הרשמה

משחקי Beat ‘em up - משנות הדיסקו ועד ל-Streets of Rage 4

דימה מעמוד הפייסבוק YallaBalagan חוזר! הפעם נסתכל על ההיסטוריה של ז'אנר ה-Beat 'em Up מהעבר ועד היום!

עלייתו, נפילתו ועלייתו המחודשת של ז'אנר משחקי מכות הרחוב שהיה כל-כך פופולרי בשנות ה-90.

אני זוכר את זה כמו עכשיו, הייתי רץ הביתה מהבית ספר, נכנס מוריד את הילקוט, ורץ ישר לחדר. פותח את הקופסה מוציא את הקלטת, עושה "פווווו" (דרך מקסימה לומר שאני בעצם נושף לתוך הקלטת), מכניס ל Sega Mega Drive את המשחק שחלמתי לשחק אותו כל היום, בוחר את אקסל ומתחיל לשחק את השלב הראשון ברחוב המגניב של המשחק Streets of Rage 2.

ב-30 לאפריל 2020, יצא Streets of Rage 4 - המשחק הזה החזיר אותי אחורה בזמן לשנות ה-90, היכן ששיחקתי בילדותי משחקים מהסגנון הזה בלי סוף. בעודי משחק במשחק ונהנה כמו שלא נהניתי ממשחק 20 שנה, אני שואל את עצמי את השאלה: לאן נעלמו כל משחקי ז'אנר ה-Beat ’em up? כדי לענות על השאלה, אנחנו צריכים ללכת אחורה בזמן, לתקופות קצת יותר פשוטות (לפחות בעולם הגיימינג)...

כך הכל התחיל...

ברוכים הבאים לשנות ה-70, לריקודי דיסקו, מכנסי פדלפון, סרטיי ברוס לי ומכונות ארקייד שהיו המקור לגיימינג בשנים הללו. השנה היא 1976 וזו הייתה שנה גורלית מאוד לסיפור שלנו כי בשנה הזו יצאו שני משחקים שהציגו את הסגנון חדש שבעתיד יגדירו משחקים כמו Street Fighter Mortal Kombat, ו-Tekken, או במילים אחרות: משחקי מכות אחד נגד השני (משחקי לחימה).

נהוג לומר שהיה משחק אחד שהתחיל את הסגנון לחימה ה“אחד נגד השני“, אבל מצאתי שהיה עוד משחק אחד שיצא באותה השנה שלא כל כך הכירו. המשחק הראשון נקרא Knights In Armor והוא פותח על ידי Project Support Engineering. מדובר במשחק לחימה כאשר שני אבירים נלחמים זה בזה על מסך שחור/ירוק ולבן. תוכלו לראות תמונה של המשחק כאן למטה:

המשחק השני (והיותר מוכר בעולם הארקיידים) היה של חברת Sega והוא נקרא Heavyweight Champ.  המשחק של הענקית מיפן הציג משחק אגרוף במבט מהצד, אחד נגד השני. מכונת הארקייד עצמה הגיעה עם כפפה לכל גיימר והיה אפשר להזיז אותה למעלה או למטה בשביל לכוון את המכות השונות ליריב שלכם.

אך עם כל הכבוד לשני המשחקים הראשונים שבאמת היו חלוצים בתחומם, היה זה המשחק Karate Champ שפותח על ידי Technos Japan שיצא בשנת 1984 שהצליח מאוד והפך את סוגת משחקי הלחימה לפופולרי ביותר. במקביל, באותה השנה, הולך לצאת משחק אחר שיגדיר את סגנון ה-Beat ’em up לנצח ויהיה הבסיס לכל משחקי הז'אנר העתידניים.

