הרשמה

ביקורת סרט: "יצורים ליליים" – תענוג פסיכולוגי אפל

המותחן החדש בכיכובם של ג'ייק ג'ילנהול ואיימי אדמס, השאיר את מבקר הקולנוע שלנו בהלם טוטאלי. בביקורת הבאה הוא גם ניסה להסביר מדוע.

מורט-עצבים, קודר, מצולם ומבוים יפהפה ומשוחק לעילא – "יצורים ליליים" הוא סרט שלא כדאי לכם לפספס.

כבר מכותרות הפתיחה, ניתן להבין ש"יצורים ליליים" הוא חוויה קולנועית שונה מהרגיל. סרט שלא מהסס להציג מראות חריגים, בוטים – כאלו שבהחלט עלולים לא למצוא חן בעיני חלק מהקהל. בתחילתו, קשה שלא לתהות מה הסיבות לכך: מדוע הוא בוחר להראות דווקא את מה שהראה. התשובות הפתוחות לדיון עולות כמובן במהלך היצירה, שהדרך הטובה ביותר להתחיל לכתוב עליה היא אולי דווקא מהסוף.

הנקודה בה המוח מתחיל לעבד את מה שנקלט בתוכו במשך זמן הצפייה, היא גם זו בה סוף-סוף אפשר לנשום לרווחה. זה נגמר – ומי יודע מה זה היה בכלל – מותחן פסיכולוגי או שמא דרמה רומנטית או אולי סרט פשע, עם אווירה ניאו-נוארית מחשמלת. למעשה, זה הכל ביחד – וזו אחת הסיבות שהסרט הזה תופס כל-כך חזק. הוא מצליח לשלב בין מספר ז'אנרים שונים, ליצור שפה קולנועית מיוחדת משלו ולרתק במשך קרוב לשעתיים שלמות.

מעצב האופנה הנודע טום פורד, שזהו הפיצ'ר השני שלו אחרי "סינגל מן" (2009), מתגלה שוב כבמאי כשרוני להפליא. האופן בו הוא רוקם שלושה סיפורים לאחד, ואף שוזר את ההשפעות והמוטיבים החוזרים של כל אחד מהם במשנהו – מעניק למותחן הפסיכולוגי הזה גוון מיוחד ומקורי בנוף ההוליוודי העכשווי. כזה שמחד מזכיר את סגנונו של דיוויד לינץ', יותר של "קטיפה כחולה" ופחות של "מלהולנד דרייב", ומאידך מייצר מן סגנון קולנועי חדיש שמכבד ושואב השראה מהקלאסי, אך מנסה לפרוץ לכיוונים חדשים.

את הבמה המרכזית מקבלת איימי אדמס, שרק לאחרונה כיכבה בסרט המדע הבדיוני המופתי "המפגש". הפעם, מגלמת אדמס אישה נשואה ועשירה בשם סוזן מורו, בעלת גלריה לאמנות, שבאופן מפתיע מקבלת ספר מתח חדש שכתב ושלח לביתה בעלה לשעבר (ג'ייק ג'ילנהול). בעודה קוראת את הספר בשקיקה, היא מתחילה לשים לב לכך שהאירועים המתוארים בו קשורים היטב לא רק לעברה, אלא גם לחייה העכשוויים. דבר שהופך את המציאות שלה למתעתעת ואף מסויטת.

כך, כאמור, משלב הסרט בין שלושה קווי עלילה שונים: האחד מתרחש בהווה ומתאר את חוויותיה של מורו עם הספר. השני, מציג את המתואר בספר עצמו – ועל הדרך גם מאפשר לג'ילנהול ("חיית הלילה"), מייקל שאנון ("איש הפלדה") ואהרון טיילור-ג'ונסון (כן, זה הילד מ"קיק-אס") פשוט לזרוח. השלישי, מציג את עברה המשותף של הגיבורה עם בעלה לשעבר ואת הסיבות שהובילו לפרידתם.

בנקודה זו ראוי להדגיש – "יצורים ליליים" איננו סרט שעלילתו מוצגת בצורת לינארית. אין הוא גם יצירה קולנועית שנשענת על פלאשבקים או זכרונות. הוא סיפור בתוך סיפור, שמקורותיו נטועים בסיפור אחר לגמרי. זה עשוי להישמע מעט מבלבל, אך כל הסיפורים מתלכדים היטב לכדי יצירה אחת שלמה ומרתקת. כזו שאפילו משאירה לא-מעט חומר למחשבה ולעיכול. לא רק בשל נגיעותיה בהשפעות שיש לאמנות על חיי האדם, כי אם גם בזכות התייחסותה להשפעות שיש למציאות – נפשעת, מתועבת, בלתי-נסלחת ככל שתהיה - על אמנות.

