הרשמה

ביקורת - המעון של מיס פרגרין לילדים משונים

בסרט הזה כבר היינו – ואז הוא היה לפחות הרבה יותר טוב

פנטזיית ההרפתקאות החדשה של טים ברטון נהנית מויזואליה צבעונית ומושכת, אך לא מצליחה לפתח דמויות מעניינות או סיפור סוחף ומתגלה במהרה כשיממון מוחלט.

לטים ברטון יש סרט חדש. אם הייתם אומרים לי את המשפט הזה לפני קרוב לעשר שנים, סביר להניח שהייתי קופץ עד הגג מהתרגשות. סרט חדש של מי שביים באותו העשור הראשון של שנות האלפיים את "חתונת הרפאים" ו"סיפורי דגים" הנפלאים ויצירת המופת "סוויני טוד", היה עבורי בשורה משמחת ומחממת לב. מעט אחר כך, בשנת 2010 ולקראת עשור חדש, הגיע "אליס בארץ הפלאות". וזה השלב בו דברים החלו להשתנות.

ברטון מעולם לא היה במאי יציב, אך הוא היה ידוע בשל יכולתו ליצור עולמות משונים ודמויות משונות אף יותר ובו-זמנית מורכבות וסימפטיות. ב"אליס", האלמנטים האלו אבדו. מדובר בסרט מרהיב ויזואלית ולא מעבר. לכן אכזבתי ממנו בזמנו הייתה גדולה - אפילו כתלמיד כיתה י"א בבית הספר התיכון. "עיניים גדולות" של ברטון מ-2014, החזיר אותו במובן מסוים לתלם, אך גם במקרה הזה לא מדובר באיזשהו סרט מופתי או מצוין. הרבה חן, הפקה מושקעת, תלבושות יפות, אך סיפור שלא ממצה את הפוטנציאל שלו.

את אותו הדבר ניתן לומר גם על סרטו החדש "המעון של מיס פרגרין לילדים משונים", המבוסס על הספר עם אותו השם שראה אור בשנת 2011. במרכז הסיפור ניצב ג'ייק (אסא באטרפילד), נער בודד בגיל ההתבגרות שלא מסופר לנו עליו יותר מדי. בילדותו, סבו נהג לספר לו על מעון מיוחד לילדים בעלי יכולות מיוחדות (כמו "אקס-מן" רק לא מגניבים או שימושיים), שנרדפים על-ידי מפלצות מרושעות. יום אחד, מוצא ג'ייק מערה מיוחדת שמאפשרת לו לחזור בזמן אל המעון עליו סיפר לו סבו ומאז חייו משתנים לנצח.

אם תיאור העלילה הקצרצר המתואר מעלה מזכיר לכם כמה וכמה סיפורים אחרים, אל תדאגו, אתם בחברה טובה. זו הבעיה העיקרית של הסרט הזה – הוא לא מנסה ממש להציג ייחודיות משלו. בתוצר הקולנועי הזה, שנראה כמו שילוב גס ודחוס של "הארי פוטר", "אקס-מן", "פיטר פן" וסרט שואה לא-מוצלח, לא תמצאו מקוריות או רעיונות שלא נעשו קודם. נהפוך הוא, ברטון משתמש באלמנטים מוכרים, ובאופן מצער, גם מבצע אותם בצורה מרדימה.

אך לכך עוד אגיע. אם יש דבר-מה שלמדתי במשך עשרים ושלוש שנותיי על כדור הארץ, הרי הוא שגם בדברים הרעים ניתן למצוא מעט מן הטוב. כך גם ביצירות קולנועיות: אפילו בפחות-טובות שבהן, ניתן למצוא אלמנטים חיוביים. לזכותו של "המעון של מיס פרגרין" ייאמר כי הוא צבעוני, מרהיב לעיתים ולפחות מבחינת הצילום – משדר כיף וקסם. התלבושות מהודרות ועיצובן מושקע והדמויות מעוצבות יפהפה – בדיוק כפי שטים ברטון יודע.

אולם, נראה כי הבמאי המזדקן והאהוב שפועל כבר במשך שלושה עשורים, שכח דבר-מה בדרך. הוא שכח שלצד עיצוב מרשים, צריך ליצוק גם תוכן, עניין, רגש. יסודות שכמעט ובלתי-אפשרי למצוא בסרטו החדש. והמידה המעטה שכן קיימת מהם, מלווה בקלישאתיות מרובה ושמאלציות שמנסה לרגש בכוח. כך לדוגמה, סיפור אהבה שלכאורה נרקם במהלך הסרט ומגיע לנקודת שיא, לא מרגש או מלהיב באמת כי הרקע מאחוריו כלל לא נבנה. התהליך הפשטני עד לקליימקס הועבר בצורה מלאכותית.

אחד הגורמים לכך הוא אסא באטרפילד, המגלם כאמור את הדמות הראשית בסרט. באטרפילד הצעיר, שהוכיח בעבר כי כשהוא רוצה הוא יכול ("הוגו", "הנער בפיג'מת הפסים"), משחק גיבור אנמי לחלוטין, אדיש למתרחש סביבו, חסר הבעות-פנים ורגש ורובוטי – המשחק שלו כאן לא מאפשר להתחבר לדמותו. וכשמדובר בדמות ראשית, בדמות הגיבור, זו בעיה חמורה.

