הרשמה

ביקורת - Hob

היוצרים של Torchlight נפרדו משורשי ה-RPG שלהם בשביל משחק אקשן/פלטפורמה בדמות Hob ויצאנו לבדוק איך המשחק.

  • PC
  • PlayStation 4
  • :זמין לפלטפורמות
תאריך השקה: 26/09/2017

ל-Hob יש את הבעיות שלו, אבל הוא מצליח להיות מספיק טוב בכדי להסב הנאה בעולם היפה של המשחק

בתחילת השנה ראינו את היציאה של Horizon Zero Dawn - משחק אקשן/הרפתקה נהדר. הסיבה שאני מזכיר אותו היא כי הוא הגיע מחברת Guerrilla Games שהתעסקה עד אז עם משחקי יריות ובפרט סדרת משחקי Killzone לקונסולה של סוני. המשחק Hob, משחק האקשן/פלטפורמה החדש של חברת Runic Games יכול להיחשב כפרויקט דומה עבור המפתחים ב-Runic. עד אותו המשחק, החברה הייתה ידועה בעיקר מסדרת משחקי Torchlight שהם משחקי Action RPG איזומטריים בסגנון דיאבלו, שני המשחקים האלה היו מצוינים וזכו להצלחה גם בקרב מבקרי משחקים וגם בקרב מעריצי הז'אנר, אבל כנראה שבדומה לחברים ב-Guerrilla Games גם הם ניסו לראות אם הם יכולים לנסות משהו חדש לגמרי ולצאת מאזור הנוחות שלכם. אז עכשיו כשהמשחק שלהם יצא, האם מדובר בסיפור הצלחה מסחרר בדומה ל-Horizon Zero Dawn או ש-Hob הוא דווקא המשחק שישכנע את Runic Games להמשיך לעשות את מה שהם יודעים הכי טוב ולהימנע מפרויקטים מהסוג הזה להבא?

שקר החן והבל היופי

העולם שהמשחק מתנהל בו הוא יפה, אפילו יפהפה. שדות ירוקים ומרהיבים, מבני ענק שאפשר לטפס עליהם, זוהר של טכנולוגיה עתיקה יחד עם חספוס של טבע פראי. אבל כל היופי הזה שמעיד על שלווה ורוגע יכול להטעות והוא אכן מטעה. מסתבר שעל העולם של המשחק השתלט סוג של זיהום מוזר שהורס כל מה שהוא נוגע בו ויוצר יצורים נוראיים שמטרתם היחידה היא חיסול הגיבור שלנו.

המשחק גם מציג לנו את הסכנה של הזיהום הזה והניגודיות שבינו לבין העולם היפה של המשחק בצורה מאוד מוחשית כשכבר בתחילת המשחק הגיבור שלנו מאבד את אחת הידיים שלו לאחר שהוא מאבד ריכוז כשהוא מסתכל על הנוף המרהיב שלפניו, רק כדי להשיג אחת חדשה מענק רובוטי ענקי שמלווה אותנו בתחילת המשחק. היד החדשה ממש לא פרופורציונאלית לגודל של הגיבור שלנו והיא עוזרת לו לעשות דברים שבעצמו הוא לא היה מצליח כמו לשבור חומות, להזיז חפצים גדולים ולהרים את עצמו כשצריך. המשחק הוא משחק אקשן/פלטפורמה שמאוד הזכיר לי במבט ראשון את משחקי הזלדה הניידים כמו Phantom Hourglass והאחרון שיצא, A Link Between Worlds.

הסיפור של המשחק מועבר בצורה דומה למשחקים הללו ולעוד משחק PS4 מפורסם Journey בכך שאין דיאלוגים בכלל בסיפור והוא כולו מתנהל בצורה יחסית שקטה. בניגוד למשחק הקודם שהזכרתי, Hob לא מצליח להיות ברור לגבי לאן צריך ללכת במשחק כדי להתקדם הלאה ולפעמים מצאתי את עצמי הולך לאיבוד לאחר שחזרתי למשחק אחרי כמה זמן שלא שיחקתי כי פשוט שכחתי איפה בדיוק עצרתי ולאן אני צריך ללכת כרגע. זה באמת חבל כי אני מבין מה המשחק מנסה לעשות עם הצורה השקטה של הסיפור שגם עוזרת לו להעביר את החוויה בצורה מיוחדת ונהדרת אבל לעיתים העובדה שאני לא יודע מה לעשות קצת מוציאה אותי מהחוויה של המשחק כשאני מנסה להבין מה לעשות עכשיו במקום להיכנס לעולם עצמו ולשקוע בו.

המשחק מתנהל ממבט עילי כשהדמות של השחקן עוברת בין אזורים שונים על המפה, פותרת חידות ונלחמת במפלצות לכל אורך הדרך. המעבר בין האזורים השונים במפה מתנהל לרוב דרך אלמנטים של פלטפורמה אבל אני חייב לומר שהם לא עובדים הכי טוב. בכל פעם שהייתי צריך לקפוץ בין מבנים השליטה הרגישה מוזרה לגמרי ולא חלקה. משחקים ששמים דגש רציני על משחקיות שכזו כמו Super Mario Odyssey ו-Super Meat Boy יודעים כמה זה חשוב שהמשחקיות תהייה מדויקת מצד אחד אבל גם רחמנית מהצד השני כך שכשאתה מת זה מרגיש באשמתך ואתה חוזר לנקודה קרובה מספיק כדי לנסות שוב ממש מהר. שני הדברים הללו לא קורים ב-Hob, לפחות לא ברוב הזמן: השליטה כפי שהזכרתי קודם היא לא יציבה בעיקר בקפיצות ומצאתי את עצמי זז לכל מיני כיוונים כשניסיתי ללכת ישר או לקפוץ לכיוון מסוים.