במאי הסרט, פורד, שגם כתב את התסריט על בסיס ספרו של אוסטין רייט "טוני וסוזן", ניסה להעביר כאן כמה וכמה מסרים. חלקם מעט מתפספסים, אך אלו שלא - נשארים בתודעה ומייצרים שאלות שעוסקות גם בגבולות המוסריים של אמנות ובכלל זה קולנוע. עד כמה אפשר למתוח את היריעה מבלי לחצות את הגבול, מתי סצנות קולנועיות צריכות להדליק נורות אדומות ולעורר סלידה – ועד כמה לקולנוע יש השפעה על אלו שצורכים אותו.

אלו שאלות מעניינות, להן כל אחד ואחת ודאי ימצאו תשובה אחרת, אך נראה כי בלתי-אפשרי להישאר אדישים אליהן. יתר על כן, בין קושיות מעין אלו, לבין מחוות שעושה פורד ל"ארץ קשוחה" של האחים כהן – ששניהם עוסקים, בין השאר, בפסיכופתים ובמניעיהם הלא אנושיים – ועד לאופן האתסטי והנקי בו מצלמתו לוכדת ומעוררת ערגה לסרטי הפילם נואר האלגנטים, הוא אף מגדיל לעשות ומבריק בשני תחומים נוספים.

הראשון הוא הפן התיאטרלי - הופעות המשחק המשובחות: ג'ילנהול מוסיף עוד הופעה מרשימה לרזומה המצוין שלו ומוכיח שוב שהוא מהשחקנים הגדולים בדורו. עם זאת, את הפוקוס גונבים לו הפעם מייקל שאנון, שמבריק בתפקיד שוטר קר, קשוח וחסר מעצורים; ואהרון טיילור-ג'ונסון, שזכה כבר בפרס גלובוס הזהב על משחקו המצמרר כאן, כנבל מנוול שעומד בניגוד מוחלט לטייפקאסט שלו. יסודות התחום השני, טמונים עמוק בנושאים ובמראות איתם מבקש הסרט מצופיו להתמודד, שכן הוא מעלה מספר סוגיות מוסר וצדק ומותיר את הדין לחלקן בעיני המתבונן. אלו, בשילוב עם היתר, הופכים את "יצורים ליליים" לא רק לחוויה קולנועית לופתת ומסחררת, אלא גם לאחת מורכבת וחכמה שלא כדאי לפספס. 

רותם סופר - כתב קולנוע וטלוויזיה

רותם סופר - כתב קולנוע וטלוויזיה

משחק על: PC

בחיים לא תנצחו אותי ב- Team Fortress 2

המשחק שהגדיר לי את הילדות: Jazz Jackrabbit 2, Crash Bandicoot 3

כשאני לא משחק אני: בטח בקולנוע

מסר לעולם: אל האינסוף ומעבר לו

צפיה בכתבות צוות תוכן צור קשר

תגובות

  1. 1

    16:24 12.01.2017 | אלי אלי (אורח)

    אין על הביקורות שלך, תמיד קולעות למטרה ולא נמרחות יותר מדי. הצלחת לעורר אצלי חשק לראות את זה עכשיו!

  2. 2

    22:11 12.01.2017 | Don't Mess Wit Texas Don't Mess Wit Texas (אורח)

    TEXAS
    EXEMPT
    414-163

  3. 3

    22:17 12.01.2017 | ComX ComX (אורח)

    ביקורת מצויינת!

  4. 4

    13:49 15.01.2017 | פלפל חריף פלפל חריף (אורח)

    ביקורת משובחת. ראיתי את הסרט בעקבות האמור למעלה, באמת מעולה ומעורר מחשבה. יש שם כמה רגעים שלא יצאו לי מהראש הרבה זמן.

  5. 5

    14:30 15.01.2017 | אורח אורח (אורח)

    בקורת מצוינת, הסצנה האחרונה היא ממש מרעישה בדממה.

  6. 6

    21:58 15.01.2017 | WarFox89 WarFox89

    מת לראות.

  7. 7

       | פורסם ע"י  

     

יש להתחבר כדי להגיב בדיון