כתוצאה מכך הסרט לא מלהיב לרגע. דמיינו למשל את רגעיו הראשונים של הארי פוטר בהוגוורטס: הנסיעה הראשונה ב"הוגוורטס אקספרס", ההגעה לטירה המכושפת והעצומה וההשקפה עליה מרחוק, החלוקה לבתים. הרגעים האלו מרגשים, גדולים ומקסימים – הם מלווים במוזיקה ממגנטת ומצולמים יפהפה, אך יותר מכל - ניתן להרגיש בהם את ההתלהבות של השחקנים. דבר שלא קיים כאן. כשג'ייק מגיע לראשונה למעון הילדים הוא בקושי מגיב, לא נראה שזה מזיז לו בכלל. נדמה לי שאם אני הייתי חוזר בזמן אל שנת 1943, הייתי מתעלף או צורח או מגיב באיזושהי צורה. גיבור הסרט לא משדר כלום, לכן הסרט הסובב אותו נותר יבש, חסר קסם ומשמים גם הוא.

אפילו אווה גרין המצוינת ("פני דרדפול", "קזינו רויאל"), שתפקידה כמיס פרגרין הוא הדבר הטוב ביותר בסרט, לא מצילה את המצב. בזכות דמותה הרבגונית ומשחקה הנהדר, הסצנות בהשתתפותה מהנות לצפייה, אך היא לא זוכה למספיק זמן מסך ולא עולה בידה להשאיר חותם. סמואל ל. ג'קסון בתפקיד הנבל גם הוא משעשע, כי ובכן, זה סמואל ל. ג'קסון, אך מדובר בדמות נבל כל-כך מטופשת וחסרת מניעים הגיוניים, שיותר משעשוע נחמד לדקות המעטות בהן ג'קסון מופיע – לא שווה כלום.

"המעון של מיס פרגרין לילדים משונים" הוא סרט שהיו לו כל הסיבות בעולם להפוך לפנטזיית הרפתקאות קלאסית: הוא מחזיר את טים ברטון למקורותיו הקולנועיים, מבוסס על רב-מכר מוצלח בעל-שם עולמי, נהנה מקאסט די משובח ואפילו עיבדה אותו למסך הגדול ג'יין גולדמן ("אבק כוכבים", "קיק-אס", "אקס-מן: ההתחלה"). מצער לומר כי למרות כל הנתונים המרשימים האלו על הנייר, ברטון לא יצר את ההרפתקה הגדולה שיכל ליצור. מדובר בסרט ממוחזר ומשמים, שעם סיומו אפילו לא תזכרו את שמות הילדים עם הכוחות המיוחדים, אבל היי – יש שם ילד אחד שבתוך הגוף שלו גרות דבורים. איזה מגניב זה, נכון?

תגובות

  1. 1

    14:59 29.09.2016 | פלפל חריף פלפל חריף (אורח)

    אחלה ביקורת, אבל חייב לומר שבנאדם שגרות בתוכו דבורים באמת נשמע לי רעיון מגניב ממש!!

  2. 2

    14:59 29.09.2016 | פלפל חריף פלפל חריף (אורח)

    אחלה ביקורת, אבל חייב לומר שבנאדם שגרות בתוכו דבורים באמת נשמע לי רעיון מגניב ממש!!

  3. 3

    16:03 29.09.2016 | רותם סופר רותם סופר

    פלפל חריף, ב-BioShock עשו את זה יותר טוב. האמן לי.

  4. 4

    18:37 30.09.2016 | ירדן ירדן (אורח)

    בקיצור אני מבין שעדיף כבר לראות שוב את אקסמן: ההתחלה. שם יש לפחות את ג'ניפר לורנס :)

  5. 5

    18:37 30.09.2016 | ירדן ירדן (אורח)

    בקיצור אני מבין שעדיף כבר לראות שוב את אקסמן: ההתחלה. שם יש לפחות את ג'ניפר לורנס :)

  6. 6

    21:18 30.09.2016 | גל גל (אורח)

    אוי מיסטר ברטון, תעשה כבר סרט טוב.

  7. 7

    21:18 30.09.2016 | גל גל (אורח)

    אוי מיסטר ברטון, תעשה כבר סרט טוב.

  8. 8

    00:28 02.10.2016 | תודה תודה (אורח)

    ביקורת טובה, תודה.
    כנראה אני אראה את אסון בלב ים. אומרים שזה טוב

  9. 9

    00:28 02.10.2016 | תודה תודה (אורח)

    ביקורת טובה, תודה.
    כנראה אני אראה את אסון בלב ים. אומרים שזה טוב

  10. 10

    23:25 05.10.2016 | גלי גלי (אורח)

    קלעת בול! מאוד התאכזבתי ואני עוד אהבתי את אליס בארץ הפלאות

  11. 11

    23:25 05.10.2016 | גלי גלי (אורח)

    קלעת בול! מאוד התאכזבתי ואני עוד אהבתי את אליס בארץ הפלאות

  12. 12

       | פורסם ע"י  

     

יש להתחבר כדי להגיב בדיון