כשמתתי גם מצאתי בעיה - נקודות החזרה שאתה מגיע אליהן כשאתה נפסל מפוזרות בצורה רחבה מידי מה שיכול לגרום בכמה מקרים למוות בנקודה מאוחרת ששולחת אותך לנקודה הרבה יותר מוקדמת ומאלצת אותך ללכת את כל הדרך חזרה. המצב הזה גם גורם לנקודות במשחק בהן צריך לחזור לאחור לאזור שכבר היינו בו למטלה יותר מאשר משימה שכיף לעשות. בעולם פתוח כמו העולם של Hob הדבר האחרון שאתה רוצה לעשות הוא לתת לשחקן תחושה לא כיפית כשהוא מסייר בעולם שיצרת.

יד הברזל

המשחק הוא לא רק משחק פלטפורמה אלא גם משחק שכולל בתוכו פאזלים שונים שצריך לפתור בכדי להתקדם במפה ומפה לשם גם קרבות מול היצורים השונים שמאכלסים את העולם. את הפאזלים והקרבות אפשר לסכם באותה הצורה: פשוטים וכיפיים. מערכת הקרבות של המשחק מאוד פשוטה וכוללת קומבואים פשוטים עם החרב שלכם שניתנת לשדרוג והאגרוף שלכם בנוסף ליכולת להתחמק מהאויבים בעזרת גלגול. המערכת היא מאוד פשוטה ללמידה ויכולה לאפשר לכם להילחם ביריבים שלכם ישירות או לתת להם להכות אחד את השני בעזרת התחמקויות ברגע האחרון. הפאזלים גם לא קשים במיוחד ורובם אינטואיטיביים למדי, אבל היה נחמד מאוד לעשות אותם וכשהם הסתיימו הם הרגישו כמו הישג קטן ולא כמו בזבוז של זמן.

המוזיקה של המשחק והביצועים של המשחק שניהם נהדרים אבל ממש מוזר לי שהם החליטו להשאיר את המשחק ב-30 פריימים לשנייה כשהמשחק הוא משחק פלטפורמה שדווקא נראה שיכל לשמור על 60 פריימים לשנייה על הקונסולה של סוני וגם היה משפר את המשחקיות עצמה באיזושהי רמה ובעיקר את שלבי הפלטפורמה. בכל מקרה גם אם הביצועים של המשחק לא בדיוק לטעמי, המשחק שומר על רמת ביצועים נאותה מספיק כדי שזה פחות יפריע לי.

השורה התחתונה

כבר מההתחלה Hob כמשחק אקשן/פלטפורמה עושה לא מעט טעויות עם קושי מסוים בלעקוב אחרי המשימות שלכם שמוציא אתכם מהסיפור ושליטה לא יציבה שגרמה לי לא פעם לפסילה שהרגישה לי שקרתה שלא באשמתי. אבל גם עם הבעיות האלה העולם היפה של המשחק בנוסף למוזיקה הטובה והסיפור הנחמד גורם למשחק להיות נחמד מאוד ובסופו של דבר להעניק חוויה כיפית לשחקן. זה משחק שאם יש לכם קצת זמן פנוי על הסוני, אוהבים משחקי אקשן, בא לכם משחק שיזכיר לכם משחק מהסדרה של The Legend of Zelda ואתם ממש רוצים לאבד את עצמכם בעולם יפהפה (גם אם לפעמים מדובר במובן המילולי של המילה) יהיה שווה לכם לנסות.

7
מתוך 10
נבדק על:
PlayStation 4

הטוב

  • עולם יפהפה ומרהיב
  • סיפור חמוד
  • מוזיקה טובה מאוד
  • מנגנון הקרבות גורם לקרבות להיות מאתגרים

הרע

  • השליטה במשחק בזמן קפיצות יכולה לגרום לפסילות לפעמים
  • קשה לעקוב אחרי משימות
  • המון Backtracking לא כיף

והזרוע

  • וואו הלוואי עליי Gain כזה
שמואל מקונן - כתב תוכן

שמואל מקונן - כתב תוכן

משחק על: PC, 3DS, PS4, Nintendo Switch

בחיים לא תנצחו אותי ב: Street Fighter, Killer Instinct, Super Smash Bros.

המשחק שהגדיר לי את הילדות: קרב קשה בין Chrono Trigger ל-Super Smash Bros Melee.

כשאני לא משחק אני:עורך סרטונים לערוץ היוטיוב שלי

מסר לעולם: תחתרו לעשות את מה שאתם אוהבים ותהיו נחמדים אחד לשני, זה משתלם רצח :-)

צפיה בכתבות צוות תוכן צור קשר

תגובות

  1. 1

    12:39 10.12.2017 | אבינר אבינר (אורח)

    מאז שיצא Ori and the Blind Forest, אני לא יכול לקרוא למשחקים בסגנון "יפיפיים ומרהיבים" בטח אם נראה שנתנו לילד בן 14 לעצב אותו.. אין את ההשקעה והיופי המטורף שיש בOatBF ואני מצפה שחברות שמכבדות את עצמן ישימו אותו בתור מודל לחיקוי, כי מה שרואים פה זה באמת בושה

  2. 2

       | פורסם ע"י  

     

יש להתחבר כדי להגיב בדיון