הרשמה

דבר מן העבר: ת(ל)ת מימד

העולם היה תלת-מימדי גם בשנות השמונים, מתברר.

מאת: איתי ברנר

שיגעון התלת ממד שתקף את הוליווד מאז יציאתו של "אווטאר" נועד בין היתר לצמצם פיראטיות, אך הניסיונות הראשונים לדחוף סרטים תלת ממדיים לקהל הצופים בצורה מסיבית החלו כבר בשנות החמישים של המאה הקודמת. גל נוסף של סרטי תלת ממד הופיע בתחילת האייטיז וסחף אחריו לא מעט תעשיות אחרות, כולל את תעשיית משחקי הוידאו.

ב-1983 חוותה התעשייה משבר מפורסם במהלכו התרסקה אטארי והשליטה בשוק המשחקים עברה מאמריקה ליפן. חלק מהניסיון למלא את הואקום שנוצר התבסס על הבטחות של תלת-ממד וחוויית "מציאות מדומה" עתידנית. ניסיונות אלו המשיכו גם לאורך שנות ה-90, אבל בעוד התעשייה עוברת לגראפיקה תלת ממדית ריאליסטית יותר (Playstation 1 ואילך), הפופולאריות של התלת ממד "האמיתי" הלכה ודעכה.

כצפוי, הניסיונות בהם מדובר היו כישלונות מסחריים, אך מעניין להשוות אותם לתקופתנו, בה אנו רואים כיצד סוני ונינטנדו קופצות בהתלהבות על העגלה ומנסות לשכנע אותנו שמשחקים בתלת ממד הם, הפעם באמת, הדבר הבא...

R.O.B – חבר רובוטי חופר

ונתחיל ביוצא מן הכלל: R.O.B, שהוצג ב-1986, לא היה טכנולוגיית תלת-ממד לפי ההגדרה המדוייקת של המושג, אלא רובוט צעצוע שהתחבר לקונסולת ה-NES והיה אמור לעזור לשחקן. יותר חבר וירטואלי ממציאות וירטואלית, אבל הוא בהחלט היה תלת-ממדי ובגובה של כמעט 25 סנטימטר...

R.O.B השתמש במערכת של ג'ירוסקופים על מנת ללחוץ על כפתורי שלט המשחק הפנוי. השחקן, שהשתמש בשלט הראשון, היה יכול במשחק הנכון לגרום להבזקים על גבי מסך הטלוויזיה, והבזקים אלו גרמו לרוב להזיז את הידיים שלו לכיוונים שונים כך שבסופו של דבר נלחץ הכפתור הרצוי. למרבה האימה, כאשר הידיים של רוב נגעו בדסקיות, נשמע צליל דומה מאוד לזה שמשמיעה מקדחה חשמלית. ואתם חשבתם שהכונן של הקונסולה שלכם מרעיש...

כמו עם הרבה אביזרים נלווים אחרים, רוב תמך במספר זעום של משחקים, שניים ליתר דיוק: הראשון היה מעין משחק פלטפורמה בו הוא עזר לפתוח שערים בצבעים שונים, והשני היה אוסף של משחקי לוח (בינגו וזיכרון) והגיע עם עוד מספר פלטות וקוביות צבעוניות עבור רוב, מה שרק הפך את כל המערכת למסורבלת עוד יותר.

למרות שרוב לא בדיוק היה הצלחה מסחררת, הקטעים הרבים שלו ב – YouTube הפכו אותו לעוד כוכב אינטרנט לא צפוי. ניתן לראות אותו מבצע הופעות אורח במשחקים אחרים של נינטנדו (Mario Kart DS) ואפילו בסרט "איך פגשתי את אמא".

הסקופ של סגה

בעוד ל-NES היה משחק תלת ממדי אחד בלבד בשם ORB 3D (היו עוד כמה משחקים יפנים שלא הגיעו למערב), סגה מיתגה לא פחות משמונה ממשחקיה כמשחקים תומכי תלת - תחת השם "Sega Scope 3-D". המשקפיים בהם השתמשו המשחקים האלו נראו לא רע בכלל (בלי כחול ואדום), ועבדו בטכניקה הידועה של סגירה ופתיחה מהירה של כל עין בסנכרון עם קצב הרענון של המסך, כאשר פריים אחד נועד לעין ימין, משנהו לעין שמאל, וחוזר חלילה כמה עשרות פעמים בשניה.

כמעט כל שמונת המשחקים היו משחקי ארקייד קלאסיים בגרסאות מיוחדות (Outrun, Zaxxon, Space Harrier), שאת רובם היה ניתן לשחק גם ללא המשקפיים, במצב דו מימדי רגיל. למרבה הצער, היציאה המיוחדת של המשקפיים הייתה קיימת רק במערכת המאסטר סיסטם המקורית, ולא במודלים מאוחרים יותר.

