    07:31 11.02.2011 | OFIRUS OFIRUS

    אני גם מחכה וגם מצפה לזה
    i dont have time to play with my self

  16. 16

    20:49 11.02.2011 | שרגא.ד שרגא.ד (אורח)

    כל כך הרבה זמן מהילדות המוקדמת שלי הלך על Manhattan Project,

    לא מתחרט על דקה

  17. 17

    19:11 12.02.2011 | BB Queen BB Queen

    אני רק זוכר את דיסק הדמואים דיוק אחד ודיוק שתיים

  18. 18

       | פורסם ע"י