שנת 1984

בשנת 1984 יוצא המשחק האמיתי הראשון בסגנון ה-Beat ’em up. שמו היה Kung-Fu Master הגיע מגיע למכונות ה-Arcade. המשחק פותח על ידי חברת IREM כאשר היוצר/מפיק של המשחק הוא Takashi Nishiyama (שבעתיד גם יעבוד על סדרות המשחקים Street Fighter, Fatal Fury, King of Fighters ועוד). בעקבות ההצלחה, המשחק יוצא גם לקונסולת ה-NES של נינטנדו ב-1985 ומוכר קרוב ל-3.5 מיליון עותקים. במשחק אתם משחקים את תומאס שמנסה להציל את חברה שלו ועליו לעבור 5 שלבים עד שיפגוש את הנבל של המשחק, MR X (מעריצי Streets of Rage, השם נשמע מוכר?).

מה שהפך את המשחק הזה לראשון בסנגון Beat ’em up הוא שהמשחק לא היה משחק מכות אחד נגד השני אלא כלל פורמולה חדשה של התקדמות בשלבים ועימות עם מספר יריבים תוך כדי אפשרות של תזוזה ימינה או שמאלה, או במונחים של עולם הגיימינג: ”Side Scrolling“. את הפורמולה של השלבים והסיפור המשחק ירש מסרטו של ברוס לי: "Game of Death". זה הגיוני שכן בשנים הללו סרטי מכות/אומנויות לחימה היו בין הפופלרים ביותר עם סרטים כמו Game of Death שהזכרתי קודם, Enter the Dragon של ברוס לי ו-Wheels on Meals שיצא באותה השנה.

וכך ממשחקי מכות אחד נגד השני וההשפעה של סרטי ברוס לי, נולד סגנון חדש: משחקי Beat ’em up.

לאחר מכן בשנת 1986 הגיע עוד משחק מהסטודיו של Technos Japan בשם Renegade. המשחק הכניס שני אלמנטים חשובים לסגנון: תנועה לכל ארבעת הכיוונים ,ימינה, שמאלה ,למעלה ולמטה (מנגנון שנלקח ממשחק היאבקות Mat Mania שפותח על ידם שנה קודם) וגם את האווירה אורבנית, מה שמאוד יאפיין את משחקי הסגנון בעתיד. השנים שלאחר מכן כבר יבססו את הז'אנר ויהפכו אותו לאגדה שהיא היום.

תור הזהב של הז'אנר

אבל הסטודיו Technos Japan לא עצרו שם ושנה לאחר מכן הם משחררים את המשחק שהתחיל את ההצלחה המסחררת של הסגנון, Double Dragon. המשחק יצא ב 1987 ולקח את כל האלמנטים של המשחקים הקודמים ושיפר אותם עם תוספות כמו קומבויים, אפשרות לשחק עם שני שחקנים, משחקיות נקייה יותר ועוד. המשחק זכה להצלחה מסחררת בעולם ולמעשה, Double Dragon היה המשחק שהכניס את הז'אנר למיינסטרים, מה שגרם להצפה בשוק של המון משחקים בסגנון. בנוסף, המשחק זוכה לקומיקס משלו, סדרה מצוירת וסרט קולנוע. המשחק שם את סגנון על המפה וכבש את עולם הגיימינג.

לאחר Double Dragon, כמעט כל חברה ניסתה להוציא משחק שייצג אותה בסגנון הזה, וכך ב-1989 חברת Capcom שהייתה באמצע פיתוח של Street Fighter 2, החליטה לשנות כיוון בעקבות ההצלחה המסחררת של Double Dragon. המשחק שבהתחלה נקרא Street Fighter 89 פותח בסגנון Beat ’em up ולאחר מכן קיבל שם משלו: Final Fight. המשחק הציג שיפור במשחקיות של הסגנון ובגרפיקה ובזכות זה נהפך לבסיס של המשחקים שיצאו בעקבותיו. המשחק זכה להמון הצלחה: הוא הוסב לקונסולה הביתית של נינטנדו, ה-SNES, ובהמשך פותחו שני משחקי המשך (שיצאו אקסקלוסיבית לקונסולת ה-SNES). עד היום נחשב לאחד ממשחקי הסגנון הכי טובים שיצאו אי פעם. חברת Capcom זוכה להמון תהילה בעקבות המשחקים ויש האומרים שזאת הסיבה שבשנת 1996 חברת Technos Japan פושטת רגל.