סגה סקופ אמנם לא נחשב לכישלון מסחרי מהדהד, אבל בכל מקרה המאסטר סיסטם אף פעם לא הצליחה לתפוס נתח שוק משמעותי בארה"ב, שבשנות השמונים המאוחרות הייתה שייכת לגמרי לנינטנדו.

Virtual Boy: ה-3DS הראשונה

אם מעולם לא שמעתם על ה – Virtual Boy, אתם בחברה טובה: מדובר בכישלון המסחרי הגדול ביותר בהיסטוריה של נינטנדו. המחיר המקורי של המכשיר ב-1995 עמד על לא פחות מ-180$ (כמעט כמו מחירו של הסופר נינטנדו בזמן ההשקה), ולמרות מספר הורדות במחיר, נינטנדו זנחה בסופו של דבר את הילד הוירטואלי שלה לאחר פחות משנה ו-14 משחקים שהגיעו למערב בלבד.

בניגוד לאביו, הגיימבוי, הרי שהוירצ'ואל בוי לא היה ממש נייד ושקל לא פחות מ-750 גרם, צורתו הייתה כשל חצי קסדה והשלט שלו היה חיצוני. על מנת לשחק בנוחות היית צריך "לחבוש" את המכשיר, בדרך כלל ליד שולחן ולא באוויר.

האפקט התלת ממדי של הוירצ'ואל בוי לא הושג על ידי שידור של תמונה נפרדת לכל עין, אלא באמצעות אפקט של היסט שנוצר על ידי שני מסכי LED קטנים. כן, זו לא טעות, הרבה לפני מסכי הLED הגדולים והיקרים (יחסית) של ימינו, נינטנדו כבר השתמשה בטכנולוגיה. מסכי ה-LED של אז היו אמנם מונוכרומטיים, אבל בעלי קצב רענון גבוה.

מעבר לסרבול הרב שהיה כרוך בכל ניסיון לשחק במכשיר, הוא גם גרם לכאבי ראש ובחילות: מסתבר שכאשר חובשים אביזר שמנסה לדמות תחושה של תלת ממד, בניגוד לצפייה במסך חיצוני באמצעות משקפיים, ישנו חוסר תיאום בין הקלט שמקבלות העיניים לבין הקלט המתקבל משאר איברי הגוף.

הכישלון המהדהד הזה הוביל בסופו של דבר להתפטרות אביהם של הגיים בוי והוירצ'ואל בוי , Gunpei Yokoi ז"ל, מנינטנדו, והוא עבר לעבוד עבור המתחרה הבולטת ביותר של נינטנדו בשוק הקונסולות הניידות של אז, בנדאי. יוקוי מת באופן טרגי בתאונת דרכים ב-1997.

טכנולוגיות דומות לאלו שבהן נעשה שימוש ב – Virtual Boy היו נפוצות גם באולמות הארקייד, אפילו בארץ בקניונים מסוימים. שם היה מדובר על מכונות גדולות הרבה יותר שהציגו גראפיקה תלת ממדית מתקדמת יחסית לזמנה (בעיקר עיגולים וריבועים), אך מכונות אלה יצאו משימוש במהירות לאחר שמרבית השחקנים עברו לשחק בחומרה הביתית ההולכת ומתחזקת.

תלת-ממד שטוח

לאחר הכישלון של ה – Virtual Boy באמצע שנות ה-90, נראה היה שתעשיית משחקי הוידאו והמחשב כולה העדיפה לנסות ולעבור לתלת ממד פחות מוחשי אבל יותר פרקטי, שמבוסס על הרבה פוליגונים וטריקים של הצללה. סגה ניסתה בשלב מסוים לפתח משחקי תלת ממד עבור ה – Saturn (המתחרה שלה ל – Playstation הראשונה), אבל ויתרה על זה. גם , Luigi's Mansion, אחד ממשחקי השקה של הגיים קיוב, היה אמור בתחילה לתמוך בתלת ממד, תכונה שלא הייתה קיימת בגרסה הסופית. מעט המשחקים שכן תמכו בתלת ממד בדרך כלל השתמשו בו רק לקטעי מעבר ובעזרת המשקפיים הפשוטות ביותר, אלה עם הצלופן הכחול-אדום.

כך עברו להן כמעט חמש עשרה שנים בהן התלת-ממד נעלם ברובו מהתודעה - למרות שמדי פעם נחתה מהחלל של איזו מעבדה קסדת VR מוזרה שלא ממש נמצא לה שימוש - לפני שהוא חזר חזק, משוכלל ומתוקצב יותר בצורת ה-3DS וטלוויזיות Bravia. מקובל לחשוב שהטכנולוגיות של היום הרבה יותר מתקדמות, אך אורך חיי הסוללה הקצר הצפוי ל-3DS - והפגיעה באיכות התמונה ברוב משחקי ה - PS3 שמשתמשים בתקן המיוחד של סוני - רומזים שאולי ייקח קצת יותר זמן ממה שמקוות נינטנדו וסוני עד שהבטחת ה-3D עם העומק באמת תהפוך למיינסטרים של הגיימינג.
 

