הרשמה

ביקורת – The Bureau: XCOM Declassified

כמו "מד מן" רק עם חייזרים ובלי אנשי פרסום

The Bureau: XCOM Declassified הוכרז לפני יותר משנתיים בתור משחק יריות מגוף ראשון, ומאז הוא השתנה מקצה לקצה. היו הרבה מאבקי כוחות לגבי השימוש במותג XCOM של משחקי הטקטיקה, אבל חילול הקודש התרחש והפך את  XCOM ממשחק מבוסס-תורות ממבט עילי למשחק אקשן מהיר (יחסית) שלוקח אותנו עמוק אל תוך האקשן. חברת 2K עשתה הכל כדי להוציא את המיטב מהעוף המוזר, ומה שקיבלנו זה משחק יריות טקטי מגוף שלישי, עם הרבה חייזרים ומעט תוכן. הקרב מהנה, העלילה מוצלחת לפרקים והבעיות רבות. הייתי מוכן לחכות עוד חצי שנה למשחק הזה ולקבל אותו קצת יותר מלוטש, אבל במצב הנוכחי הוא פשוט לא עושה חסד עם סדרת XCOM.

רצינו להילחם ב"אדומים", קיבלנו "אפורים"

בניגוד למשחקים הקודמים בסדרה, The Bureau לא מתרחש בעתיד הקרוב אלא בעבר הקרוב – 1962 ליתר דיוק. רק לפני רגע, הבעיה הכי גדולה של העולם היתה המלחמה הקרה בין ארה"ב ורוסיה – וכעת העולם מוכרח לשתף פעולה בקרב נגד פלישת החייזרים. אנו משחקים את וויליאם קרטר, הקלישאה הכי קלישאתית שאתם יכולים לחשוב עליה: סוכן ביון שנהג לשים את העבודה לפני המשפחה, עד שאשתו ובתו מתו בשריפה בזמן שהוא היה במבצע. ביום בהיר אחד, הסוכנות החדשה ללוחמה בחייזרים זימנה אותו להצטרף לצוות של לוחמי עלית מכל העולם – למרות שבעיות השתיה שלו גרמו לו לעבוד בעבודה משרדית בשנים האחרונות. כעת, קארטר צריך לתפוס את עצמו בידיים ולהתרגל לרעיון של לעבוד בתור חוליה של לוחמים, ולא בתור זאב בודד. למרות שהתיאור הזה נשמע כמו טריילר לסרט גרוע, העלילה מתפתחת בצורה מעניינת למדי. יש כמה טוויסטים וסיעופים נחמדים שיצליחו להפתיע אפילו את מעריצי הסדרה אבל לרוע המזל, כולם מהווים חלק מהעלילה הראשית.

למשחק יש כמה משימות משניות להציע מחוץ לקרב ורובן יקרבו אותנו אל הדמויות הפועלות או ילמדו אותנו עוד קצת על העולם מסביב, אבל הן לא ממש משפיעות על התוצאה הסופית וחלקן אפילו משעממות כמו "לך וחפש דליפות דלק במטוס הקרב החדש שלנו". במשחק יש לא מעט שיחות עם הדמויות השונות, כך שמעריצי האקשן הטהור עשויים להתאכזב. מי שדווקא אוהב להיכנס עמוק יותר לעלילה, ישמח לדעת שדיבוב הדמויות נעשה טוב ושהדיאלוגים מצליחים להיות שנונים מדי פעם. בסך הכל, יצאתי מהמשחק בהרגשה שביליתי קצת יותר מדי זמן בבסיס ולא בחוץ במשימות.