בעקבות ההצלחה של Final Fight בקונסולה המתחרה, חברת Sega רצתה להוציא משחק אקסקלוסיבי מאותו הז'אנר לקונסולה שלה. באותו הזמן היה את Golden Axe שהיה משחק ששילב Beat ’em up עם עולם הפנטזיה. לקראת שנות ה-90 חברת Sega התחילה בפיתוח של משחק בשם Streets of rage. המשחק הושפע מאוד מהסגנון של Final Fight - משחק מכות רחוב בסגנון אורבני (או עירוני) עם שלבים שונים ורמת קושי עולה. אך היה זה המשחק השני בסדרה שפרץ דרך והציג משחקיות, גרפיקה, סיפור ופסקול שייזכר לשנים רבות.

כשיצא Streets of Rage 2, היה אפשר להגיד בוודאות ש-Sega על המפה מבחינת ז'אנר ה-Beat 'em up. המשחק היה פשוט מדהים, יותר טוב מכל דבר שהיה לפניו בסגנון הזה: הוא הציג 4 דמויות שהיה אפשר לשחק איתן, שיפור גרפי משמעותי מהמשחק שלפניו, שלבים מעוצבים ומיוחדים, שליטה ומשחקיות ממכרת, מכות מיוחדות אצל כל דמות ומוזיקה שהולחנה על ידי יוזו קושירו עם מנגינות שמזמזמים אותן עד היום. המשחק נשאר בלבבות הגיימרים לאורך כל השנים האלה, עד כדי כך שכשב-2019, כשהמשחק הופיע על מכשירי מובייל של Android, הוא זכה ליותר ממיליון הורדות. עד היום, חלק גדול מהגיימרים חושב שהמשחק הזה הוא הכי טוב שנוצר אי פעם בז'אנר ה-Beat ’em up.

ב 1994 יוצא המשחק השלישי בסדרה שמצד אחד מקבל שדרוג גרפי ונראה צבעוני יותר אבל מצד שני מקבל ביקורות לא הכי טובות במיוחד על המוזיקה והסיפור. המשחק משפר את המשחקיות ומוסיף הרבה מכות מיוחדות אצל כל אחת מהדמויות, בעיקר עם הנשקים השונים. המשחקיות הרבה יותר מהירה יחסית למשחקים הקודמים, והוא אפילו הציג שתי דמויות חדשות, אבל לצערה של המפתחת, Streets of Rage 3 לא זוכה לכזאת הצלחה כמו המשחק הקודם.

מתחילת ועד אמצע שנות התשעים, היה שיטפון של משחקי Beat ’em up. הסגנון היה כל כך פופולרי שרוב משחקי שהוסבו מסרטים וסדרות מצוירות פותחו גם בסגנון הזה. בין המשחקים האלה תוכלו למצוא משחקים כמו: The Simpsons, Batman Returns, The Punisher, Teenage Mutant Ninja Turtles, Alien vs. Predator, X-men, Spider-Man and Venom: Maximum Carnage , ועוד המון משחקים אחרים.

אבל תור הזהב הזה לא נמשך כל כך הרבה זמן. בשנת 1993 יוצא Street Fighter 2, המשחק האגדי שהתחיל להחזיר את אור הזרקורים לכיוון משחקי לחימה סטנדרטיים, יחד עם עוד משחק קטן שאולי שמעתם עליו בשם Mortal Kombat. לקראת אמצע שנות ה-90, משחקי לחימה תלת-מימדיים החלו להופיע על מכונות ארקייד ולאחר מכן הוסבו לדור החמישי של הקונסולות הביתיות (Playstation, Sega Saturn ו-Nintendo 64), הגרפיקה החדשנית גרמה למשחקים דו-מימדיים לאבד מהאטרקטיביות שלהם ומשחקים אחד נגד השני, כמו Tekken, זכו להמון הצלחה במיוחד כשהיה אפשר לשחק אותם בכיף בסלון. משחקי Beat ’em up דו-מימדיים נשארו מאחור גם כי נראו מיושנים וגם כי הפורמולה לא התחדשה עם השנים מה שבאמת הזין את העובדה שהם נראו מיושנים. וכך החלה הדעיכה.