תגובות

  1. 1

    22:43 19.01.2011 | fff fff (אורח)

    בסרט איך פגשתי את אמא?
    אתה מתכוון אולי לסדרה?
    בפארק של התערבות הסטירה (לא יודע איך אומרים את זה כמו שצריך בעברית) זה לא נראה לי אותו רובוט.

  2. 2

    22:44 19.01.2011 | מישהו מישהו (אורח)

    כתבה מאוד טובה ומעניינת!

  3. 3

    22:58 19.01.2011 | שניצל שניצל (אורח)

    יש לי 17 מתוך 22 המשחקים של הילד הוירטואלי בבית :)

  4. 4

    23:12 19.01.2011 | דור דור (אורח)

    לדעתי התלת מימד במשחקים הוא אכזבה גדולה וגם היום אין צורך בכלל בתלת מימד, סתם הורס את העיניים.
    טוב שהתלת מימד לא הצליח אז כי תדמינו איך היינו חיים היום...

  5. 5

    23:20 19.01.2011 | ET2k ET2k

    1 - אחרי בדיקה נוספת מסתבר שמדובר באמת בסדרה, אבל זה אותו רובוט והוא הופיע בסך הכול פעמיים בקטעים של רובין.

  6. 6

    23:55 19.01.2011 | lk lk (אורח)

    לול ברגע שראיתי "בסרט של איך פגשתי את אמא"
    מייד ירדתי לתגובות לתקן את הטעות!

    לעזאזל איתך מס' 1 !

  7. 7

    00:05 20.01.2011 | Narcan Narcan

    כל הכבוד על פרסום כתבה מעולה יצירתית ומענינת

  8. 8

    00:06 20.01.2011 | Narcan Narcan

    רק לפעם הבאה יותר תמונות מסירטונים, חוץ מזה ישר כוח

  9. 9

    02:00 20.01.2011 | אשראם אשראם (אורח)

    וואי הסרטון ביו טיוב שהוא מציג את Rob the Robot קורע מצחוק, באמת אחת ההמצאות הפחות נחוצות.

  10. 10

    06:45 20.01.2011 | MB7 MB7

    כתבה מעניינת, נקווה שהתלת מימד של זמננו יתפוס ויהיה ברמה גבוהה, עבר מספיק זמן בכדי שנוכל לשחק במשחק שהוא באמת תלת מימדי.

    ל6 ו1, אז איתי טעה וכתב "סרט" במקום "סדרה" אפשר להבין ולהמשיך לקרוא בכתבה את העיקר ולא להתפס על הטפל.

  11. 11

    07:55 20.01.2011 | REMEMBER REMEMBER (אורח)

    כתבה אדירה.............

  12. 12

    09:34 20.01.2011 | עופר ש עופר ש (אורח)

    אני תמיד זוכר שהיינו הולכים לקחת בספריית SEGA MASTER SYSTEM משחק היינו בודקים שהוא לא תלת מימדי בטעות.

  13. 13

    17:32 20.01.2011 | thebat thebat

    אהבתי את זה שנתתם במה גם לסרטון של הavgn וגם לזה הגרוע של ה irate gamer.

  14. 14

    20:09 20.01.2011 | איש חד מימד איש חד מימד (אורח)

    כל דבר שבא בתלת מימד תמיד נראה לי כמו גימיק ותו לא

  15. 15

    20:16 23.01.2011 | 3D? 3D? (אורח)

    3d is pile of horse shit

  16. 16

    14:16 24.01.2011 | avgnfan avgnfan (אורח)

    avgn הוא אחד האנשים הכי מצחיקים באניטרנט אתם צריכים לפרסם יותר סרטונים שלו

  17. 17

    16:14 24.01.2011 | שלום שלום (אורח)

    דבר ראשון ויגיימס אני חולה עליכם, לא על הפורומים שלכם, על הכתובות שלכם - תמשיכו כך.

    דבר שני לגבי ה3DS אני בספק אם אני באמת ינצלו את התלת מימד של המכשיר, התלת מימד שיציגו שם לא יהיה כמו התלת מימד שאפשר לראות ממסך טלוויזיה, אז אולי בהתחלה יתלהבו אבל אחריזה מיד ההתלהבות תרד מהמסך.

    לגיימר אמיתי לא אכפת מתלת מימד או מחיישני תנועה, רק שליטה טובה ומשחקיות (ובמקרה של מכשירים ניידים גם חיי סוללה).

  18. 18

       | פורסם ע"י  

     

יש להתחבר כדי להגיב בדיון