קח אותי למנהיג שלכם

עלילה זה טוב ויפה, אבל באנו לשחק במשחק יריות טקטי מגוף שלישי – אז האם The Bureau עושה את זה כמו שצריך? ובכן, המשחקיות עצמה בנויה ועשויה טוב. אנחנו משחקים את מפקד הכוח, ואיתנו יוצאים לדרך עוד שני חיילים לבחירתנו. יש ארבעה מקצועות (Classes) שונים שמוכרים לנו ממשחקי מבוססי-מקצועות אחרים, וכל אחד מהם יכול לעמוד בקרב בפני עצמו. רוב המקצועות מרגישים מאוזנים ומגוונים, חוץ ממקצוע לוחם האיסוף (Recon) שמרגיש יותר חזק מהשאר בידיים הנכונות. חוץ משני החיילים שיצאו איתנו לקרב, לשאר לא יהיה משעמם: בזמן שאנחנו יוצאים למשימה, נוכל לשלוח צוותים אחרים למשימות מיוחדות. כשהצוות יחזור, הוא יביא איתו שדרוג חדש שנוכל להשתמש בו וחשוב מכך – נסיון יקר שעוזר להעלות את חברי הצוות ברמות גם אם בחרנו לא לקחת אותם איתנו למשימה. כמו כל מפקד כוח, את רוב הקרב אנו לא נבלה בירי על האויב אלא במתן פקודות לחברי החוליה. כראוי למשחק XCOM, יש לנו את האפשרות להאט את הזמן באופן משמעותי ולחלק פקודות לחברי הצוות. חלוקת הפקודות מתבצעת לרוב בצורה נוחה וזורמת, גם עם מקלדת+עכבר וגם עם שלט, אבל הממשק לא תמיד משתף פעולה וגורם לתסכול בעיקר במצבים בהם יש גבהים שונים לשדה הקרב. למרות שהקרב עצמו הוא מהיר וזורם, אנו נצטרך לקטוע אותו פעמים רבות כדי לתת פקודות ולהפעיל יכולות.

המשחק לא טורח ללמד אותנו יותר מדי על היכולות השונות של כל תפקיד והדקויות של מערכת הקרב, אבל ממשק הפקודות בנוי בצורה מספיק אינטואיטיבית בכדי שנבין מי נגד מי כבר בשעה הראשונה של המשחק. כשקרטר וחברי הצוות שלו יעלו ברמות, הם יקבלו יכולות חדשות שישנו לחלוטין את הגישה שלכם לקרב. למרות שתקבלו נשקים חדשים עם הזמן, הנשק של חברי החוליה שלכם מתגמד במהרה אל מול יכולות כמו הצבת עמדת ירי אוטומטית, הפצצה ארטילרית, הרמת האויב באוויר לצליפה קלה ועוד. כל אלה ידרשו מכם תכנון וניתוח נכונים של השטח, וחברי הצוות נשלטי ה-AI יעשו לרוב את מה שהתכוונתם שהם יעשו – אך במקרים אחרים הם יחליטו לא לירות על האויב, לא לזוז כשיש לידם רימון, לרוץ בלי מחשבה אל תוך האויב ועוד דברים שעלולים להביא את סופם. המשחק מגיע עם מערכת Permadeath שלפיה אנחנו אמורים לאבד סופית כל לוחם שמת לנו בקרב, אבל היא לא משמעותית כמו במשחקי ה-XCOM הרגילים – תמיד אפשר לחזור קרב אחד אחורה ולעשות אותו עד שכולם נשארים בחיים, וככה או ככה - אם איבדנו חייל אחד בקרב, כנראה שגם המפקד עומד למות בכל רגע – מה שיקח אותנו לנקודת השמירה בכל מקרה.

עתיד האנושות לא מונח על כתפינו

בתור מי ששיחק במשחקי XCOM הקודמים וב-XCOM: Enemy Unknown המצוין, המשחק לא הרגיש לי מספיק "מלחיץ". בד"כ במשחקי XCOM, כל גורל האנושות נמצא בידיים שלנו. אנו חייבים לטפל לא רק באיום החוצני אלא גם בדעת הקהל העולמית וברמות הפאניקה בכל איזור בעולם. את רוב המהלכים אנחנו עושים בחריקת שיניים כי אנחנו יודעים שההחלטה הזו עלולה להביא לסופנו, אבל ב-The Bureau שום דבר לא מרגיש כל כך חשוב. אנחנו רואים את הפאניקה עולה ברחבי העולם ואת המלחמה שהולכת ומחריפה, אך אין הרבה שאנחנו יכולים לעשות בעניין. זה מוריד הרבה מהלחץ של פיקוד וגורם לדמות הראשית להרגיש הרבה פחות "חשובה" מהדמות שמנהלת את חיילי XCOM במשחקי הטקטיקה הקלאסיים.