 

המעבר ל-3D

הגרפיקה התלת-מימדית החדשנית, 3D, השתלטה על עולם הגיימינג והייתה חלק בלתי נפרד מהדור החמישי של הקונסולות הביתיות. כל משחק שיצא ניסה להשתלב בתוך הטרנד החדש במיוחד לאחר שב-1996 יצא Super Mario 64 שהוביל מהפכה בז'אנר של משחקי פלטפורמה. זה היה המריו הראשון בגרפיקה תלת ממדית, עם משחקיות מדהימה שהובילה אותו לזכייה בהצלחה מסחררת, מה שכמובן הוביל לכך שכל חברות פיתוח המשחקיום כיוונו למשחקים תלת-מימדיים בלבד בכל הסגנונות האפשריים. בעקבות זה, בשנת 1996 חברת Core Design החלה לפתח משחק Beat ’Em Up בגרפיקה תלת ממדית, במטרה שהוא יהפוך בסופו של דבר ל-Streets of Rage 4.

הם פנו ל-Sega והציעו שהמשחק יהיה המשך לסדרה המפורסמת שלהם Streets of Rage אבל ל-Sega היו תכניות משלה (היא תכננה להמשיך את המשחקים על Sega Saturn אבל לבסוף לא הצליחה להוציא את התוכנית לפועל), ולכן שתי החברות לא הגיעו להסכמה מה שגרם למשחק לקבל את השם "Fighting Force". המשחק היה Beat ’em up תלת-מימדי שיצא ב 1997 לקונסולות ה-PS1, N64 והמחשב האישי. הוא היה הדבר הכי קרוב ל Streets of Rage ששיחקתי אז מזה שנים. ועדיין זה הרגיש לי שהמשחק היה בסופו של דבר בינוני ולא היה לו את הקסם של משחקי העבר. גם משחקי ההמשך של Fighting Force לא היו מוצלחים במיוחד לכן אחרי שסיימתי איתם חזרתי לשחק את המשחקים הקלאסים על אימולטור במחשב.

אחרי שנות ה-2000 הסגנון הקלאסי דיי נעלם, כשכל הניסיונות להסב את הסגנון לגרפיקה תלת-מימדית דיי כשלו. יחד עם זאת, הז'אנר ככלל קיבל תפנית חדשה והתפתח לז'אנר שאנחנו מכירים היום כ-Hack and Slash. הסגנון הזה אפשר לדמויות לנוע בסביבה תלת-מימדית בחופשיות לאיזה כיוון שהשחקן ירצה כשבמקביל הדמות נלחמת עם גל אויבים שמתקרב, מה שיחד את הסגנון המתפתח הזה, היא מערכת הקרב המהירה, שכללה בדר"כ קומבואים של מתקפות והעובדה שהמשחק דרש ממך להיות טוב בשליטה בדמות שלך ולדעת איך להיות מדויק גם מבחינת תזמון המתקפות והמיקום שלך. הסגנון גם כלל בדרך כלל עלילות, דיאלוגים וסצנות סינמטיות - מה שלא היה במשחקי Beat ’em up. הסגנון זכה להצלחה רבה וגם למשחקים מדהימים כגון: God of War, Bayonetta, Devil May Cry ועוד. בנוסף, מחוץ לז'אנר ה-Hack and Slash משחקים נוספים כללו אלמנטים של משחקי Beat ’em up - משחקים כמו סדרת משחקי GTA, סדרת משחקי Yakuza, משחקי Saints Row ועוד.

הסגנון הקלאסי החל לחזור סביב שנת 2010, דווקא במשחקי Indie, אבל עדיין לא היה ניתן להגיד שהסגנון חזר לחיים או שהיה משחק שייצג את הסגנון הזה שבעקבותיו החל תור הזהב השני. מהבדיקה שעשיתי, ב-20 שנים האחרונות יצאו סביב ה-20 משחקים בסגנון הקלאסי (משחקי מכות רחוב דו-מימדיים בפורמולה של שנות ה-90). בין המפורסמים שבהם תוכלו למצוא את: Fight'n rage, Mother Russia Bleeds, River City Ransom Underground, River City Girls ו-Castle Crashers. רק לשם השוואה, בשנות ה-80 וה-90 היו קרוב ל-250 משחקים בסגנון הזה.

ואז הגיע Streets of Rage 4

לקראת 2018 חברת Dotemu החלה לפתח את משחק ההמשך לסדרה האגדית לאחר שקיבלה אישור ורישיון מחברת Sega. אחרי התמונות הראשונות מהמשחק, הוא ישר קיבל תגובות חיוביות. חברת Limited Run, שמוציאה גרסאות פיזיות של משחקים שיוצאים אך ורק בגרסה דיגיטלית, הודיעה על גרסאות פיזיות וגם גרסת אספנים של המשחק. איך שהמשחק יצא, לכל הקונסולות ול PC, למרות שכל העולם היה תחת מגפת הקורונה, הוא זכה לביקורות מאוד טובות והמון תגובות חיוביות של גיימרים. המשחק לקח את הפורמולה הקלאסית של הז'אנר ושיפר אותה על ידי גרפיקה ציורית ומוזיקה שהיא שילוב של מנגינות מהעבר עם סגנונות חדשים של היום. עם ההתקדמות של המשחק אתם תיקבלו את האופציה לשחק ברוב הדמויות של המשחקים הקודמים, כגון: Axel מהמשחק השני, Dr. Zan מהמשחק השלישי ועוד.

לפי דעתי, המשחק הצליח בכך שהוא לקח את הפורמולה של שנות ה-90, שיפר את כל הדברים האפשריים, ייצר תוכן רלוונטי לעולם המודרני של היום ויחד עם זאת נשאר נאמן לגמרי למקור. הוא משחזר את המשחקיות, המראה והמוזיקה של פעם ונותן כבוד גדול לסדרת המשחקים האגדית, מה שהופך את המשחק ליצירת מופת בעיניי. מה שמופלא שהמשחק לא מנסה להיות Hack and Slash, משחק עולם פתוח, משחק RPG, או משחק תלת-מימדי אחר כלשהו, המשחק פשוט המשך ישיר של הסדרה ושומר על פורמולת השלבים, הדמויות, הלחימה ועוד. אפשר לראות שימוש חכם בטכנולוגיה של היום כדי לשפר את המשחקיות של העבר, כמו האפשרות לשחק אונליין עם חברים מכל העולם או האפשרות לשחק עד 4 אנשים על אותה הקונסולה.

ורק לסיום - חומר למחשבה: תחשבו לעצמכם שסגנונות של משחקים באים ונעלמים. מה שאתם אוהבים היום - משחקי FPS, RPG, Battle Royal או כל דבר אחר - יום אחד יכולים להיעלם מעולם הגיימינג כי סגנונות אחרים פשוט יקחו את המקום שלהם מבחינת הביקוש והצורך. מה שקורה כאן עם המשחק הזה הוא ניסיון להביא ז'אנר שמת איפשהו בסוף שנות התשעים ולהחיות אותו יותר מ-20 שנה לאחר מכן וזו משימה ממש לא פשוטה. אני מאוד מקווה שהם יצליחו עם המשחק הזה כי הצלחה יכולה להעיר את הז'אנר הזה משינה מאוד עמוקה ולהביא לנו עוד משחקים כאלה בעתיד. ומי יודע, אולי יתחיל תור הזהב השני של משחקי ה-Beat 'em up בעקבות ההצלחה של Streets of Rage 4.

זהו, תודה רבה לדימה על הסקירה המפורטת הזו! מוזמנים לקפוץ לעמוד הפייסבוק שלו וליוטיוב ולהשאיר לו לייק/Subscribe!

תגובות

  1. 1

       | פורסם ע"י  

     

יש להתחבר כדי להתחיל דיון