בגזרת הגרפיקה והמראה של המשחק, לא מצאתי הרבה תלונות. נכון, זה עדיין לא גרפיקת הדור הבא אבל על מחשב טוב, The Bureau נראה נהדר: החל מהבעות פנים, דרך עיצוב הדמויות ומאפייני התקופה ועד האפקטים המרהיבים של אור וצל ופיצוצים בומבסטיים. אם אתם משחקים על הקונסולות, המשחק אומנם לא יהיה יפה או מרשים במיוחד אבל הוא גם לא יהיה מכוער או מקרטע. ביחד עם הגרפיקה והעיצוב ששואפים לקחת אותנו לשנות השישים, ישנה גם מוזיקה מוצלחת ברוב המקרים עם הרבה פסנתר וסגנון שנשמע אותנטי לתקופה. רוב הזמן היא תיבלע ברקע ולא תורגש לכאן או לכאן, אך יש לה כמה רגעים יפים ובשום שלב לא תהיה לכם סיבה לשנוא אותה.

עוד בעיות?

למשחק יש שתי בעיות מרכזיות מבחינתי: הראשונה זה מחסור מתסכל בהגיון פשוט ונאמנות לסדרה. בתחילת ההרפתקה מבהירים לנו שאין לנו אפשרות לאסוף נשקים שהיו בשימוש של החייזרים, מפני שהם מושמדים על המקום ברגע שהחייזר מת. כל זה טוב ויפה, אבל החל משלב מסוים – האויבים פשוט מפילים את הנשק שלהם על הרצפה לשימושנו החופשי. גם עם זה לכשעצמו אין בעיה, אבל נראה שהמפתחים לא ממש נסגרו לגבי איך איסוף הנשקים והתחמושת אמור לעבוד. זאת רק דוגמא קטנה לחוסר-הגיון של המשחק, ויש עוד הרבה כאלה. אין שם שום דבר שהורס את המשחק אבל מעריצי XCOM יתאכזבו מחוסר תשומת הלב לפרטים הקטנים האלה. הבעיה השניה המרכזית של המשחק היא שאין מה לעשות איתו אחרי שמסיימים את העלילה. המשחק לוקח פחות מ-12 שעות כולל כל המשימות הצדדיות, וחוץ מרמות קושי גבוהות יותר – אין שום ערך מוסף שישכנע אותנו להתחיל את הסיפור מהתחלה. להרבה משחקים יש את הבעיה הזו, אבל מעריצי הסדרה שרגילים למשחקים עם ערך חזרתיות מעולה, כנראה יתאכזבו בגדול.

השורה התחתונה

The Bureau הוא משחק מהנה שמצליח להסוות את חסרונותיו עם מערכת קרב מהנה ומספקת, עלילה מוצלחת ומפתיעה וסגנון טקטי שעושה את העבודה, אבל לא על הצד הטוב ביותר. מעריצי סדרת XCOM כנראה ירצו להתרחק מהמשחק הזה, אבל כל מי שאוהב משחקי טקטיקה בסגנון Ghost Recon או Republic Commando הקלאסי, כנראה יקבל כמה שעות של בידור איכותי. המשחק שאב הרבה השראה ממשחקי XCOM הקודמים והוא אכן תפס את התמצית של הקרב הטקטי, אבל הוא פספס הרבה דברים אחרים שהופכים את משחקי XCOM לטובים כמו תחושת הבהילות התמידית וההרגשה כאילו הכישלון נמצא מעבר לפינה, ההשפעה של החלטות לטווח רחוק והתמודדות עם תוצאותיהן, והאפשרות לנהל את המשאבים של כל פרוייקט XCOM כולל המחקר והפיתוח של נשקים ואמצעים חדשים. אם 2K יעשו משחק המשך עם קצת יותר נאמנות למקורות, אני אשמח לשחק בו.

הטוב: מערכת קרב מהנה ומספקת, עלילה מלאת הפתעות, גרפיקה יפה על ה-PC.

הרע: יש יותר מדי זמן בו אנו מבלים בבסיס, אין מה לעשות אחרי שמסיימים את המשחק, אין השלכות למעשים וההחלטות של השחקן

והמזוזה: הדבר היחיד שתוכלו לנשק לפני הקרב מאחר ואין נשים לוחמות ב-XCOM של שנות השישים.

תגובות

  1. 1

    20:51 25.08.2013 | Shmati Shmati

    המשחק אמנם לא נראה כמו ה-Xcom שחיכינו לו, אבל הוא בהחלט נראה הרבה יותר טוב מהביזיון שראיתי לפני שנתיים.

  2. 2

       | פורסם ע"י  

     

יש להתחבר כדי להגיב בדיון